אדמונד דה ואל, הארנבת עם עיני הענבר

פרופ' שלום צבר, האוניברסיטה העברית

פרופ' שלום צבר חוקר את האמנות היהודית לדורותיה, תרבות חומרית יהודית וטקסים במחזור החיים והשנה; מלמד בחוגים לפולקלור ותרבות עממית ותולדות האמנות באוניברסיטה העברית.

אדמונד דה ואל, הארנבת עם עיני הענבר, (תירגם מאנגלית: אביעד שטיר),

ידיעות אחרונות

הוצאת ידיעות אחרונות, תל-אביב 2012.

מחבר ספר מרתק זה אינו סופר מקצועי אלא אמן קרמיקה בריטי, אשר מספר את תולדות משפחתו כסאגה היסטורית רחבת יריעה המסתמכת על מקורות רבים וחוויות אישיות. למרות שדה ואל נולד לאב שהוא כומר אנגליקני, הספר מספר את קורותיה של משפחה יהודית יוצאת דופן בשם אפרוסי (מבטא אשכנזי של "אפרתי") שהגיעה מחיים מסורתיים באודסה למעמד של משפחת אצולה בנקאית בבירות אירופה בזכות עושרה ופעילותה הכלכלית הענפה. בדומה למשפחת רוטשילד, התפזרו בני המשפחה פעלו בערים שונות (פריס, וינה, לונדון, סנקט פטרבורג), אך בשונה מהרוטשילדים האפרוסים לא היו פעילים בענייני ציונות. בו בזמן לפחות בדורות הראשונים הם לא התעלמו או התכחשו לזהותם היהודית.

המיקוד של המחבר אינו בעולם הכלכלי או בצד היהודי – אם כי גילויי האנטישמיות נגד בני המשפחה עולים לכל אורך הספר - אלא בפעילותם האמנותית הענפה. הספר פותח בכישרון רב ובאופן סיפורי מלבב צוהר לעולם האספנות והאמנות הגבוהה של "אירופה הקלאסית" שבו היו מעורבים אחדים מבני המשפחה. הסיפור מסופר דרך גלגוליו של אוסף פסלוני נצקה – תגליפים יפנים קטנים שנעשו מחומרים שונים אשר שימשו בחברה היפנית המסורתית לתליית חפצים על חגורת הבגד נטול הכיסים. האוסף המקורי נרכש בידי שארל אפרוסי בגלריה בפריס בשנות ה-70 של המאה ה-19, כאשר החברה הגבוהה בצרפת התמכרה לאמנות היפנית אשר השפעותיה ניכרות בעבודות של אמני התקופה, כגון ואן גוך. דמותו של האינטלקטואל, חוקר ואספן האמנות היהודי שארל אפרוסי מופיעה ביצירת אמנות איקונית ואהובה "ארוחת בוקר בבית הסירה" (1881) של הצייר האימפרסיוניסטי פייר-אוגוסט רנואר, ואילו מרסל פרוסט השתמש בדמותו לתיאור אחת הדמויות בספרו "בעקבות הזמן האבוד".

רנואר, ארוחת בוקר בבית הסירה

שארל אפרוסי הוא הדמות בצד ימין עם הצילינדר והחליפה השחורים הנראה מפנה את גבו

משפחת אפרוסי ירדה מנכסיה בתקופת המלחמה העולמית הראשונה, איבדה בהדרגה את הנכסים והארמונות שבנתה, ומלחמת העולם השנייה הביאה להחרמה והלאמה של יתר רכושם וכספם. אוספי האמנות של המשפחה וביניהם יצירות אמנות חשובות ומוכרות מצאו את דרכם במהלך השנים למוזיאונים מרכזיים, אך אוסף הנצקה נשאר בידי בני המשפחה ושרד בדרך נס את השואה. האוסף הגיע לידיו של המחבר ו-264 פסלוני הנצקה המרהיבים שירש הניעו אותו לצאת למסע המשפחתי. סיפור האוסף המסופר באופן בלתי שגרתי משלב אספקטים של תולדות האמנות עם תולדות העם היהודי, ומאיר בצורה סיפורית מרתקת פן פחות ידוע של הזהות היהודית המטלטלת בעת החדשה.