אשבעל הנזכר בכתובת השנייה מחפירות חורבת קיאפה הוא ישבעם מפקד הגיבורים אשר לדוד

ראיון עם פרופ׳ משה גרסיאל, אוניברסיטת בר אילן

הכתובת: אשבעל בן בדע
צילום: טל רוגובסקי 

שאלה: פרופ׳ משה גרסיאל, ידוע לי שאתה עוסק עתה בכתיבת פירוש חדש רחב ואינטר-דיסציפלינרי לספר שמואל באנגלית. כמי שעסק ועוסק רבות בחקר תקופת הממלכה המאוחדת ובספרות הנוגעת לכך, מה דעתך על ממצאי הכתובות מתקופה זו בחפירות הארכאולוגיות האחרונות?

תשובה: אכן כמי שמתעניין בתקופה זו, סבורני שהדיון בדבר קיומה של הממלכה המאוחדת כמתואר בספרי שמואל ומלכים עלה מדרגה עם הממצאים האחרונים שנתגלו בחפירות בארץ-ישראל ובסוריה. כמה מממצאים אלה תואמים קצת מתיאורי המקרא ותומכים בהשקפת החוקרים המייחסים למקרא ערך כמקור היסטורי לצורך כתיבת ההיסטוריה של תקופת המקרא. כיום ברור למדיי שהתפיסה המינימליסטית הרואה בספרות המקראית מקור מאוחר מאוד שאיננו משקף כלל את ההיסטוריה של עם ישראל איננה תקפה יותר. לאחרונה עסקו בכך גם פרופ' יוסף גרפינקל ופרופ' גרשון גליל שצוטטו בהרחבה בבלוג המקיף שלך. באופן כללי אני מסכים עמם בהערכתם הכוללת, עם כי בנקודות מסויימות קיימים הבדלים בתפיסותינו.

שאלה: מהי חשיבותה של הכתובת הראשונה שנמצאה בחפירה זו?

מעבר להבדלי הקריאה שנדונו במאמרים ומעבר לנסיונות לאבחון ולהגדרות טיפולוגיות, ברור שכתובת זו מצטרפת לכמה כתובות אחרות, כגון לוח גזר, כתובת עיזבת צרטה וכתובת תל זית, המלמדות על תרגול פרחי סופרים. ממצאים אלה תומכים במחקריו של פרופ׳ אהרון דמסקי על מסגרות לימוד קריאה וכתיבה באזורנו במאות האחת-עשרה והעשירית לפנה"ס. הניסיונות לייחס לארץ-שראל תקופת אופל על בסיס העדר ממצאים כתובים איננו מתקבל על הדעת. היעדר הממצאים נובע מטיב חומרי הכתיבה המתכלים, כגון פפירוסים ומגילות קלף. גם כתיבה על גבי חרסים איננה נשמרת. הכתיבה בחרט נעלמת כאשר חריצי האותיות סופגים צימדה הממלאת את החריצים; ואילו הדיו דוהה ונעלם. התבוננות בתולדות התרבות באזור באלף השני ובתחילת האלף הראשון מגלה פעילות כתיבה עניפה ומגוונת, והיא שוללת אפשרות של תקופת אופל דווקא בישראל ששימשה צומת דרכים ומעבר לשיירות.

שאלה: לאחרונה פורסמה הכתובת השנייה על גבי קנקן מחפירות חורבת קיאפה וקיימת הסכמה בין החוקרים שנכתב על גביו השם: אשבעל בן בדע. מה חשיבותה של כתובת זו והאם נוכל לזהות את השם ואת שייכותו למצודת קיאפה, שעל שמה הקדום רבו ההצעות. 
אכן, הכתובת קצרה ואיננה נושאת אופי ספרותי או תרגיל פרחי סופרים. קרוב לוודאי שהיא מעין תעודת משלוח, אשר מציינת את שם השולח או שם הנמען. השם אשבעל מעורר עניין מיוחד. גרפינקל ועמיתיו במאמרם שפורסם לאחרונה באנגלית הפנו את תשומת הלב לכך שישנם במקראות כמה שמות דומים וביניהם שמו המקורי של בנו של שאול שהומלך אחריו. בנוסח של ספר שמואל הוסב שמו לאיש-בשת אחת-עשרה פעמים. אבל בספר דברי-הימים נשתמר שמו המקורי פעמיים—אשבעל. מאליה עולה השאלה: האם אמנם מזכיר הקנקן את שמו המקורי של בנו של שאול? החוקרים הנ"ל היו זהירים מלהציע אפשרות זו מפני שאפשר שמדובר באדם אחר הנושא שם דומה. כנגד זאת, המפרסמים הרחיבו דברים בדבר משמעות השם המאפיין את התקופה, היינו סוף המאה האחת-עשרה וראשית המאה העשירית.

שאלה: פרופ׳ גרסיאל, האם מקובלת עליך הסברה שאכן מדובר בכתובת המתייחסת לבנו של שאול?

תשובה: לדעתי, הסבירות לכך נמוכה מאוד. אילו המדובר הוא במלך הידוע, בוודאי ציון שם האב היה שאול, ולא "בדע", כפי שנקראת הכתובת. יתירה מזו, מלך זה ישב בעיר בירתו מחניים שבעבר הירדן המזרחי, ובוודאי לא במצודת קיאפה הסמוכה לגת והנתונה אחרי מות שאול להתקפות פלשתים באזור. אם כך, יתכן שהקנקן הוכן כדי שישמש למשלוח מסים אל המלך אשבעל. אבל גם אפשרות זו רחוקה. ספק רב אם מצודה זו הייתה נתונה לשלטונם של אשבעל=אישבשת ושר צבאו אבנר בן נר. קרובה יותר לשכל ההנחה שהמצודה הייתה נתונה למרותם של דוד ושר צבאו יואב בן צרויה בתקופת הממלכה המפולגת.

שאלה: ובכן שללת את האפשרות שהמדובר במלך אשבעל בן שאול, אבל האם יש לך הצעה סבירה יותר באשר לזהותו של אשבעל הנזכר על גבי קנקן המיסתורין הזה? אני ובוודאי גם קוראיי סקרנים מאוד לשמוע.

תשובה: כמדומני, שאוכל להציע פיתרון סביר יותר לזהותו המיסתורית של אשבעל ששמו הונצח בקנקן. בהצעתי אני מקבל את מרחב הזמן למצודה ולתרבותה החומרית, כפי שנקבע על-ידי גרפינקל ועמיתיו. בחיפוש אחרי זהותו של אשבעל המיסתורי אני פונה ל"נספח" בספר שמואל (ולמקבילתו בספר דברי-הימים) בו מסופר על יחידת העילית של המלך דוד, שכונתה "הגיבורים אשר לדוד". יש לי נוסטלגיה לנושא. בנושא זה כתבתי את המאמר הראשון שלי בספר ברסלבי עוד בהיותי תלמיד תואר שני במקרא באוניברסיטת תל-אביב. מאמר זה חזר והורחב ועודכן בספריי ובמאמריי מאוחר יותר. במחקרים אלה הופנתה תשומת הלב למפקד המחלקה הראשונה, הלוא היא מחלקת המייסדים של "הגיבורים". מפקד זה מכונה בשמואל ב כג 8: "יושב בשבת תחכמני" והוא מוגדר כ"ראש השלשי[ם]", היינו שלושים הגיבורים שהיוו את היחידה הגרעינית בשלב הראשון לקיומה של היחידה, כנראה עוד בתקופת נדודי דוד, כפי שהציע בזמנו פרופ׳ בנימין מזר. במקבילה בספר דברי-הימים א יא 11 מפקד מחלקה זה נזכר אחרת: "ישבעם בן חכמוני, ראש השלושים..." ושם מסופר על עלילת גבורתו.

שאלה: מה משמעות השם של מפקד זה והשינויים בין נוסח שמואל ונוסח דברי-הימים, וכפי שאתה יודע אני מתעניינת במיוחד בתרגום השבעים, האם כל אלה יביאו אותנו לזהות את המפקד באשבעל המונצח על גבי הקנקן?

תשובה: על כך כתב בזמנו מורי ורבי, פרופ' יעקב ליוור ז"ל, באנצילופדיה מקראית, ג, ערך ישבעם (עמ’ 892). ליוור למד מגרסאות תרגום השבעים שהשם המקורי היה אשבעל(!!!). השם הוסב אחר כך לאיש-בשת.

לפי דעתי, מעתיקים מאוחרים צינזרו כמה מהשמות הנושאים את הרכיב התיאופורי "בעל" והחליפוהו בתואר הגנאי "בשת". אולם לגבי מפקד הגיבורים הם נקטו במדרש השם וכך הוחלף שם הגנאי "איש-בשת" אצל אותו מפקד גיבורים ליושב בשבת תחכמני" ובדברי הימים התעלמו ממדרש השם שבשמואל וכינו אותו "ישבעם בן חכמוני". אבל אם נתעלם לרגע מתהליכי הדימיתולוגיזציה של המעתיקים המאוחרים, ישבעם זה הנזכר בכמה מקראות נוספים (ראו הערך הנ"ל של ליוור) איננו אלא אשבעל.

שאלה: פרופ׳ גרסיאל, נניח לרגע, שאכן הצלחת לזהות את אשבעל שעל גבי הקנקן באשבעל=ישבעם מפקד הגיבורים, איך אתה מסביר את המשך הכתובת שעל גבי הקנקן, המוסרת את הייחוש כ"אשבעל בן בדע". כידוע, החוקרים שעסקו בפענוח הכתובת לא מצאו מקבילה לשם אב זה או לשם אבי הענף המשפחתי של אותו אשבעל. האם תוכל להשכיל אותנו בקריאת שם האב שעל גבי הקנקן.

תשובה: שם האב של ישבעם במקראות עבר גלגולים מדרשיים. בספריי ובמאמריי עמדתי על כך ששמות רבים בספר שמואל ובספרי מקרא אחרים עברו תהלכי דרשנות. אנחנו מוצאים שאביו של ישבעם נדרש בתואר "חכם" (חכמוני או תחכמוני). נעבור עכשיו לכתובת הקנקן ולשם האב (או אבי הענף המשפחתי) שנקרא כאן "בדע". נתעלם לרגע מן האות התחילית ב' ונקבל את המילית "דע" שהיא קיצור מהשורש יד"ע (על קיצור זה, השוו: "דעי" באיוב לב 6 ובעוד ארבעה מקראות); וקיצור זה מצוי גם בשם דעואל (במדבר א 14; ועוד). סביר מאוד שהשם המקורי היה דעאל וקוצר. מחברי המקרא נקטו כלפיו את טכניקת המדרש ונקטו בתיבה הנרדפת, השם והתואר "חכם" הם נרדפים לנגזרים מהשורש יד"ע. על השימוש במילה הנרדפת עמד בהרחבה פרופ׳ יאיר זקוביץ וגם אני כתבתי על כך לא מעט.

שאלה: פרופ׳ גרסיאל, השכלת אןתנו בדבר השורש המקוצר של יד"ע כהסבר לשם האב "בדע", אבל מה בקשר לתיבה התחילית ב', כלום אין היא מפריעה לתאוריה שהיצגת? 

תשובה: אכן התחילית של האות ב' בשם הנידון הפריעה לחוקרים שעסקו בפענוח הכתובת. אולם הפיתרון לכך נמצא בערך המערכת הפותח את האנציקלופדיה המקראית, כרך ב (עמודה 1), ושם הערך: "ב-בשמות עצם פרטיים". נביא בקצרה את לשון הערך: "בכמה שמות עצם פרטיים המתחילים באות בי"ת אין התחלה זו אלא קיצור המילה בן." תיבת ב' מצטרפת אפוא לשם האב והופכת לחלק ממנו. יחד עם זאת, משום כבודו של מפקד הגיבורים או למען הבהירות הוסיפו גם את התיבה "בן" לפני השם (ב)דע.

שאלה אחרונה: פרופ׳ גרסיאל, איזו תמונה היסטורית מצטיירת לדעתך מכתובת הקנקן לאור הזיהוי שהצעת?

תשובה: סבורני שניתן להציע בזהירות הערכה מעניינת. זמנה של הכתובת הוא ראשית מלכות דוד, כנראה בעת מלכותו בחברון, או בזמן שהעביר את בירתו לירושלים. עמק האלה שימש נתיב התקפה מועדף של צבא פלשת; ובשטח שבין גת (תל צפית) ושעריים (=חורבת קיאפה) החוללו עימותים בין גיבורי פלשת בני הרפא ובין דוד וגיבוריו. סבורני שמפקד הגיבורים ישבעם התבסס במצודה הנידונה וקיבל תרומות או מסים מיישובי יהודה ובכך כלכל את גיבורי העלית ששכנו ערוכים במצודה זו ובסביבתה להדוף את יחידות הפשיטה הפלשתיות. הקנקן הוא עדות לתמיכה הכלכלית לה זכה המפקד הנערץ מתושבי הסביבה.