יום שבת, 15 באוגוסט 2020

על ספרו של חגי דגן, רואים בחושך

שמעון בארי, סופר ומשורר. עורך הפרוזה של במה חדשה


חגי דגן, רואים בחושך, הוצאת פרדס, תש״ף 2020, 565 עמודים 

הספר, ׳רואים בחושך׳, הוא לכאורה ספר ישראלי על חייו של צעיר מוכשר העובר מנערות לבגרות דרך כור ההיתוך של הצבא. הוא עושה זאת ביחידה 8200. לכאורה משאת הנפש של כל צעיר אינטליגנטי מבית טוב. גם תמיר מבית טוב הוא מגיע מהקיבוץ, אבל מסתבר שהוא שונה. שונה כילד שאינו מתבלט בספורט ומעשי גבורה. ילד שנמשך לסיפורי הגלות והשואה של אביו ושל דודו שהתחשל ברוסיה של סטלין ויש לו השקפות מובנות על ניהול העולם. מדובר בצעיר אינטלקטואל שקורא הרבה מעבר לבני גילו וחושב באופן אינדיוידואלי שונה. הדברים מתחברים לו לתמונות שלמות והוא יודע לסגור קצוות.

המעשייה בספר שלנו מתחילה כשתמיר כבר מחוץ לצבא, מחפש את עצמו ומתגלגל ממקום למקום. הוא נקרא לפתע ליחידתו כדי להמשיך קשר עם אויבת מעבר לגבול שסקרנותו הרכיבה לה דמות ופנים.

עד כאן רומן מתח ישראלי מצוי שתופש את הקורא המסוקרן ומשכנע אותו באמינות הסיפור כשהוא נכנס לתיאור חי של יחידות המודיעין ומעיד שיש בסיפור הרבה קטעים אוטוביוגרפיים מחיי המספר.

בחלק השני של הספר תמיר יוצא למשימה מורכבת בחו"ל, כפוף לקבוצה של אנשי סוד שהוא כלל לא בטוח שהם משרתים את המדינה. הוא מצליח להערים עליהם ויוצר קשר עם הנעקבת. קשר שיש בו מתח מעורב של מגע רומנטי עם האויב.

אין בכוונתי לעשות ספוילרים. אסתפק בכך שהסיפורים הבדויים שנשזרים על הרקע המקדים הכל כך משכנע מצליחים לשכנע את הקורא, למרות שהוא יודע שהם בלתי אפשריים, אבל הקסם שלהם מחזיק את המתח עד המילה האחרונה.

אין לי ספק שחגי דגן המחבר טרם אמר את המילה האחרונה. יש לו את כל הכלים ללוש את דמיונו של הקורא הישראלי ולמכור לו סיפורי מתח חדשים. גם בקטעים הארוטיים ששזורים בספר, עושה דגן נפלאות.

נהניתי מאד מהקריאה. למעשה לא הנחתי את הספר מידי (מטאפורה לקריאה דיגיטלית) עד שסיימתי לקרוא אותו באנחת רווחה גדולה.

אני מזמין את קהל הקוראים הישראלי להנות מן הספר.

12.08.2020

2 תגובות: