על מנהיגות לאור פרשת קרח

פרופ' יהושע גתי, אוניברסיטת קייפ טאון, המכללה האקדמאית בית ברל ואוניברסיטת תל אביב

פרשת קורח: במדבר טז 1 - יח 32

עונשו של קורח, סנדרו בוטיצ'לי, הקפלה הסיסטינית בוותיקן

פרשת קורח תפתח לנו צוהר להבנת תפיסת המנהיגות במקרא. הצרות בעת הנדודים במדבר לא מפסיקות, אחרי פרשת המרגלים והעונש שבא על העם, מתעוררת פרשה חדשה המגוללת את עלילות קורח משבט לוי, שבטו של משה, ודתן, אבירם ואון משבט ראובן, כלומר, השבט של האח הבכור, שכנראה עדיין לא ויתר על המנהיגות. עיקר העניין הוא תפיסת המנהיגות.
קורח ובני שבט ראובן מתנגדים למנהיגותו הבלעדית של משה. טענתו של קורח מעניינת: הוא אומר שכל העם קדושים: "כלם קדשים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'?!" (טז 3). כלומר, אין המנהיגות ניתנת או נלקחת על ידי אחד בכוח, בשרירות, אלא עליה להתחלק על ידי כולם וכולם שווים. למה אתה דווקא? כולם ראויים, קדושים. 

זוהי לכאורה שאלה פילוסופית על מהות המנהיגות. איך זה עובד? אין צורך לטענתם באיש שררה, בכוחניות ואפילו לא בכריזמה. כולנו קדושים ולכן כולם זכאים להנהיג. יש לנו כאן דיון על מהות המנהיגות, דיון המהווה פרק בתולדות המחשבה המדינית. הדיון כאן הוא בדרך הצגת מקרה, ואנו הקוראים הפרשנים אמורים לפתח ולעצב.

בממשל הדמוקרטי המודרני יש למנהיג המדיני, לראש הממשלה, כוח עצום להחליט, להוביל. אבל בכל זאת הכוח שלו מאוזן , מרוסן על ידי הכנסת, בית המשפט העליון, מבקר המדינה והיום יש גם במה חזקה לביקורת כמו המדיה.

במקרא, האווירה בפרק מרמזת על קנאה, שהיא אם כל חטאת.

מכל מקום, חשוב להאיר על התגובה המהירה והחדה של משה. המנהיג איננו נרתע, ולא נבהל ולא מעמיד את עצמו בצל. המנהיג איננו מתווכח עם המורדים. משה אף מפציר באלוהים שלא ישעה אל מנחתם. הקצף גדול והתגובה של המנהיג נחושה ונמרצת, חריפה ונוקשה מאד: הם מומתים לעיני העם.

מנהיגות היא לא רק עניין של כבוד וכריזמה אלא של אוטוריטה שעליה יש להגן בעצמה ללא היסוס. לקח מנהיגותי זה יעומת בפרשת מי מריבה ועל כך בעיתה.