ממליצה על הספר: אפרת חבה (כתבה), חלקי בארץ החיים: סיפורו של אברהם (מרדכי) כרמי, כפר הרואה: מכון שם עולם, הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד, תל אביב 2013
 |
| הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד |
בעשור האחרון הולכת ומתפתחת סוגה חדשה של כתיבה נרטיבית של ניצולי שואה. יותר ויותר ניצולי שואה מעזים לספר לעצמם, למשפחתם ולכלל הקוראים את קורותיהם בזמן מלחמת העולם השנייה. הם בעיקר מספרים בקול רם למתעד או למתעדת, המקליטה אותם, כותבת את דבריהם, משוחחת איתם ומביאה לדפוס את הסיפור האוטנטי שלהם.
אברהם חג את בר המצווה שלו בצורה מאד מענינת, משונה, לא נורמלית וייחודית לימות המלחמה האיומה.
אברהם חי בקבר פתוח בבית העלמין היהודי בוורשה במשך כשנה וחצי. כן! כן! הוא חי שם, שרד שם!
כאן בישראל, אברהם פוגש את סבתו, אותה לא ראה כעשר שנים, כמעט שריד יחיד נוסף שניצל מן התופת ההיא.
אברהם ניצל, מגיע לישראל, חי עד היום במקווה ישראל, כשמאחוריו עשרות שנים של הוראה, פיקוח ובעיקר אופטימיות, שמחת חיים, אידיש עסיסית ביותר, כשהוא ביחד עם אשתו, ילדיו, נכדיו וניניו. אברהם שימש שנים רבות עד מספר והיה עשרות פעמים בפולין במסגרת משלחות נוער, הגיע עד ביתו ואף גילה שם... כלי פסח בבוידם של ביתו, כלים שבהם לא נגעו הדיירים הגויים.
"את סיפורי מאותן השנים לא רציתי לספר בדמע. את סיפורי סיפרתי בחיוך, חיוך שלעתים יש בו תהייה, עצב ואפלה, אך לרוב יש בו אור, אור שליווה אותי באותן השנים ושאותו אני רוצה להעביר הלאה – לילדי, לתלמידי ולקוראים" (עמוד 7).
אתם מוזמנים לגלות, לחוות ולטעום מן האור הזה.
* ד”ר צביה רחימי שפרן היא מחנכת וחוקרת חינוך. פירסמה מאמרים רבים ואת הספרים: אני רעב לאמת - מסע בשבילי חייו של הרב ד"ר דוד שפרן, רחובות 2015; וההכשרה לתפקידים חדשים בקרב המורים בישראל - המקרה של מיסוד תפקיד המורה המאמן, ירושלים 2003.
* ד”ר צביה רחימי שפרן היא מחנכת וחוקרת חינוך. פירסמה מאמרים רבים ואת הספרים: אני רעב לאמת - מסע בשבילי חייו של הרב ד"ר דוד שפרן, רחובות 2015; וההכשרה לתפקידים חדשים בקרב המורים בישראל - המקרה של מיסוד תפקיד המורה המאמן, ירושלים 2003.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך תפורסם אחרי אישורה. סבלנות, ותודה על התגובה.