״אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרין זה את זה״ (מסכת שבת ל ע״ב). ספרו החדש של שמאי גלנדר, תחת השמש, מתמודד עם טענת הסתירות: ״מגמתו המרכזית של עיון זה היא להציג את ספר קהלת כחיבור שמרכיביו המגוונים מצטרפים לתפיסת עולם עקבית בכל הנוגע לאורחות חייו של האדם, למציאות ולאמונה. נראה שאת גישתו היסודית של קהלת מנחה סדרת רעיונות שהם מעין חזון על ׳החיים הנכונים׳, ובשמם של רעיונות אלו הוא תוקף את מה שבעיניו עומד כמכשול, היינו את מה שהוא תופס כ׳חיים שגויים׳. דברי הביקורת והגינוי נועדו מעיקרם לשרת את ׳הדרך הנכונה׳ ולפלס אותה. בכך מצטרפים שני צדדים אלה, השלילה והחיוב, לא לקובץ של אמירות נפרדות המשקפות מצב קודר, ובוודאי אינן מהוות אוסף המכיל אם סתירות, אלא לכדי תמונה מקיפה״ (עמ׳ 7).
ביקורת המקרא בת זמננו רואה את קהלת כספר שיוצא להפריך תפיסות חכמתיות מקובלות על סמך נסיונו האישי של המחבר. באוסף דברי החכמה שבו אין אחידות. יש המייחסים את הסתירות ואת החריגות לבעלי הוספות שונים, שאצל חלק מהם משתקף נסיון למתן את השקפותיו הקיצוניות של קהלת. לעומת יש המבקשים להציג מבנה אחדותי לספר כולו. אבל גם המצדדים במבנה אחיד ורואים את משנתו של קהלת כעקבית מעיקרה, מותירים כמה אמרות כביטויים ״חריגים״. גלנדר יוצא נגד שתי הגישות הללו. הוא סבור שספר קהלת הוא חיבור שחלקיו ומרכיביו השונים מצטרפים לכדי תפיסת עולם מקיפה, בחינת תיאוריה על מהות ״החיים הנכונים״ בעיני המחבר. קהלת, היודע בביטחון כיצד יש למצות את החיים, תוקף את הדרכים השונות שבהן שומטים בני אדם את החיים הטובים מידיהם, מחמיצים את ההווה ונמלטים אל מסלולים המרחיקים אותם מן היכולת לקלוט את הטוב שבעולם ובסדריו, כפי שאלה נבראו.
בספר קהלת יש מינוח מיוחד להבעת תפיסת העולם שלו. גלנדר ממפה אותו ודן בו: הבל לעומת יתרון, מקרה, מלך, תחת השמש, עמל, שמח.
הפרק הראשון של הספר עוסק במה שנראה לקהלת כדרכים שונות של ״מנוס״ מפני החיים או של החמצתם.
הפרק השני מביא את עצותיו השונות לחיים נכונים וראויים. הפרק השלישי עוסק באמונתו של קהלת, היינו בתפיסת עולמו בנוגע לאלוהים ולאדם, והפרק הרביעי מציג את דברי הפתיחה והסיום של הספר כפרולוג ואפילוג, המחדדים את הנושא של ההתמודדות עם הכליון בעזרת ראייתם של ״החיים הנכונים״.
חיבורו של גלנדר מבקש להתמודד עם הממד הרעיוני של הספר ואינו בגדר מחקר מקיף על ספר קהלת.
הנה כמה מובאות מן הספר, בחזקת ׳טעימות׳ ממנו:
"הכרזתו של קהלת 'כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת' היא בעיניי כביטוי קיצוני ביותר, שאפשר גם לראותו כתמצית או כנקודת מוצא להשקפתו: משמעה של הכרזה זו הוא שכל צורת חיים, ולו גם הבזויה ביותר, עדיפה על כל מוות, ולו ההרואי ביותר. מכאן מסתבר שהחיים הם מטרה עילאית שאין למעלה ממנה ואינם אמצעי להגשמת מטרות אחרות" (עמ' 8-7).
"המלצתו של קהלת למצות את החיים במלואם מתבססת על גישה אופטימית... :כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה, כי אין מעשה וחשבון וחכמה ודעת בשאול אשר אתה הולך שמה" (ט 10). מחציו הראשון של הפסוק עולה שהמציאות כולה היא נחלתו של האדם והעולם כולו נתון בידיו. אבל בחציו השני מופיעה הנמקה השוללת את כל מה שמעבר לחיים, ומסתבר שקהלת ממליץ לאדם שלא ייטול על עצמו עשייה שהיא מעבר לכוחו, שאינו צופה את תוצאותיה ואינו שולט בהן" (עמ' 45-44).
"'יש אחד ואין שני גם בן ואח אין לו ואין קץ לכל עמלו. גם עינו לא תשבע עשר' (ד 8). אדם שכישוריו והישגיו הביאוהו לדרגת ייחודיות שאין דומה לה, שאין מי שיוכל לבוא במקומו ("בן") ואין מי שישווה לו ("אח") – אין לעמלו סוף: הוא ימשיך תמיד לעמול כדי להגיע להישג גבוה יותר, ובגלל שאפתנותו המתמדת לא יסתפק לעולם במה שכבר בשליטתו ולא ייהנה מהישגיו., ועל כן גם 'יוסיף דעת יוסיף מכאוב': לא זו בלבד שהוא בודד ואין לו עם מי לחלוק את ידיעתו: הוא אינו מסוגל לתפוס במלואו את מה שבידיו, ולפיכך הוא מחמיץ את הקיים ואת מה שמזמֵן לו ההווה" (עמ' 54).
"הדברים 'כי האלהים בשמים ואתה על הארץ' (ה 1) מצטרפים להמלצתו של קהלת להימנע מנקיטת עמדה מול השלמות האלוהית ולקבל את מעשי האל ואת דרכיו תוך השלמה פסיבית" (עמ' 110).
"הטעות הגורמת להחמצת החיים, מקורה במנוסתו המתמדת ורבת הפנים של האדם מן ההווה, ממה שמצוי בו וממה שהוא מְזַמֵּן. אמונתו של קהלת משמעה הכרה במהותה של השלמות, הכוללת בין ניגודיה גם את זה שבין האל ועולמו ובין האדם אשר על הארץ. ההשלמה עם הסדרים הקיימים היא היא מהותה של החכמה והיא גם מהותה של יראת האלהים. הכרה זו יש לקבלה בשמחה, תוך קיום חיי השגרה על כל מה שיש בהם" (עמ' 122).
"טענותיו הביקורתיות של קהלת מייצגות דרכים שונות שבהן מתאמץ האדם להימלט מן האובדן והשכחה ולהשיג 'יתרון' או 'זיכרון'. באותו אופן ניתן להכליל גם את המלצותיו החיוביות של קהלת תחת הכותרת 'לאכול ולשתות'', היינו ליהנות משגרת ההווה על כל מה שהוא מְזַמֵּן" (עמ' 153).
ד״ר שמאי גלנדר, לימד באוניברסיטאות תל אביב וחיפה, המכללה האקדמית ״אורנים״ בה גם שימש כרקטור והיה פרופסור אורח באוניברסיטת אוקספורד.
כמה מספריו: אמנות ורעיון בסיפורת המקראית (1997), משני עמים לעם אחד (2008), ספר בראשית כרכים א-ב (2009), החוויה הדתית במזמורי תהלים (2013). רוב ספריו הופיעו גם בתרגום לאנגלית.
תגובה מאת פרופ׳ איתן מדיני,
השבמחקלאה
תודה על סקירתך הרחבה על ספרו של שמאי גלנדר ׳תחת השמש׳ . המובאות שהעלית מדגימות את דעתו ׳לתפיסת עולם עקבית׳ מעין ׳ חזון לחיים נכונים׳.
לגבי נתוח והבנת ספר קוהלת ברצוני להוסיף מס הערות : בכל פרקי המקרא החל מהבריאה ודרך ספרי התורה , הנביאים, והכתובים אנו עדים להרבא מסרים הנשמעים כסתירות זו לזו, אך בעיון מדוקדק אנו יכולים להסיק כי המקרא מכיל הרבא:
Contradictions holding together in a very delicate balance.
ספר קוהלת מבחינה זו הוא מעין הקצנה של שיטת הכתיבה בעניין הסתירות אך שוב גם קוהלת כתוב באיזון עדין .
להלן מס׳ דוגמאות לסתירות כביכול במקרא:
איוב מסרב לקלל - ברך- את אלוהים ולמות , אך בהמשך הוויכוח עם חבריו פונה בכעס לאלוהים ומטיח בו
״ ארץ ניתנה ביד רשע״
משה בספר דברים נותן לעם חוקים ומצוות בפרק ל פסוק 15 ו 19 הוא אומר״ נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע..... נתתי לפניך הברכה והקללה ״ ״ ובחרת בחיים״ - נתן חופש לבחור בין - לבין , אך שוב מעין סתירה - פקודה ״ ובחרת בחיים״
בספר ירמיה פרק ה פסוק 5, אנו עדים לחוסר הבחירה מטעם אלוהים שאומר ״ בטרם יצרתיך בבטן ידעתיך נביא לגויים נתתיך״ - שוב אין בידי האדם במקרה זה ירמיה להחליט על תפקידו בחיים.
כך בדיוק גם קוהלת מסכם ״ סוף דבר הכל נשמע את האלוהים ..... את כל מעשה האלוהים יביא במשפט על
כל הנעלם אם טוב ואם רע״
התנך מכיל הרבא מסרים שנראים כסתירות אך אוחזים זו בזו באיזון עדין , ספר קוהלת לדעתי כפי שניסיתי להדגים זהה מבחינה זו לכל פרקי המקרא אם כי יש יותר הקצנה בעימות בין המסרים.