ד״ר אורי מילשטיין, פילוסוף צבאי
על הספר:
מלחמת יום הכיפורים היא קו השבר הקטסטרופלי של מדינת ישראל, חֶבְרָתה ותרבותה. כדי להימנע מחשיפת-עומק של גורמי הקטסטרופה, הקריבו האליטות את ראש אגף המודיעין לפני המלחמה, האלוף אלי זעירא, למולך הבריחה מאחריות וההימנעות מהפקת לקחים. את המהלך הזה, שראשיתו עוד בזמן הקרבות, גיבש פרופ' אורי בר-יוסף מאוניברסיטת חיפה בספריו "הצופה שנרדם – הפתעת יום הכיפורים ומקורותיה", (2001) ו"המלאך: אשרף מרואן, המוסד והפתעת מלחמת יום הכיפורים" (2011). מכיוון שלדעת הפרופ' ליחסים בין לאומיים מחיפה בכול אשם אלי זעירא, הוא טרח להביא בפנינו הצלחות אדירות שקצת נטרלו את נזקי ראש אמ"ן. ההצלחה הגדולה ביותר לפי בר-יוסף, הייתה של ראש "המוסד", האלוף בדימוס, צבי זמיר, שגייס את מרואן אשרף, חתנו של נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר, כסוכן "המוסד". ערב המלחמה, מסר מרואן לזמיר את מועד פתיחתה, וכך הציל זמיר, לפי בר-יוסף, את רמת הגולן.
ארבעים ושלוש שנים אחרי, פרסם סגן אלוף בדימוס, המזרחן שמעון מנדס, את ספרו, המומלץ בזה. ראוי לציין שמנדס שירת במלחמת יום הכיפורים באגף המודיעין של צה"ל. על סמך מקורות ערביים הוא מפריך את הגרסה הרשמית שיִחְצ"ן בר יוסף. מנדס טוען שמרואן היה ראש החץ של "אחד מתרגילי ההונאה הגדולים בהיסטוריה הצבאית, אם לא הגדול מכולם". לפי מנדס, לא רק בר יוסף הוא שלא הבין את התרבות המצרית ופירש אותה בצורה הפוכה, אלא גם כל זרועות המודיעין של ישראל ב-1973, ורוב יועציה מן האוניברסיטאות, כפרופסור שמעון שמיר, לדוגמא, שנפלו לתוך אותה מלכודת. צא ולמד מה לומדים הסטודנטים בישראל מבר יוסף, משמיר ומדומיהם, שמלוא כל הארץ כבודם.
ספרו של שמעון מנדס מרתק בפני עצמו, אך עוד יותר הוא חיוני להבנת תרבות הביטחון המיתולוגית של ישראל, של תופעת "בגידת האינטלקטואלים", המאפיינת את האוניברסיטאות בארץ. אין מדובר בפרשנות זו או אחרת, שעליה יש חילוקי דעות אקדמיים, אלא בתפוח רקוב, המסכן את עצם קיומה של מדינת ישראל ואת חיי כולנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך תפורסם אחרי אישורה. סבלנות, ותודה על התגובה.