יום ראשון, 7 ביוני 2015

אלכסנדר רופא, מלאכים במקרא

מתוך: המלצות על ספרים תשע״ה 2015
ד"ר שירלי נתן-יולזרי, אקדמית גורדון ובית ברל*
ממליצה על הספר: אלכסנדר רופא, מלאכים במקרא: האמונה במלאכים בישראל לאור מסורות מקראיות, הוצאת כרמל, ירושלים תשע“ב 2012. 333 עמודים
הוצאת כרמל
המקרא מציג בפנינו את האמונה באל אחד, ויחד עם זאת הוא מקפל בתוכו מסורות עתיקות רבות שמהן צצה ועולה אמונה במלאכים – ישויות אלוהיות במעמד אנגלולוגי, כפופות לאל האחד והיחיד. מאין צמחה אותה אמונה במלאכים? מהם יסודותיה הקדומים? האם אמונה שכזו פוגמת בייחודו של האל? האם יש לה פנים אחידות או מגוונות? פרופ' אלכסנדר רופא מתייחס בספרו "מלאכים במקרא" לקשת רחבה של כתובים על הנושא מן המקרא ומחוצה לו, ודן בתהליכים התיאולוגיים, בפולמוסים הגלויים והעקיפים כנגד האמונה באלים ובני אלים; הוא מסביר כיצד נוצר מעמד ביניים אנגלולוגי; דן בטקסטים שנעקר מהם אף השריד המיתולוגי כליל; ומציג את הפולמוס עם האמונה במלאכים שהתעורר בשלב מאוחר יותר.


ספרו של רופא מבוסס על עבודת הדוקטור שלו, ולמעשה הוא עוסק באמונת ישראל בתקופת המקרא. סוגיה זו נדונה בדרכים שונות בחקר המקרא (הביקורת הספרותית-היסטורית). אולם בהקדמה למהדורה הראשונה מסביר המחבר כי מחקרו נבדל מן המגמה המקובלת בחקר המקרא. מטרתו לעקוב אחר התפתחותו של רעיון מרכזי שהתפתח באמונה הישראלית במרוצת הזמן, ולהסיק מכך על תולדות האמונה הישראלית. באמצעות הדיון בטקסטים השונים במקרא מתאר רופא כיצד מחד גיסא התמודדה האמונה הישראלית עם המורשת האלילית שבקרבה התקיימה, וכיצד היא שללה אותה, ומאידך גיסא, כיצד נשתלבו באמונה הישראלית מרכיבים תיאולוגים מאותה מורשת. 
הספר יצא בשתי מהדורות. במהדורה המאוחרת תוקנה הלשון, נוספו מקצת הערות, והספרות המקצועית עודכנה. למרות שמאז חיבורו של הספר נכתבה ספרות מחקר רבה בנושא, עדין הוא מהווה ספר יסוד בתחומו. הספר כולל מפתח מחקרים, מחברים וכתובים שפורשו בספר.
רופא עוסק בעיקר בשלוש מסורות מרכזיות: האמונה באלים/בני אלים/בני אלוהים; האמונה ברשף; האמונה באל ביתאל. הדיון בכל אחת מן המסורות מחולק לתתי פרקים, המתחילים בתיאור האמונה הקדומה בישראל ובעמים, פרקים המתארים את תהליך הדיגרדציה (הורדה בדרגה) והפולמוס עם אמונות ומסורות שהיו רווחות בישראל, תוך דיון מפורט בטקסטים הרלוונטיים, וכלה בתיאור דרכי השלילה והפולמוס נגד על אחת מהמסורות הללו.
החלק הראשון "מ'בני-אלים' ועד עבדי ה' הנביאים" מגיש לקורא מבוא על השמות הכללים לאלים מחוץ למקרא, ואחר מובאים כתובים מקראיים המזכירים כינויים כגון "בני אלים", "דור" ו"קדושים". כינויים אלו פזורים במקרא ומלמדים על היסודות הפוליתיאיסטיים הקדומים, ויחד עם זאת הם מתפלמסים עם האלילות בדרכים שונות (למשל הפחתה והכפפה). בבהירות רבה מפרש רופא את הכתובים המקראיים (חלקם בעלי אופי ויסוד מיתי), את המחשבה הדתית המשתקפת בהם, ומסביר את דרכי הפולמוס שלהם עם האמונה הפוליתיאיסטית. אחד הדיונים המעניינים בפרק זה הוא ביאורו של רופא למזמור פב בתהלים: המזמור מספר על השלב שבו חל שינוי באמונה, ובוטלה האמונה בפמליה של אלים, וה' אלוהי ישראל הפך יחידי, כאשר הוא העמיד את האלים האחרים על אשמתם, ואחר מפיל אותם ממעמדם העליון. בהמשך מביא רופא דוגמאות לטקסטים אגדתיים ומיתיים, שעובדו על מנת לשלבם במקרא (דמיתולוגיזציה). בפרקים שאחרי כן מתאר רופא את ההתנגדות לאמונה במלאכים, ומביא כתובים המזהירים מפני תפילה למלאכים והערצתם, וכתובים אחרים המטילים דופי במלאכים (למשל איוב ד 18). מגמות מנוגדות התקיימו בקרב חוגים שונים. אלו טיפחו את האמונה במלאכים, ואלו התנגדו לה. 
בפרק האחרון של החלק הראשון מציג רופא את יחסם של הנביאים הקלאסיים לאמונה במלאכים. נביאי הכתב נחלקים לשלוש קבוצות: אלו המזכירים מלאכים או פמליה של מעלה, אלו המזכירים פמליה של חיות קודש (למשל שרפים), ואלו שכלל אינם מזכירים פמליה אלוהית. הקבוצה האחרונה, בחרה להשתיק את האמונה במלאכים. עוד מעניין הדיון במעמדם של הנביאים כמשתתפים בסוד ה', והשתייכותם לפמליית האל.
את החלק השני "מרשף ועד המלאך המשחית", שעיקרו תולדות האל רשף בתוך הספרות המקראית והאמונה הישראלית, פותח רופא בהצגת האל רשף, מקביליות בתרבויות הקרובות, תכונותיו ומאפייניו. לאחר מכן בוחן רופא את מעמדו של רשף בתוך הכתובים המקראיים. בחינתם של כתובים שונים מביאה את רופא למסקנה שרשף לא נתפס במקרא כאל בפני עצמו, אלא נתפס כמלאך משרת, כפוף לרצון ה'. אפילו כתוב כגון לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּבֶר וְיֵצֵא רֶשֶׁף לְרַגְלָיו (חבקוק ג 5), שרווי יסודות מיתיים, קרובים אל הספרות האוגריתית, מציג את רשף כמלאך המלווה את ה' בהתגלותו. 
מעניין במיוחד הפרק על מכת הבכורות ומהותה. הדיון בכתובים שונים במקרא ומחוץ למקרא חושף תפיסות שונות שנתקיימו זו בצד זו, וכן מציע רופא השערה בדבר שלבי התפתחות התפיסות הללו – החל מן התפיסה לפיה ה' שלח את מוות ודבר (תה' עח 50ב – 51), דרך הפיכתם ל"משחית" (שם כללי), או הפיכתם בכלל לתיאור של פעולת הנגף "למשחית", ובסופו של דבר הפכו אלו להיפוסטזות של אלוהים.
המשכו של החלק השני מציג טקסטים נוספים על הדֶבֶר, ועל ה' כאל נוגף (במקור P ומקור D). כמו בחלק הראשון גם כאן מופיע פרק על עיבודים אנגלולוגיים לסיפורי מגפות. אחד הסיפורים הנדונים בחלק זה הוא מגפת הדבר בימי דוד (שמ"ב כד 10 – 17). פרשנויות שונות, שמתייחסות לקשיים בסיפור, לרבות הפרשנות הביקורתית, אינן מספקות. הדיון של רופא מוביל אותו מסקנה שלפנינו עיבוד נבואי.
גם החלק השלישי בספר "מביתאל ועד איש האלוהים"" נפתח בהצגת החומר החוץ מקראי מן המזרח הקדום – האלוהות המכונה ביתאל. אל זה נזכר במפורש במקרא ביר' מח 13: "וּבֹשׁ מוֹאָב מִכְּמוֹשׁ כַּאֲשֶׁר־בֹּשׁוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל מִבֵּית אֵל מִבְטֶחָם". לפי כתוב זה היה ביתאל אלוהיהם המובהק של ישראל, וכנראה שהאל אשר הציג את עצמו בבר' לא 13 (בגרסתו הקודמת של הטקסט) היה ביתאל. אל זה קשור באבנים ובמצבות, ועל כן באה דחייתן בדברים טז 22. וכן הוא קשור למקדש בעיר בית אל. כבר בתקופה עתיקה זוהה אל זה עם ה'. עובדה זו מתאשרת מהעדר תוכחה בספרות הנבואה על עבודת ביתאל (למעט מקום אחד), לרבות מצד נביאים שניבאו במקדש בית אל או עליו.
גם המסורות על אלוהות זו עובדו, וכך שולבו במקרא. בחלק מהמקרים זוהה ביתאל עם ה', ובמקרים אחרים הוא הורד בדרגה ואת מקומו  בסיפור תפסה דמות של מלאך, שנשלח על ידי ה'. כמוסבר גם בפרקים הקודמים, אחת השיטות לשילוב אלוהות אחרת באמונת ה' היא הורדתה לדרגת מלאך (דיגרדציה). 
בהמשך מקדיש רופא פרק שלם לסיפור מאבקו של יעקב במלאך, המוזכר גם בהושע יב, ומתברר כי הנביא מתנגד לאמונה במלאכים. גם סיפור הופעתו של המלאך בבוכים קשור בבית אל. בהמשך נזכרים בדיון עוד סיפורים וקטעי כתובים המזכירים את המלאך. כבשני החלקים הקודמים של הספר מופיעים שני פרקים העוסקים בדחיית דמות המלאך, ובמגמה האנטי אנגלולוגית אצל הנביאים.
למהדורה השנייה נוסף נספח על שלילת האמונה במלאך-עוזר, בכתוב ממגילת קהלת. אזכורו של המלאך בקהלת ה 5 בא במסגרת עצה חכמתית "אַל־תִּתֵּן אֶת־פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת־בְּשָׂרֶךָ וְאַל־תֹּאמַר לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ כִּי שְׁגָגָה הִיא לָמָּה יִקְצֹף הָאֱלֹהִים עַל־קוֹלֶךָ וְחִבֵּל אֶת־מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ". עצה זו שייכת לקבוצת כתובים המשתמשים באותה נוסחה - נוסחת הויכוח "אל תאמר". למשל, במשלי כד 29; כ 22; קהלת ז 19, מקומות נוספים בספרות המקרא, וגם בדוגמות רבות מספר בן-סירא, ובספרות קומראן וחז"ל. רופא מביא סקירה רחבה של דוגמאות, וממנה אנו למדים שהנוסחה "אל תאמר" באה לדחות את הדעה המובעת אחריה. יישום הנוסחה על הכתוב בקהלת, תוך הצעת תיקון ("לְפָנַי" במקום "לִפְנֵי"' בהתאמה לאופי האישי של סוג מאמר חכמתי זה), מוביל את רופא לפרש את תפקיד המלאך בכתוב זה. הדובר מייחס את הצלחתו למלאך העומד לידו (לפניו) ומסייע לו. אמונתו של הדובר מוצגת כאמונה שגויה, שעליה יכול האל לקצוף ולהעניש את האדם באיבוד רכושו ("מעשה ידיך״), שהרי אמונה שגויה זו היא כפירה.
לסיום, הרוצה להרוות את צימאונו בידע בכל הקשור לאמונה במלאכים במקרא ולתולדותיה, שומה עליו להתחיל בספרו של רופא, ולהבין את צמיחתה של אמונה זו, את דרכי המבע שטיפחו אותה, ואת דרכי הפולמוס והשלילה של האמונה במלאכים.

*ד"ר שירלי נתן-יולזרי פירסמה לאחרונה את הספר: עלילת אקהת מתורגמת מאוגריתית בידי שירלי נתן-יולזרי, הוצאת רסלינג, תל אביב 2015

על מחבר הספר, פרופ׳ אלכסנדר רופא, ופועלו המחקרי ראו:
א׳ רופא, מלאכים במקרא
המקרא, המחקר והחוקר - שיחה עם פרופ‘ אלכסנדר רופא
אלכסנדר רופא, סיפורי הנביאים, מהדורה שלישית מורחבת






אין תגובות:

פרסום תגובה