יום רביעי, 10 ביוני 2015

שירלי נתן-יולזרי, עלילת אקהת

מתוך: המלצות על ספרים תשע״ה 2015
ד"ר אילן אבקסיס, מרצה למקרא במכללה האקדמית גורדון, מנחה באוניברסיטה הפתוחה, ושדר הפודקאסט 'דברי הימים - פודקאסט על המזרח הקדום'
ממליץ על הספר: עלילת אקהת – שירת עלילה קדומה מאוגרית, עלילת אקהת מתורגמת מאוגריתית בידי שירלי נתן-יולזרי, הוצאת רסלינג, תל אביב 2015

הוצאת רסלינג
 (מעתה ואילך: 'עלילות אקהת'), בתרגומה של שירלי נתן-יולזרי, הינו נדבך חשוב בחומת הידע שלנו על המזרח הקדום ותרבותו.
היצירה היא מסוג שירת העלילה (אפוס). לעלילה אקהת יש נקודות דמיון רבות לסיפורי המקרא, והיא שופכת אור על פסוקים רבים שפרשנים התקשו בהם במהלך הדורות. העלילה מספרת על דנאל (הנזכר גם ביחזקאל י"ד 14, 20) שופט הצדק שהיה חשוך בנים. לאחר התערבות האלים הוא זכה בבן בשם אקהת. אקהת גדל וזכה בקשת פלאית, אותה חומדת ענת, אלת המלחמה והציד. ענת הציעה לאקהת הצעה 'שלא יוכל לסרב לה', אבל הוא סרב. כתגובה ענת פעלה על מנת להרגו ולקחת את קשתו. ענת גייסה את יטפן הלוחם, ובצוותא הם רצחו את אקהת. עם מותו חלה בצורת קשה, המתוארת בחרוזים המפורסמים:
"אך שבע שנים נעדר בעל, אף שמונה רוכב ערבות:
בלא טל, בלא רביבים, בלא זרם שתי התהומות, בלא טוב קול בעל" (לוח שלישי, טור ראשון. שורות 42 – 46).
לאחר שבע שנים, פועת אחות אקהת, מגיעה אל יטפן על מנת להורגו. סוף העלילה חסר אמנם, אך כפי הנראה היא הצליחה לנקום את דם אחיה.
מעבר להנגשת האפוס האוגריתי לקהל העברי, חשיבות מפעלה של שירלי נתן-יולזרי טמון באיכות התרגום. נתן-יולזרי הצליחה לעמוד במשימה לא פשוטה, והיא לתרגם משפה קרובה לעברית. לכאורה מדובר במשימה קלה – אוצר מילים משותף (גדול מאוד במקרה של עברית ואוגריתית), דקדוק ותחביר דומים למדי (משקלים, בנינים ושרשים). אבל פה טמונה המלכודת. שפות קרובות ודומות – אבל לא זהות. אותה מילה, בשתי השפות, יכולה להביע דברים שונים, אם במעט ואם ברב. יש ולמילה בשפת המקור יש מספר משמעויות, ותרגום המשמעות המדויקת מצריך מילה אחרת דווקא בשפת היעד. 
הדמיון בין השפות מודגש במבנה הספר: הטקסט האוגריתי  מופיע בצד שמאל ואילו בצד ימין – הטקסט העברי. בא"ב האוגריתי יש 30 סימנים, המקבילים ברובם ל-22 העיצורים העבריים (בהקדמה לתרגום ישנו דיון בנדון).
על כן, לתרגום משפת מקור (אוגריתית) הקרובה מאוד לשפת היעד (עברית) – יש צורך בעין בוחנת, אוזן רגישה, והכרות מעמיקה עם שתי השפות גם יחד. למרבה השמחה נתן-יולזרי ניחנה בתכונות אלה, והוציאה תחת ידה תרגום מדויק, חד ועדין.
מטבע הדברים, בטקסט פגום, יש  השלמות. וכך אף בעלילות אקהת. אולם נתן-יולזרי ממעטת להשלים מדעתה. היא מעדיפה להביא את הדעות המקובלות במחקר להשלמת הפערים בטקסט.
משימה נוספת בה נתן-יולזרי עמדה בכבוד היא יצירת טקסט עברי נהיר ושוטף. לכאורה, היה צורך לשמור על הסגנון האוגריתי, אך שמירה קפדנית על המקצב והמשקלים היו יוצרים טקסט עברי ברוח מקראית. אמנם הדבר היה שומר על רוח המקור – אבל בלתי ברור לקוראים עבריים בני ימנו. נתן-יולזרי הצליחה ללכת על החבל הדק, שבין רוח המקור לרוח הזמן.
ומוכרת האמרה של רבי יהודה: "המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדאי, והמוסיף עליו הרי זה מחרף ומגדף" (קידושין מ"ט ע"א). נתן-יולזרי הצליחה גם לתרגם פסוק כצורתו, גם להוסיף עליו, ובכל זאת לא לבדות, לא לחרף ולא לגדף.
עד כאן הצד הטכני של התרגום. הצד התוכני של התרגום הוא לוז הדברים. לאחר הטקסט המתורגם ישנו חלק, חשוב לא פחות לטעמי והוא ההערות לתרגום ולתעתיק. גם במקרה זה נהגה נתן-יולזרי בתבונה, כשריכזה את ההערות לאחר התרגום, ולא בהערות שוליים, העלולות להסיט את הקורא ולהכביד על שטף הקריאה.
נתן-יולזרי מעירה ומאירה, מפרשת ומסבירה, מעלה אפשרויות, דנה ובוררת, שואלת ומתחבטת, מחדדת ומדגישה. החידוש הגדול בספר, וזה העיקר, הוא בפירוש ובירור בעיות וקושיות שהתעוררו בשל הבנה שגויה בעבר. 
כך למשל, בענין הבצורת שבאה על הארץ, פירוש רבים גרסו כי, קללת דנאל היא שהביאה את הבצורת, אולם לדברי נתן-יולזרי, המספר הוא שדיווח על הבצורת, ולא מדובר בקללה מפי דנאל.
דוגמא נאה להבהרת נקודה מקראית מוכרת אך לא ברורה, ופירוש חדש ליצירה יש בעמוד 144:
"...למרות תפילתו של דנאל מעיר המספר שהבצורת נמשכה שבע שנים. קטע זה הוא המקבילה המפורסמת לקללה שבקינת דוד: הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ אַל-טַל וְאַל-מָטָר עֲלֵיכֶם וּשְׂדֵי תְרוּמֹת  (שמ"ב א' 21). נראה שהצירוף המקראי "שדי תרומֹת" משובש, ונוסחו המקורי היה "ושרע (=פריצת) תהומֹת", בדומה לכתוב האוגריתי (שרע.תהמתמ).
בשל ההקבלה גרסו רבים ששורות 42 – 46 הן קללה הנאמרת מפי דנאל. אולם טענה זו אינה מתיישבת עם דמותו החיובית של דנאל ועם המסופר בהמשך – דנאל מייחל לאיסוף התוצרת החקלאית בידי בנו... מפני שהוא חושב שבנו חי. על כן לדנאל אין כל סיבה לקלל את מקורות המים".
לסיכום, מדובר בתרגום מרתק וחשוב, המסיט את וילון השכחה מעל יצירה מרכזית בתרבות השמית הצפון מערבית (עמה נמנה עם ישראל). תרגום הפותח צוהר לכבשן היצירה השמית, כבשן בה נצרף גם המקרא.
מומלץ בחום.

*תחומי המחקר של ד״ר אילן אבקסיס הם היסטוריה, ספרות והיחס ביניהם. לאחרונה יצא לאור ספרו 'הסגן של בר-כוכבא - מספרי 2 בהיסטוריה'.
ראו גם:

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה