אוריאל בן עמי, סופר, משורר ואיש תקשורת
דוד גולן, היהדות - מאין ולאן: שיחות על האידאה של היהדות, יודאיסמוס של האדם עלי אדמות, הוצאת ראובן מס, 2011, 224 עמודים
גולן, מורה הדור השלישי בנהלל, היה פרופסור אמריטוס ליוון ורומי בעת העתיקה. כתב ספרים רבים על תולדות העולם ההלניסטי והקיסרים הרומאים. שני ספריו האחרונים עסקו ביהדות. הלך לעולמו בשיבה טובה בגיל 92 ונקבר בנהלל בז' באדר, תשע"ט.
אוריאל בן עמי (משמאל) עם פרופ׳ דוד גולן (מימין)
על הקריאה ועל חוויית הקריאה ביהדות מאין ולאן?*
היהדות מאין ולאן של דוד גולן, הינו חיבור מאיר עיניים, המעניק לקורא הרוצה בכך, רשות לקטוף פירות מעץ הדעת. אך להבדיל מאדם הראשון שגורש מגן העדן, דווקא משום שאכל מעץ הדעת, מוזמן עכשיו האדם הקורא, הספקן, החושב - לראות ולהבין את שפע הפירות הרב שלנגדו.
האוזן הפנימית מתרה בו ומתריעה בפניו בעת הקריאה: "קטוף אותם לאט, אחד אחד. טעם והַרְפֵּה לצורך חשיבה, ואז - המשך הלאה, לאט ובקצב שלך. כי אם תרוץ, תחמיץ הכל, בבחינת ׳אם לא תדע - לא תבין׳. ואיך תבין? ובכן, קודם עליך לדעת".
לכן, אתה הקורא, לֵך לאִיטְך, וּמָלֵא את עצמך. וכך, בהתמלאותך, עוד חכמה, עוד דעת, ואולי תוסיף גם עוד מכאוב וספק. אך זו היא בעצם הדרך אל השלם: שאיפת הדעת וניחוחה הרענן.
דוד גולן מאיר לנו בחיבורו את זכות האדם, שמותָרוֹ להתבונן בעולם ובו עצמו בתוכו, לבחון את גבולותיו ואת גבולות מקומו שלו. ומשהוא נכון לעשות זאת, ניתנת לו ההזדמנות להפיק את לקחיו. בכוח רצונו ורגשותיו, להביא עצמו למשול בשכלו - ולהגשים את כושר השגתו שלו עצמו בראש וראשונה.
בחירת האדם, כבונה את חייו
וכל אלה בהמחשה מרתקת שתורת משה, היא תורת האדם. כלומר, אם נרצה לעיין בה - נוכל גם לזכות להביט בעצמנו, איש לפי דרכו, בדרך הטובה ביותר של תקווה, של אמונה שגזורה מן הרציונלי. וזאת אם אמנם מתקיים מאחוריה גם מעשה חיובי בר-הוכחה - ועצם בחירת האדם בעשייה, יכולה להניעו קדימה ביגיע כפיו ובמעשיו - כלוגיקה קיומית. וכך נמצאת לו כל העת שברשותו בחזקת משמעות בּוֹנָה את חייו, כאדם.
אך סוף מעשה - כאמור - במחשבה תחילה. רק משהבשילה המחשבה, יכול האדם לכוון עצמו אל בחירתו שלו. בחירתו בטוב, שבין הברירות שלפניו, כרוכה לעתים בקונפליקט ובסתירות פנימיות תכופות. ויש להכריע ביניהן הכרעות מוסריות וקיומיות, שכל אחת מהן גובָה מחיר. אכן מחיר שעל האדם להיות מוכן לְשַׁלְמוֹ. וכך, לפי דוד גולן, מִשֶׁהֵבִין האדם את עצמו ברוח תורת משה - יוכל להביא את עצמו ליתר שלמות גם בזיקה לחברה, שבה הוא פועל ואליה הוא משתייך.
גולן מקפיד לכנות את התורה "תורת משה", כלומר, תורת האדם. משה, האנושי שֶׁכְּתָבַהּ מפי האלוהים. משה, כאדם הייחודי, היחיד בכל תולדות ישראל שנקרא "איש האלוהים" ובעל דיבור ישיר עמו ובו בזמן עִם הָעַם. משה המתווך והמנהיג היחיד של הדיבור האלוהי אל האנושי, הדיבור הארצי, שמזכיר לאדם ומזהירו שוב ושוב: "זָכוֹר ושָׁמוֹר" את התורה, כטעם לקיומו הפרטי וקיומו בכלל עלי אדמות.
היהדות מאין ולאן יכול לשמש כספר מסע עצמי, ברוח תורת משה שהיא תורת האדם, באשר הוא. קריאה תוך טיפוס במדרגות ההבנה. תחנות מכוננות לה מסֵפר "בראשית" בחלקו הראשון ומספרי הנביאים בחלקו השני. זו היא אותה ההבנה שתורת משה ממחישה, את האידיאה של היהדות. כסיפור לתומו. לעתים בלשון אנושית-גשמית, הבאה להמשיל את סיפור המעשה, ודווקא ממנו יש לתפוס את המרחב של המופשט. זו היא אותה חוכמה גדולה לדבר אל העם בלשון ארצית המובנת לו, אך מובדלת מן הלשון האלילית, הָהֵלֵנִית, במובנה הרחב ביותר, המייחסת כוחות אלוהיים לבני אדם, המוּרָמִים לדרגת אלילים, או בני אֵלִים.
הכוח האלוהי, באידיאה של היהדות, שמור לאלוהי בלבד, והוא זה המעניק משלו את התעצומות לאדם, או לעַם, לחולל שינוי בכיוון הרצוי, זה שמבטיח לאדם קיום ושרידות.
הכרת האדם ביכולתו וגבולותיו
חוויית הקריאה הפגישה אותי, הקורא הסקרן, בתובנותיו הניצברות של החיבור, מתעמת עם מִפְגָשַי בטוב וברע שבחיי, ובהפקת לקָחַי. זו היא חווייה ייחודית בלעדית, אך מזומנת – לטעמי -- לכל קורא, עם עולמו שלו: חיבור יוצא דופן בקריאות קצובות ובהפסקות שביניהן, להבנה ולמחשבה על מהותו של האדם ומיהותו, כדברי דוד גולן, בין אופיו ויכולותיו בכלל לבין איפיונו הפרטי והעולם שעימו הוא מתמודד; ובראש וראשונה עמידה מובחנת של ההכרה ביכולותיו ובגבולותיו שלו:
תורת משה מעודדת את האדם לתהות על מהות האדם ואיכויותיו בכוח ובפעל - המעידות עליו, על יצריו, מעשיו ובחירותיו. ומתוך אלה עולה תרומה ייחודית להתבוננות האישית, מה ברצונו ומה ביכולתו להשיג. מהו ייעודו כאדם כשלעצמו, ומה היא מידת הממש בזיקתו לחברה שבה הוא חי ופועל. מעין הצבת מראה בין האדם שנברא בצלם, לבין בירורו מהו אותו "בצלם":
הקריאה ביהדות מאין ולאן יכולה להיות אישית, בחברותא, או בקבוצות למידה. אף שמדובר בו על תובנות האדם היחיד, הרי שמימושו המיטבי יכול לבוא לביטוי רק בחיבורו עם עוד אנשים. שכן אין די במחשבת היחיד, כל עוד זו אינה באה לביטוי מעשי בפעולה עם בני אדם נוספים. הרי טובים השניים מן האחד, בביקורת אישית ומעשית של פעולתם המשותפת, מאשר בחסרונו של הזולת, שכמעט מונֵע מן האחד לבוא לבדו לביטוי שלם. מחשבותיו הנשארות עם עצמו בלבד, יכולות לבוא מן הכוח אל הפעל, רק בזיקת פעולתו עם נוספים, אחרים. באופן זה מיטיב האדם בכלל וייטיב הקורא לעקוב אחר "הטוב והרע":
גולן מדגיש מדעת תורת משה את אחריותו של האדם על מעשיו והשלכותיהם: "האידיאה של היהדות רואה באדם את הנושא היחידי והבלבדי באחריות על מעשיו, כמו גם על מחדליו. תורת משה ככתבה וכלשונה היא בהישג ידו של כל אדם. ומלכתחילה נכתבה התורה כלשון מובנת לכל בני האדם. יכולתו השכלית של האדם - מעצם היותו מה שהוא, אם אך יתן על כך את דעתו - מספיקה בהחלט כדי להבין את המסרים של התורה. אלה המסרים אשר בראש וראשונה מצווים על האדם את ה"עשה" וה"לא תעשה". אין אדם יכול להסתתר בתירוץ שאביו לא לימדו". (עמ' 58)
בהשלכות האמונה על מעשיו של אדם, מבחין גולן בין האמונה לשמה, שאין לה "מדד", לבין כלל מעשיו של האדם, הניתנים בהחלט למדידה. אולם לפני אלה הוא בוחר ב"הארת אזהרה":
תורת משה, גורס גולן, היא ״בראש וראשונה התורה של מעשי האדם והיא מדריכה אותו בעשייתו וגם בשיפוטו. האדם על דרך זו מגלה ומסוגל להיערך לעשיית המעשים שמעניקים את מלוא המשקל החיובי, את מלוא המשמעות ואת הטעם של חייו, חיי האדם שבו". (עמ' 72). ואחרי שאדם נותן ומקבל משמעות לחייו דרך מעשיו, מציין גולן, כי עצם עבודת האדם שבו קודמת לכלל מעשיו האחרים. העבודה היא שמפענחת לאדם את סודו, את מצפונו, שלו: כאותו ביטוי עממי, שאנו נוהגים לאמר מידי פעם על אדם פלוני: "אין לו, או יש לו, אלוהים".
דוד גולן, אני מעז לפרש, ועל אחריותי בלבד, אומר לנו בהזמנה הזוֹ "כַּזֵּה רְאֵה וְחָדֵשׁ". אך דע לך הקורא, שהבסיס כבר קיים, הומצא לפניך וממנו תוכל להמשיך הלאה. אל נא תמציא אותו מחדש, לא בפלגנות, לא בכיתתיות, לא במונופול, אלא בקבלת האחר, המבקש להצטרף. ומי שבא - ברוך הבא. האידיאה של היהדות, איננה זקוקה למרכאות, ומלמדת אותנו על זכותנו להמשך דרכנו: איש על פי בחירתו ורצונו, כשותף לקהילה שמתברכת בלימודה ובמעשיה.
* הדברים הם תקציר ההקדמה שכתבתי לספרו, היהדות מאין ולאן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה