בן־ציון עובדיה
במאמר זה אני טוען לקיומה של אנלוגיה ספרותית מכוונת בין סיפור הגעת רות אל הגורן באישון לילה (רות פרק ג), לבין סיפור לקיחת הברכה במרמה על ידי יעקב המסופר בספר בראשית, פרק כז. שני הסיפורים מתארים בבסיסם פעולת שליחות נועזת ובעלת אופי מניפולטיבי ולא נורמטיבי (רמיית אב עיוור בבראשית / יצירת פתיון מיני ברות), הנצרכת לשם השגת דבר־מה בעל חשיבות עליונה עבור מבצע השליחות. בחלקו הראשון של המאמר אראה כי קיימים שלל קשרי לשון ועניין בין הסיפורים, המבססים את הטענה לקיומה של אנלוגיה מכוונת ביניהם, ובחלקו השני אדון במשמעותה של אנלוגיה זו. לפי אפשרות אחת שאציג, לאנלוגיה תפקיד ביקורתי: היא נועדה להאיר באור שלילי את האופן שבו פעלו נעמי ורות — כהשגת דבר־מה באמצעים לא כשרים. לפי אפשרות שניה, היא נועדה להאיר באור אוהד את מעשיהן של נעמי ורות — ביצוע פעולה מתוך חוסר מוצא, לשם השגת מטרה ראויה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך תפורסם אחרי אישורה. סבלנות, ותודה על התגובה.