יום שבת, 13 ביוני 2015

סודותיו של מורה הנבוכים

מתוך: המלצות על ספרים תשע״ה 2015
ד״ר חיה כהן
ממליצה על הספר: מיכה גודמן, סודותיו של מורה הנבוכים, הוצאת דביר, אור יהודה 2010, 383 עמודים
הוצאת דביר

שנים רבות תהיתי, מדוע הממסד הדתי על פלגיו השונים, מתעלם מהספר מורה הנבוכים של הרמב"ם, למרות הערצתו הרבה לרמב״ם בכל הקשור לסמכותו בהלכה היהודית והיותו אחד ההוגים היהודיים הנערצים ביותר, אם לא הגדול מכולם.
לאחר שקראתי את הספר של מיכה גודמן נחשף בפני אותו סוד, של הדרת ספרו החשוב של הרמב"ם מהשיח הציבורי הדתי.
סודותיו של מורה הנבוכים הוא  אחד הספרים המכוננים שקראתי מימי. הוא פתר לי הרבה חידות, תהיות ואי נוחות גדולה שליוותה אותי מקריאת סיפורים שונים בתנ"ך, כמו למשל סיפור העקדה (בראשית כ"ב, א-י"ט), נבואות של נביאים שדיברו מפי ה' כביכול, ובכל זאת לא התגשמו, מעמד הר סיני שבו דיבר ה' עם משה  (שמות י"ט, ז'-י"א) ועוד ועוד..
 הספר פתר גם את המבוכה מהתאודיצאה האלוהית הבלתי ברורה, וסייע להבין מדוע קורים דברים רעים לאנשים טובים, והיכן היה אלוהים בשואה. בקיצור - שאלת הצדק בעולם והשכר ועונש.
גודמן מראה שמורה נבוכים הוא מפעל פרשני מהפכני של התורה ומוכיח כי הסבריו לרעיונות, שלא יאמן כי נאמרו מפיו של גדול ההוגים ביהדות, מעוגנים היטב בטקסט. 
מתברר, שהרמב"ם מזעזע בספר זה את אמות הסיפים של התפיסה הדתית השגרתית לגבי בריאת העולם, הנבואה, היחסים בין האדם לאל, ההשגחה, מעורבות האל בחיי ישראל, עם הבחירה.
אושיות שונות בתפיסה הדתית המסורתית נופלות זו אחר זו כמגדל קלפים בהגותו של הרמב"ם. 
מפרשנות הכתוב, מתגלה לנו רמב"ם רציונליסט, רדיקאלי, פילוסוף, אמיץ, חכם וספקן, רמב"ם אחר מזה המשתקף במשנה תורה, אם כי אינו נקי מפרדוקסים שאינם מתישבים זה עם זה.
קשה להאמין שאותו רמב"ם קבע במשנה תורה כי יש לאלץ אשה לשרת את בעלה - ואם תסרב, צריך להכותה בשוט (מישנה תורה, הלכות אישות, כ"א), גם לא על רקע התקופה, מאחר והוא ידע להקדים את זמנו, במובנים רבים.
לדעת הרמב"ם העתיד יהיה טוב יותר מפני שרמת ההשכלה עולה. הבערות היא סיבת הרוע. הידע הוא מקור הגאולה (גודמן, עמוד 130). התפשטות הידע אמורה להביא לסיום עידן השנאה, האלימות והמלחמות. בכח התבונה לשנות את הדינמיקה של ההיסטוריה. לא אלוהים ולא המשיח יביאו את הגאולה, אלא תבונת האדם. 
חשוב ביותר לציין כי פרשנותו המהפכנית לגבי האלוהות נובעת מתפיסת הרמב"ם שהאנשת האל כפי שנעשית על ידי חז"ל פוגעת בטרנסנדנטליות שלו, והופכת אותו להיות כאחד האדם, ולא היא. לכן לדבריו, האלוהים לא כותב, לא מדבר עם הנביאים, לא כועס, לא מרחם, לא מעורב בעולם, באדם ובהיסטוריה של האנושות ושל עם ישראל. כל תכונה אנושית שאנו מייחסים לו אינה תופסת לגביו. אלוהיו של הרמב"ם הוא מעבר לעולם האנושי וייחוס תכונות אנושיות לאלוהים גורם להפחתת דמותו.
אני מקווה שהרעיונות הרדיקלים של הרמב"ם שחלקם הובאו לעיל, יעודדו קריאה בספרו של גודמן על מורה נבוכים, שמנגיש בשפה קלה את הטקסט המקורי לקהל הרחב בן זמננו. 

אין תגובות:

פרסום תגובה