יום שלישי, 18 ביוני 2013

מאמרי האחרון

eyes

ד"ר ערן ויזל, קיבוץ נתיב הל"ה

לְעִתִּים קַוֵּי פָּנֶיהָ מְטֻשְׁטָשִׁים בְּזִכְרוֹנִי.
יָשְׁבָה בַּשּׁוּרָה הָרִאשׁוֹנָה, מַבִּיטָה בִּי בְּמַבָּט מְשֻׁעֲשָׁע
פָּעָמַיִם-שָׁלֹשׁ, כְּשֶׁהִשְׂתָּרְרָה דִּמְמַת נְבוֹכִים בַּכִּתָּה
הִתְנַדְּבָה לְהַבְהִיר אֶת דְּבָרַי.
לֹא כָּל מָה שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ נִדְרַשׁ 
וְלֹא כָּל מָה שֶׁנִּדְרַשׁ יָדוּעַ לִי



בְּמִבְחָן סוֹף הַקּוּרְס תְּשׁוּבוֹתֶיהָ הִכּוּנִי בְּהֶלֶם
בִּקַּשְׁתִּי אֶת רְשׁוּתָהּ לְהַרְאוֹתָן לַחֲבֵרַי לַמַּחְלָקָה
מֵעֵינֶיהָ נִבָּט תִּמָּהוֹן. מָה תּוֹעֶלֶת תִּצְמַח מִכָּךְ?
הִשְׁפַּלְתִּי מַבָּט. תְּשׁוּבוֹת מֻשְׁלָמוֹת כְּאֵלֶּה 
אֵין בְּכֹחִי לִכְתֹּב
מַחְבַּרְתָּהּ עוֹד מוּנַחַת עַל שׁוּלְחָנִי.
לֹא טָרְחָה לְקַחְתָהּ חֲזָרָה.

הִיא שָׁבָה אֶל כִּתָּתִי רַק שְׁנָתַיִם מְאֻחָר יוֹתֵר
הַרְבֵּה עָבָר עָלַי בְּאוֹתָן שָׁנִים אֲרֻכּוֹת
עוֹד יָשַׁבְתִּי עַל כִּסְּאִי בַּסִּפְרִיָּה
מַבִּיט בִּסְפָרִים הַפְּרוּשִׂים לְפָנַי 
וְגַלְגַּלֵּי רָאשִׁי כְּבֵדִים כַּאֲבָנִים בְּקַרְקָעִית נָהָר.
דִּבּוּרִי הִסְתַּרְבֵּל, בְּמַחְשְׁבוֹתַי פָּשְׁתָה עֲכִירוּת
נִדְרַשְׁנוּ לְהַבְהָרוֹתֶיהָ, פַּעַם אַחַר פַּעַם
יְכָלְתָּהּ לְהַפְשִׁיט אֶת הָעִקָּר מִמַּפָּל הַמֵּידָע
שֶׁהֶעֱמַסְתִּי עַל תַּלְמִידַי שִׁתְּקָה אוֹתִי
קוֹלָהּ הַשָּׁקֵט מוֹטֵט אֶת שִׁעוּרַי.
תַּלְמִידִים זָעוּ בְּאִי נוֹחוּת בְּכִסְּאָם.
פְּעָמִים אֲחָדוֹת נֶחְלְצוּ לַהֲגַנָּתִי

עִם בּוֹא הַקַּיִץ הִצְטַבְּרוּ בְּחַדְרִי
עֲבוֹדוֹת סֵמִינָר שֶׁל תַּלְמִידַי.
טִפְטוּף עוֹיֵן שֶׁל עֲשְׂרוֹת עַמּוּדֵי דְּפוּס
חֲסַר חַיִּים נָעַצְתִּי בָּהֶן עֵינַיִם
עֲבוֹדָתָהּ הִגִּיעָה לְבַסּוֹף
אֲנִי אוֹחֵז בְּיַהֲלוֹם, זֹאת יָדַעְתִּי 
אַף לִפְנֵי שֶׁהִתְחַלְתִּי לִקְרֹא.
פְּתָחְתִּיהָ בָּעַמּוּד הָאַחֲרוֹן
לֹא הָיָה זֵכֶר לִשְׁמִי בָּרְשִׁימָה הַבִּיבְּלִיּוֹגְרַפִית.
נָעַלְתִּי אֶת הַדֶּלֶת וְקָרָאתִי אֶת הַדְּבָרִים בִּנְשִׁימָה אַחַת.
אֵינָהּ בְּקִיאָה בְּכָל הַמֶּחְקָר הֶחָדָשׁ.
לֹא כָּל נִסּוּחֶיהָ צְלוּלִים
הִדְלַקְתִּי סִיגָרִיָּה. הִבַּטְתִּי מֵהַחַלּוֹן
וְחַשְׁתִּי בְּמַבָּטָהּ הַמִּשְׁתּוֹמֵם.

תָּם הַקַּיִץ. שְׁנַת לִמּוּדִים חֲדָשָׁה הֵחֵלָּה
אֵינֶנָּהּ
לֹא כָּל שִׁעוּרַי חַלָּשִׁים
לַסִּפְרִיָּה אֵינִי הוֹלֵךְ עוֹד.
מֵעֵת לְעֵת אֲנִי מוֹצִיא אֶת עֲבוֹדָתָהּ מִמְּגֵרַת שׁוּלְחָנִי
הַאִם אֶעֱשֶׂה בָּהּ שִׁמּוּשׁ?
עוֹד נוֹתַר לְהַמְתִּין וְלִרְאוֹת מָתַי. וּלְאֵיזֶה כְּתָב עֵת.
וְעַד כַּמָּה גָּרוּעַ אָחוּשׁ כְּשֶׁיְּבָרְכוּנִי עַל הֶשֵּׂגִי זֶה,
אַחֲרֵי שָׁנִים שֶׁל שְׁתִיקָה.


שירים נוספים של ד"ר ערן ויזל: 




אין תגובות:

פרסום תגובה