.webp)
למשך שבת אחת הפקיד אדון מרכוס, בעליה של חנות הספרים הקטנה בשכונת גאולה בירושלים, את ספרו של ש"י עגנון תמול שלשום בידיו של הילד חיים רכלבסקי. שבת אחת, שבה הספיק הילד – חיים באר שלעתיד לבוא – להילכד בקסמו של "הגליצאי הפיקח הזה" ולצאת לדרך שתוביל אותו אל כותל המזרח של הסופרים העבריים בדורנו ותעצב את מעמדו כאחד מבכירי חוקריהם של עגנון ויצירתו. שמונה קריאות המחקר שלפנינו מתלכדות תחת הכותרת לפנים מן הווילון, וכמעשה עגנון וידידתו לאה בלפנים מן החומה, המהלכים בירושלים העתיקה ונודדים "מרובע לרובע ומרחוב לרחוב וממבוי למבוי", גם פרקי הקריאות שלפנים מן הווילון "הולכים ונכנסים זה בתוך זה".
מחוץ לחומות העיר העתיקה משתרעת ירושלים המתרחבת לאיטה של ראשית המאה העשרים, וגולת כותרתה בימי תמול שלשום היא שכונת מאה שערים. ברחובותיה, במבואותיה ובסביבותיה סובבים חייהם של איש העלייה השנייה יצחק קומר והכלב המשוגע בלק, וגורלותיהם הטרגיים של השניים שזורים זה בזה. הקשרים הסמויים בין השניים נרמזים בכמה מקומות לאורך הרומן עוד לפני ראשיתם הגלויה – משיחת מכחול שנעשית כלאחר יד, המשכם – סדרת מפגשים מאיימים ומסתוריים ואחריתם מיתה משונה ומיוסרת. במקביל אחוזים חייו של יצחק בידיהם של חרדי ירושלים בני היישוב הישן מזה ושל משכילי יפו והמושבות ובחייהם של פועלים וחלוצים אנשי העלייה השנייה מזה. מעל כל אלה מרחפים התנ"ך והספרות הרבנית לדורותיה ועימם אבותיו ואהובותיו, אהבותיו ותאוותיו, חגיגותיו ומשוגותיו של יצחק וזיכרונות עירו ומשפחתו שנותרו מאחור. זרותם של הכלב בלק והמוצאות אותו בתוך המכלול הרחב, הצבעוני והתוסס הזה עוררה את תשומת ליבם של כל קוראי עגנון וחוקריו ובהם כמובן גם חיים באר. במסה העיקרית של הספר שלפנינו, היא פרשת בלק, מובאים דבריהם של חוקרים קודמים ונבחנת מועמדותם של בכירי כלביה של ספרות העולם ועימם בעלי חיים נוספים לתפקיד המקור שלפיו עיצב עגנון בהרחבה את דמותו ופועלו של כלב החוצות.
כרבים מאנשי העלייה השנייה נטש גם יצחק קומר את חיי הדת עם בואו ארצה וחזר אליהם מפעם לפעם, אבל חששו ורתיעתו מפני נערות ונשים, פרי חינוכו המסורתי, מלוות אותו עד יומו האחרון וקשרי האהבה שלו משולבים כל הימים בחרדות ובמצוקות. ב"פרשת בלק" חושף חיים באר את הזיקה הנפשית הסבוכה בין הכלב המשוגע ובין חיי החטא האמיתיים והמדומים של יצחק, החש את העֲבֵירָה כמי ש"קשורה בו ככלב" כנאמר בתלמוד. היבט זה הוא אחד מרבים בדמותו ובתפקידו של כלב החוצות באפוס העגנוני הגדול תמול שלשום. וכמעשהו של באר בתסביכי המין כך מעשהו ברבות מפרשיות הספר הנוספות האחוזות אף הן בכלב הסובב הולך בספר כמו הרוח, ושב על סביבותיו כתמול שלשום.
בצד פרשת בלק הנדונה בהרחבה בספרו הנוכחי של חיים באר משמש תמול שלשום מקור לשני פרקים נוספים מחייו של יצחק קומר השרויים אף הם לפנים מן הווילון: האחד עוסק בטלית ובתפילין אשר אותם נטש עם בואו לארץ אך הם אינם מרפים ממנו ומגיחים לעיתים אל חייו הנפתלים, וכאן לבשו הם דמויות אנושיות ששמותיהן טליתמן ותפילינסקי. והשני: צילָהּ של האם הנעדרת-נוכחת בחייו של יצחק ושולטת מקברה הרחוק ביחסיו המסתבכים והולכים עם נערות ונשים.
הזירה הגיאוגרפית שבה מתקיימת "רפובליקת הספר" של חיים באר המגיעה עד הנה רוחשת אף היא סמלים ומשמעויות סמויות מן העין. הספרים ההולכים ומאבדים את תכלית קיומם; תגרי הספרים וקוניהם; החדרים המלאים ספרים נושנים אך אינם מספקים את צרכי מגוריהם של בני אדם; המלבושים שמחקרם לעולם לא יושלם; ש"י עגנון עצמו, המשוטט בדמותו המחופשת על אדמת גרמניה, צופה בפניה ופוגש את יהדות אשכנז – הנופלת עם הקיסרות הגרמנית במלחמת העולם הראשונה ומנסה להתאושש – כל אלה ועוד מבקשים כאן את פשרם ונענים לפחות בחלקם בידי הכותב. קריאתו האינטרטקסטואלית של חיים באר בהרופא וגרושתו, הנחתמת בתֵיקוֹ רב משמעות משולבת גם היא במתחולל באותה זירה שבה מתעניין הכותב זה שנים רבות: גרמניה היהודית שבין שתי מלחמות העולם. וכמו השושנים האדומות שבסיפור קצר זה, המייצגות במקביל את הניגודים הברורים: מחווה רומנטית עזה מחד ואיסור זמני אך מוחלט על מגע מיני מאידך, מייצג המונח ההלכתי פנים חדשות ברומן סיפור פשוט את הניגוד הברור שבין שבעת ימי שמחתם של חתן וכלה ובין שבעת ימי האבל על אדם קרוב שאיננו עוד. אלו ואלו דורשים מהקורא ברמה האינטרטקסטואלית ידע רחב ומגוון במקורות התרבות היהודית והתמצאות בתרבות העולם, שבלעדיהם נותר קורא זה כמי שמגשש במקלו כעיוור במרחבי אותה רפובליקת ספר.
בפרק החמישי שלפנים מן הווילון עוברים עגנון וחיים באר מיפו וירושלים שבארץ ישראל ומקהילות ישראל שבגליציה אל חנותו של מר לובלין. חנות זו שוכנת בעיר לייפציג –"שעד המלחמה הייתה הבירה הבלתי מעורערת של רפובליקת הספר העברית-יהודית" על אדמת גרמניה, והיעדרם של ספרים ממנה ("חוץ מספר הטלפון ומפת מערכת המלחמה וספר הליכות הרכבות") מסמל את התמוטטות ארון הספרים היהודי בארץ זו. העדר הספרים מצטרף אל כשלונו המתמשך של המספר ללמוד תורה ובייחוד לממש את מנהגו משכבר הימים באשר לכתבי הרמב"ם, ואל אבלו של אביו המתגלה אל בנו בחלום. כל אלה גוזרים על נפשו של הבן-המספר "מיתה רוחנית, דתית ותרבותית". ואין צריך לומר שבן-מספר זה והמוצאות אותו הם בבואה קודרת לגורלה הרוחני של יהדות אשכנז בראשית המאה העשרים.
ואילו הפרק האחרון של הספר מחזיר אותנו אל ארץ מכורתו של עגנון: יהדות מזרח אירופה המסורתית. אלא שכאן אין מדובר בסמלים ובדמויות ספרותיות כי אם בפרשה היסטורית ממשית ששטפה את יהדות גליציה החסידית בסוף שנות השישים ובשנות השבעים של המאה הי"ט, והיא המחלוקת הגדולה רווית השנאה והאלימות החברתית בין חסידי צאנז ורבם ובין חסידי רוז'ין-סדיגורה. פרשה כאובה זו נדונה לא מעט במחקר – וזה המקום לציין את ספרו של פרופסור דוד אסף הציץ ונפגע המעמיק בחִקרה ומסכם אותה – ולטענת חיים באר, הדעת נותנת שדרמה זו הייתה אמורה להיות מרכיב חשוב ביצירתו של עגנון. אלא שנוכחותה של הפרשה ביצירת עגנון דלילה במפתיע, ורק במקום אחד זוכה היא להתייחסות רחבה כצפוי, ןהןא הסיפור שדרכם ליטול ואין דרכם ליתן. לדעתו של באר סבר עגנון שאין בפרשה זו וספיחיה כדי לפרנס יצירה רחבה דוגמת תמול שלשום או אורח נטה ללון, והוא העדיף על פניה מסגרת מצומצמת "שבתוכה יוכל לתת ביטוי לרוע ולרשעות האנושית שצמחו פרא בשולי הגנים המטופחים של שניים מגדולי החסידות".
בקובץ המאמרים שלפנינו מצרף חיים באר את העלייה השנייה, יפו יפת ימים, איכרי המושבות וירושלים שבין קודש לחול אל שתי הזירות האחרות שבהן מתרחשת רוב יצירתו של ש"י עגנון: מזרח אירופה המסורתית לדורותיה וגרמניה שלפני מלחמת העולם הראשונה וסמוך לאחריה. על פי הנכתב בגב הספר, "במרכזו של כל אחד מן הדיונים בספר חיים באר מעמיד חידה פרשנית..." ומציע פתרונות מקוריים וחדשניים לחידות אלה. ועם זאת, נותרו לא מעט חידות שאותן מסתיר עדיין עגנון לפנים מן הווילון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה על תגובתך. היא תפורסם אחרי אישורה.