יום ראשון, 26 ביולי 2020

מילים על ׳הרואין׳: ספר שירים של הסופרת והמשוררת שושנה ויג

חגי קמרט, סופר

הוצאת פיוטית

על: שושנה ויג, הרואין, הוצאת פיוטית, נתניה תשע״ט 2019

מבוא
לא בנלי הוא לומר אמת צרופה זו: "המתנה היפה ביותר שניתנה לאדם היא היכולת לאהוב ולהיות נאהב". משמעות הדבר שבסיסו של עולם עומד על אהבה ( מכל סוג שהיא), ורגע אחד העולם לא היה יכול להתקיים בלא אהבה הרוחשת בין כתליו. אך כאשר מדובר בבני אדם אנו מדברים על האהבה בין המין האחד למין השני.
 ניסו להגדיר אהבה בכל מיני דרכים, אף אני ניסיתי זאת, אך בסופו של דבר הגעתי למסקנה שאהבה היא כמו אלוהים. לא ניתן להגדיר אותה כשם שלא ניתן להגדיר את האלוהים. לא ניתן  לראותה, אלא להרגישה בלבד. האהבה  בלשון מטפורית  כמוה כאמונה שאין מה להתווכח עליה, כי היא דבר שבלב. ובלשון השוואתית הייתי אכן קורא לאותה אמונה אהבתית  בשם ׳הרואין׳.

 "שירי הבטן"
הייתי רואה זאת מעין ז'אנר צורני לצורת כתיבה של שירים בנושאים שונים דגש לשירי אהבה.  לאו דווקא שירים היוצאים מן הלב ( כי כל שיר  כמעט יוצא ממקום של רגש וחשיבה) אלא שירים שפורצים כמעין המתגבר, לפעמים במשיכת קולמוס אחת. 
רק כדי לסבר את העין אומר שכאשר אני מדבר על שירי בטן אני מתכוון לא לשיר על פי הזמנה או לפי נושא שהחלטתי עליו או קיבלתי אותו, אלא שיר שלא אחת נכתב במשיכת קולמוס אחת, או שיר שיוצא ממעייני הרגש  יותר מאשר מהרציו.  לכן אין לצפות בשיר כזה לקישוטים למיניהם ( אונומטופיה, לשון נופל על לשון וכד') גם לא לחרוז ומשקל,  ופואנטה. השיר זורם ממעמקי הנפש החוצה ויוצר לו משקל שירי משל עצמו. ויתרונו הוא הרצף והשטף השירי.  רוב השירים בקובץ זה מתאפיינים כשירים כאלו. זה היפה והחן שבהם  וזה יתרונם.  נפש חפצה, זרימת רגשות , אמת צרופה, פשטות הניב והמלה, אין התחכמויות פואנטות וכד'.  רוב השירים בקובץ הספר הרואין הם שירי בטן וזה מייחד אותם ועוטר אותם בכתר של חן ונעימות.
גם סערת הרגשות, גם הצעקה היוצאת משירים אלו, שתיהן כאחת באות  על רקע של מים שקטים, כך שקיימת הרמוניה ווקלית ומילולית בשירים על  אף הדיסונס, לכאורה ,שנראה לעין  בין הצעקה מסערת רגשות לבין הלחישה מתוך רוך הלב. 
אגב לא לטעות, השיר אינו כתוב כשירים הרצ'יטטיביים  ( דיבוריים ) כלא מעט שירים הכתובים היום. אלא יש לו את הזרימה והמשקל של עצמו.

שושנה ויג

אפיונים
ישנם כמה דגשים המאפיינים את הכתיבה השירית בספר הזה של שושנה נציין כמה מהן ובהמשך יופיעו דגשים עם דוגמאות מהכתובים .
פשטות  הכתיבה: רחל  המשוררת בשירה ניב כותבת "אַךְ לִבִּי לַנִּיב הַתָּמִים כְּתִינוֹק"  השפה של שושנה פשוטה, לא גבוהה, מובנת בפשטות הדברים, לכל קורא וקורא . ובכך יש יתרון עצום.

השירים הם תולדה של חוויות פנימיות שנצטברו או הופיעו במשך השנים. המשוררת שרה את הגיגיה ואת חוויותיה הממשיות והרצוניות ( פנטזיות שטרם התגשמו)
חלק מהשירים הייתי מגדיר כשירי בטן. כאלו שיצאו מתוך הקרביים. אפשר במשיכת קולמוס אחת. ואחרים  רעיוניים, שעובדו כדי הבעת רעיון אחד או  יותר.
מבחינה מהותית השירים הם אישיים, (בינו לבינה) השירים מתאפיינים בהבעת רגשות ממומנטים מסוימים, ובהיות רובם ככולם שירי בטן, הם על פי רוב  נטולי פואנטה.
השירה רובה ככולה ארוטית, שופעת אהבה עם נגיעות מיניות מעודנות  ולעיתים גם סוערות  ובולטות. 
ההתרחשויות מתבצעות במקומות שונים: פעם בדיונות החולות, פעם בארץ לעולם לא (עמוד 10 ועמוד 70).
נגיעות פילוסופיות. 
תאורים אבסטרקטיים.
נגיעות תנכיות  בחלק מהשירים.
הפשטה עד כדי דימוי  קוביסטי כמו ציורי פיקסו למשל.  
שיר אהבה סיפורי

2.סקירה כללית בהתאם לאפיונים השונים.

2.1  חלומות:
האהבה או התשוקה אל האהוב, נובעת לא רק בעת יקיצה גם לא בעת חלום בהקיץ, אלא גם בחלומות הלילה.  ובכך פותח הספר: 
ולהלן סקירה על חלומות הלילה:
האהובה חולמת על אהובה בחלום המתוק של הלילה. ומתי? לפנות בוקר. לפנות בוקר הוא בדרך כלל החלום האחרון החלום המתוק המיועד לאוהבים. כך בשיר הראשון חלום ראשון: "חלמתי עליך לפנות בוקר כמו בחלומות הטובים"
בשיר "פגישה לילית"  היא כותבת :" וכשהקצתי במחצית הלילה -  פליאה"
נפשה הרחוקה עוד ישנה ומאמינה שגם היא פה ישנה"
שימו לב להתאמה בין חצות הלילה היינו זמן הביניים או נקודת חיתוך המעבר המעורפלת משהו, זמן הופעת כל השדים,  הזמן המיסטי משהו ,לבין  הדימוי של נפשה הרחוקה לנפשה העכשווית.  מיסטי משהו, ומרחק דרך ארוך מאוד על קו צר וקטן של חצות ליל. ניגוד אורכים על ציר הזמן. יפה? בהחלט!
רעיון דומה אנו מוצאים גם בשיר "פיצול"  " ובלילות אני מתפצלת לשתי שושנות אחת כאן ואחת שם .." אך כאן מדובר באל זמן ואל מקום.  לילות כזמן בלתי מוגדר, והתפצלות במקום בלתי מוגדר.  היינו פיצול אגדי משהו.

2.2 פשטות, חוויות , ושירי בטן.
כותרות אלו מדברות בעד עצמן. הדברים כל כך בולטים לעין שכמעט אין צורך להצביע עליהן, ובכל זאת למשל בשיר חלום ראשון: היא כותבת שהוא היה כל כך ברור, ואני מוסיף על דבריה ואומר שהשיר כל כך ברור ,שאינו טעון פירוש. ניב פשוט וחוויה חלומית. שיר בטן לשם דוגמא הוא " משוואות בלתי פתורות" או השיר "חיבור" השיר "בקשה" ועוד.
2.3 שירים חווייתיים אישיים: אהבה מציאותית כנגד אהבה דמיונית מבוקשת ולכן חסרי פואנטה ובצדק, כי אין מה להפתיע, יש רק מה לספר. לספר  את רחשי הלב התשוקה והכיסופים לפנטוז הרצוי. 
 הדוברת בשירים מספרת לנו על כיסופיה בחלומות הלילה, בשיר אהבה מדברית היא שופכת רגשותיה כשכותבת " ועיני מלטפות את פניך, מאירות את הדרך אליך" " כפות ידיך ממתינות לי"   מעין כיסופים לרצוי. וכו'.
2.4 שירה ארוטית המתבצעת במקומות שונים.
מבחינת מקום ומיקום ניתן להבחין בין שתי קטגוריות המקום החלומי רוחני  מרוחק משהו ממציאות והשגיות . ומקום פיסי מציאותי בר השגה. 
נעבור לפי השירים ונציין מקומות לפי שיוך לקטגוריה זו או זו
2.4.1 השירים החלומיים יש בהם כפי שאמרנו חלום בחצות חלום שלפנות בוקר ( החלום המתוק האחרון) ישנו חלום בהקיץ וחלום שהוא באל זמן ואל מקום. ישנו חלום מדויק שהוא בחודש מאי ההפכפך ( מזל תאומים), 

2.4.2 מקומות פיסיים:
אהבה מדברית: בדיונת החול הקוסמית. אין פואנטה אך יש בקשה שהוא יהיה ההשראה שלה ( העט הנובע שלי) לכתיבה.  
אל ארץ החלומות: המקום הוא מצולת הים. ולאחריו ארץ האלמים וארץ הפלאות היא ארץ לעולם לא של פיטר פן. השיר מסתיים בבקשת תפילה נגיעה של אמונה בבורא עולם. היינו סיפא תיאולוגית משהו. 
בשיר קסם : מפליגה המשוררת אל בריכת דגי זהב אגדית משהו. שם, בת הים הקטנה (הנס כריסטיאן אנדרסן) הלכה לאיבוד. תיאור אהבה אגדי יפה. כך גם בשיר המים הגנובים היא מתארת  את האהבה במים  ומסיימת במעין פואנטה שאין מקום מתוק יותר מאבוד..."
בשיר חיפוש, ההתרחשות היא ברחוב. השיר מושפע אסוציאטיבית משיר השירים : "אחפש אותך ברחוב"  : "אקומה נא ואסובבה בעיר( שה"ש ג ) "כתונת לבנה   "פשטתי את כותנתי איכה אלבשנה"   שסגרת עלי והמפתחות בידך. שסגרת עלי והמפתחות בידך השה"ש ה ה"קמתי אני לפתח לדודי וידי נטפו מור ואצבעתי מור עבר על כפות המנעול.
מאהב רשת: כאן היא פוגשת את אהובה ברחובה הראשי של עיר זרה בין חנויות הבגדים

2.5 נגיעות פילוסופיות בשירים.
הפילוסופיה נמצאת על כל סף וכל פתח שפתיים. היא חלק מחיינו ואנו לא יכולים להימנע מלעסוק בה בין אם נרצה ובין אם לא 
הנה למשל:  בשיר שאלות: הדוברת שואלת מה היא תוחלת האהבה. ושואלת ומשיבה בכמה צורות, אופנים וכיווני מחשבה. אחד מכיווני המחשבה היא אולי צעידה אל עבר הלא נודע... חיפוש אחרי מי שאיננו כאן בנמצא  
מתחבר בהחלט לשיר " מראות"  לאיש ללא צורה או לאיש בלא פנים.  היינו אותו רעיון של הבלתי נודע הבלתי נתפס אך האידיאל הנכסף מכל.
לבסוף היא שואלת את שאלת השאלות האישיות שלה ( לא אומר תקראו בעצמכם)

בשיר אחר היא שואלת מה היא אמונה? כמובן בהקשר לאהבה " תאמיני זו אהבת אמת " שוב קראו את השיר והבינו  זה שיר בטן מובהק כתוצאה מרגש עמוק שפרץ החוצה. וכן השיר לידו " מה שנשאר"  השיר מסתיים  בפואנטה שהירושה שתישאר ,לא החומר, אלא האמצעי ליצירת הרוח והן המילים.
ישנן פילוסופיות המובלעות  בתוך השירים ויש לדלות אותן מבין השורות כמו למשל בשיר 
אהבה מדברית : שם היא כותבת: " כשאני מביטה בפניך המרחק בינינו מצטמצם לדיונה מדברית קטנה"
הפילוסופיה שמאחורי המשפט החמוד והרך הזה היא: לפעמים מבט חטוף או לא חטוף אחד ממלא לב שלם של רגשות כמיהה ותשוקה.  וההתפרצות היא חדוד המבט הנוקב  בסילון של רגשות חד וחודר.
בחלום השלישי היא מתארת בחלומה אישה ( היינו את עצמה) מתעופפת בתאונה ישירות אל סירת ההצלה". הפילוסופיה שמאחורי השורות, היא; לאחר הרע תמיד יש לקוות לטוב. אחרי התאונה תבוא ההצלה יבוא המרפא.
בשיר קופסת האהבה : היא כותבת ש" אפיק האושר תמיד פתוח לפנינו" היינו פילוסופית חיים הרואה את הטוב כאידיאל ללכת בנתיבו . הוא נמצא לידך רק עליך למצוא אותו ולרצות ללכת בו.
יש עוד דוגמאות אנא מצאו בעצמכם.

2.6 תיאורים אבסטרקטיים וקוביזם  בדומה לציורי פבלו פיקסו.
שושנה לא ששה או נמשכת אל השיר הלירי  השקול והמחורז היא שרה את שירת הלב כפי שנובעת ממנה. מרבה בדימויים שונים אל עולמות שונים; אם במצולות, אם בחנות הבגדים, אם בסנפיר בין ירכי רגליים: "בין רגליי אתה שוחה כסנפיר בת הים " השיר "שחיין" וכו' אך יש לה פן מעניין שהייתי אומר שמייחד את שירתה והוא הפן האבסטרקטי   כך הוא שבשיר "מראות" שושנה מדברת על " אין לך פנים.... אין לך צורה...  בדומה  למשורר הדגול רימונד קארבר אמן הבנליה, ( כותב על איש בלי ידיים..) ובהמשך מציירת במילים ציור קוביסטי כמו של פיקסו כשהיא אומרת:   ואני מקבלת חצי ממך  אתה מקבל חצי ממני ואני ... רואה רק אינסוף. לפני כן היא מדביקה את הצורה שלו אליה ואת צורתה אליו.  חישבו על ציור של פיקסו  שתי דמויות מחוברות חלק זכרי חלק נקבי... (אולי אולי גם ציור הנשיקה של גוסטב קלימט).
ב"גונב הלבבות"  ניתן לדמיין ציור של דמות שפופה של גנב המחזיק בידו מפתח ענק היא נמצאת בבור עמוק מסתכלת על לבה שלה המונח בתוך כספת שקופה. עוד פיקסו אחד!
  בשיר "חמלה" כתפי הימנית דומעת מאליה  - מעין ציור של כתף דומעת.  ואחר כך מפשירה ברסיסים קטנים. או בשיר אהבה: אקטוף את לבך אערבל את מוחך.... רוצה אותך שפוך מחוץ"  או בשיר אחר בו היא כותבת  גופי חלול אתה משייט בי  ובשיר בו הלב נמצא מחוץ למקומו.
2.7 נגיעות תנכיות
כמו בשיר האש למשל ( עמוד 89) "מים רבים לא יכסו" שיר השירים  "אתה הסנה הבוער" ספר שמות. השיר חיפוש:13 שוב אסוציאציות משיר השירים חיפשוני השומרים הסובבים בלילה  או  וידי נוטף מור על כפות המנעול. צרור המור דודי לי.
וכן בשירים אחרים.

2.8  השיר הסיפורי
ישנו שיר אחד בקובץ  שירי האהבה הזה שהייתי מגדירו כשיר אהבה סיפורי.
שם השיר "תחנונים" ישנם בו שלושה גיבורים שניים לכאורה נראים לעין והשלישי שזו היא שקופה משהו.
הסיפור מתחיל בכך שהאהוב שוכב על שטיח
היא, מן הסתם, מופיעה בחדר
הוא קם וכורע על ארבע ומתחנן אליה....
היא אומרת לא עכשיו אני עייפה!
הוא רותח מתשוקה כועס וכאחוז אמוק צורח עליה
במילים שהדף לא סובל אותן.  (ראו שם שם)
הדמות השקופה  שהיא שושנה האחרת מופיע לסצנה הבאה:
הדמות השקופה נוחתת עליה ומעירה אותה מחלום הבלהות שלה
ועתה היא צורחת  תעשה לי את הטובה תעשה לי את הטובה ( אני כותב בלשון נקייה)
תחדור אל שטח אוהב  כמו שאתה יודע!
אני הייתי מפרש שעתה נכנסת לתמונה שושנה האמיתית זו שהתעורר משנה 
והיא ממשיכה את דברי השקופה באותו קו באותה נימה.  היא רוצה אותו בכל מחיר בכל מקום בכל מיקום. 
המקומות שהיא מציינת הם מקומות רחוקים מהמקום העכשווי פלורידה קליפורניה..
מזכיר משהו? כן. השיר פגישה לילית : שם היא כותבת " נפשי הרחוקה ישנה " בשיר משוואות בלתי פתורות" מביאה את תחושת המרחק " תמתח אותי כמו נערת גומי עד אלסקה..." או בשיר אהבה מדברית: צמצום המרחק ביניהם לדיונה מדברית קטנה 
 המוטיב הזה של המרחק המתארך ומצטמצם מופיע בעוד שירים . 
ביטוי מטפורי  המבטא רצון של צעירות וצמצום מרחק הזמן לנקודת  זמן אחת של חדוות האהבה הצעירה התוססת מוצאת את ביטוייה גם במוטיב " ארץ לעולם לא"
 מוטיב החוזר  לפחות בשלושה שירים "אל ארץ החלומות" עמוד 10 , "שחרור" עמוד 43 ובשיר "עקירה" שבעמוד 70. המשוררת מדגישה את ארץ לעולם לא   בשיריה כדימוי או משאלה כמוסה לרצון שלה לשמור על הצעירות על עליצות החיים היפים ולא להזדקן אף פעם כי בארץ לעולם לא  לא מזדקנים. שם הילדות נצחית.
2.9 הדמות הערטילאית השקופה או שושנה האחרת
בדרך כלל הדו שיח בתוך השירים ובין השירים מתקיים בין האהוב לאהובה. התחושות הרצונות המאוויים והתשוקות בדרך כלל מובאים ומובעים על ידי הדוברת. אך יש גם שהוא מתחנן שהוא רוצה שהוא מתנפח וכועס  אך יחסית אליה הוא במיעוט דברים.
אך יפה ואופייני לשירה של שושנה בקובץ זה לפחות היא שושנה האחרת 
ואותה נמצא בכמה שירים: אדרבא נסו בעצמכם לקרוא ולגלות את כל המקים בהם הדמות השקופה או הבבואה או שושנה האחרת מופיעה 
לדוגמא :
פגישה לילית: "נפשי הרחוקה ישנה ועוד מאמינה היא שגם אני פה ישנה"
זו היא 
חלום שלישי: " היא נעורה  וגם אני"  שאלתי מי האישה?"...
בשיר חיבור: "  גופי אינו צרוב בגופך זו רק בבואתי" זה לא מבטי זו השתקפותי.
בשיר בריאה: מצייר אותי במכחול המילים ...
סוסיי הרוטטים: " סוסותי הרוכבות על נשמתי" 
ויש עוד לא מעט מקומות ואף בולטים יותר אנא חפשו ומיצאו!

השפה האירוטית והשירה האירוטית של בינו לבינה

ספר השירה הזה, של שושנה, מתייחס בשירת האהבה הלבבית והמינית כאחד; הרבה תשוקות, סערת רגשות, כמיהות, שיכרון חושים, העלבות ופגיעות, וכל שכרוך בייחסי אהבה בין בני  זוג. אהבתה מתבטאת הן בחוויות ממציאות קיימת וכן ברצונות או פנטאזיות על אהב אידיאלית מדומיינת ולפעמים מוטרפת יצרים. בשני המקרים האהבה מוצאת ביטוייה כאמור במקומות שונים; אם בדיונות אם בחוף הים אם במצולות אם בחלומות לילה או בחלומות בהקיץ. 
ישנו מעין דו שיח בין שושנה המציאותית לשושנה הדמיונית הרצויה או לא רצויה, בין המצוי לרצוי, בינו לבינה היא הדוברת הוא  - שוב- המאהב  או האהוב  הבן זוג הקיים או הבן זוג הדמיוני שאתו אפשר לעשות ככל העולה על הדעת.
 הדברים כל כך ציוריים ומוחשיים שאין מה לומר אותם, יש פשוט לקרוא ולחוות את הכתוב.

ובכל זאת כמה מילים על הצורה:

סוד הכתיבה של שושנה הוא לתת למילים לצאת בחופשיות ולשיר את עצמן. לכן הניב פשוט המילים  לא גבוהות ואפילו לפעמים "רחוביות " משהו ( כי כך מדברים!)
התוכן תואם לצורה בכך שהוא זורם בתוך המסגרת שנקבעת לו.
החזרות נובעות ממנה באופן מותנה (לדעתי) היינו הקצב מכריח לחזור. לדוגמא שיר ראשון  " חלום ראשון":
"חלמתי עליך 
לפנות בוקר
כמו בחלומות הטובים
חלמתי עליך
והיית כה ברור".

לכאורה היה אפשר לשאול מדוע הכפילות הזאת של " חלמתי עליך"? התשובה זה  הטון המוביל של המקצב המוציא מהמשוררת את החזרה הזאת המוסיפה גם דגש תוכני וגם מתבקשת לפי קצב המנגינה .

דוגמאות נוספות:
שורה ראשונה  החוזרת בשיר "פיצול" :מעין אנאפורה  ( לא בדיוק אך כמו) וכך גם "בשיר משוואות בלתי פתורות"  ( אני רוצה ש..) השיר "איך " כולו בנוי באנפורה  (חזרה על השורה הראשונה בכל טור וטור.) השיר" תשוקה" דוגמא מובהקת לצורת האנפורה.

הערה: שושנה ויג היא מו"לית בעלת הוצאת ספרים פיוטית. היא משוררת סופרת ומחנכת ( מורה לספרות) מיסדת חוגים ספרותיים בעירה נתניה וכתבה לא מעט ספרים.




תגובה 1: