פרופ' יהושע גתי, אוניברסיטת קייפ טאון, המכללה האקדמאית בית ברל ואוניברסיטת תל אביב
פרשת בהעלתך: במדבר ח 1 - יב 16
בפרק י' בספר במדבר אנחנו קוראים על הארון שמלווה את העם ושומר עליו במדבר. יותר מזה, ארון ברית ה' נוסע לפני העם, כלומר, מדריך אותו למצוא את הדרך במדבר ולאתר להם מקום מנוחה. הפרק מסתיים בפסוקים הידועים: "ויהי בנסע הארון: ויאמר משה: קומה ה' ויפוצו משנאיך מפניך". זהו מצב מיוחד במינוף היחסים בין ה' לעם. אין לנו דוגמה כזאת בתנ"ך כולו, שיש קשר הדוק כול כך בין הארון ובין העם.
הארון שמייצג את אלוהים ממוקם בתוך מחנה ישראל, והנה ממש בפסוקים הבאים בראש פרק י"א העם מתאונן באוזני ה'. ויש לנו כאן מצב מדהים של ניתוק בין אלוהים לעם. הקרבה הכי גדולה בין אלוהים והעם מחד גיסא, והעם מנגד מתאונן, מאידך גיסא. יש פה מצב מיוחד במינו של קרבה יוצאת דופן בין אלוהים לעם, שהעם לא מיישם אותה.
ביחסים בין בני אדם אנחנו קוראים למצב זה כפיות טובה, אבל ביחסי אלוהים ואומה זוהי ממש בגידה, ירידה נמוכה מאד במעמדו של העם. ובאמת אלוהים מגיב בעצמה להתנהגות העם כלפיו. והוא כועס מאד ומעניש את העם. הוא מדליק אש במחנה העם, שאוכלת את העם.
אבל שוב, בשעת מצוקה העם צועק אל משה, שהוא עדיין עבורו המנהיג, ויותר מזה, המתווך בין העם לאלוהים, מליץ שרואים אותו, בשר ודם, ומשה נאמן לעם מתפלל אל אלוהים והאש כבה. הם קוראים למקום בשם תבערה.
מתעוררות כאן שאלות קשות מאד על התגובה של אלוהים. לכאורה, במבט חיצוני, אלוהים מתנהג כבן אנוש, פגעו בו והוא מכה. אבל אולי צריך לחשוב באופן עמוק יותר, וללמוד מהי אמונה ומהו היחס האמיתי של העם לאלוהים.
אמונה זהו ביטוי של נאמנות, נאמנות בכול מצב, והעם לא מפגין זאת. יש פה גם עניין של חינוך, אם כי הוא נעשה בצורה קשה, העם לא מוכן עדיין לרמה כזאת של נאמנות למרות הגנתו של אלוהים עליו. העם נמצא עדיין במצב הנמוך של בני אדם בעלי ראייה קצרה ואגואיסטית.
מיד בפסוקים הבאים מתואר אספסוף בקרב העם, אנשים לא מפותחים, בריונים ומעוררי ריב, והם רוצים לאכול בשר. יש כאן שימוש במילה "תאווה" (יא 4) . תאווה היא תשוקה פיזית שלילית שמתקשים לרסן אותה. אבל לא רק בשר רוצים האנשים האלה. יש פה משהו נוסף. הם מתגעגעים לדגים ולאוכל שאכלו במצרים. במדבר יש להם רק מן. אין להם גיוון, וזה לא טוב להם, למרות טעמו המתוק של המן. הם מתגעגעים לאוכל במצרים. אז יש פה העדפה של העם לסיפוק התשוקה, שהיא בהמית, זה מה שמדריך אותם, האוכל, אבל זה שאלוהים דאג להם ונתן להם מן טעים מהשמים, זה שום דבר עבורם.
זאת אומרת, שיש כאן הנגדה בין התשוקות הבסיסיות של האדם כהעדפה על פני הבנת המהות והתוכן של חייהם , מימוש החזון ובפרט במצב שהם מוגנים ומודרכים על ידי אלוהים.
עם שמעדיף את הדברים הקטנים, את התאווה, את הסיפוק הפיזי המיידי, את הבשר על פני הערך העליון ועל פני ההבנה של המשמעות של ההדרכה והתמיכה האלוהית, הוא עדיין לא עם אלא חבר אנשים, אספסוף, כמו שהמקרא קורא להם. זה מצב מאכזב מאד שמביא בסופו של דבר את משה להתייאש ולוותר על תפקיד המנהיג, ואפילו יבקש מה' שימיתו (יא 12-15).
מצב טרגי מאד שהתורה בוחרת לתאר לנו בפרטים, כי היא מבקשת שנבין מהו באמת עם ועד כמה קשה לחנך עם לדרגה רוחנית שמעבר לתענוגות ולתלונות היום יומיות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך תפורסם אחרי אישורה. סבלנות, ותודה על התגובה.