עדי אביטל-רוזין, סופרת וחוקרת ספרות נשים, חברה מן המניין וחברת הוועד המנהל באגודת הסופרות והסופרים העבריים בישראל
הַנֶּפֶשׁ כְּנוֹף: מוֹטִיבִים וּמַשְׁמָעוּיוֹת בְּשִׁירַת מוֹנָה בָּרָק
שירתה של מונה ברק, שנולדה ב- 1949 בעירק היא מסע לירי עשיר, המשלב תיאורי טבע עוצמתיים עם רבדים עמוקים של רגש אנושי. במאמר זה, נצלול אל תוך שבעה משיריה של ברק: ארבעה מתוך ספרה הראשון: "כותבת בצבעים של אור", 97 עמודים, שנדפס בשנת 2016, בהוצאת ספרי ניב, ואילו שלושה מתוך ספרה השני: "רסיסים של זכרון", 106 עמודים, שראה אור בשנת 2018, תחת אותה הוצאה.
בפרק הראשון, נתעמק בניתוח ספרותי של כל אחד משבעת השירים. נבחן את הדימויים, המטאפורות, השפה והמבנה הייחודי של כל שיר, וננסה לפענח את המסרים הסמויים והגלויים שטמונים בו. כל שיר ייבחן כמכלול עצמאי, אך גם כחלק ממארג שירי רחב יותר, היוצר דיאלוג פנימי בין היצירות השונות.
הפרק השני יוקדש להשוואה בין השירים, תוך התמקדות בשוני ביניהם. נבחן את הנושאים השונים, את הטון הרגשי המשתנה, ואת הסגנונות הפואטיים המגוונים שברק פורשת ביד אמן. ננסה להבין מה מייחד כל שיר, ומה מוסיף כל אחד מהם לקול הייחודי של המשוררת.
בפרק השלישי, נתחקה אחר הדמיון בין השירים. נחפש מוטיבים חוזרים, דימויים משותפים, וקווי אופי המקשרים בין היצירות השונות. ננסה לשרטט את התמונה הרחבה של עולמה הפואטי של ברק, ולזהות את החוטים הסמויים המחברים את השירים השונים לכדי יצירה אחת מגובשת.
הפרק הרביעי יתמקד בהשפעה היהודית התרבותית על שירתה של ברק. נאתר רמזים וציטוטים מהמקורות, נבחן את השימוש בסמלים ובמוטיבים יהודיים, וננסה להבין כיצד המורשת העשירה הזו מעצבת את תפיסת עולמה ואת כתיבתה של המשוררת.
בפרק החמישי, נתוודע למשוררות שעיצבו את קולה הייחודי של ברק. נבחן את השפעתן של משוררות עבריות בולטות על כתיבתה, נאתר קווי דמיון ונקודות השקה, וננסה להבין כיצד ברק משתלבת במסורת השירה הנשית העברית הענפה.
הפרק השישי יוקדש לתרומתה הייחודית של ברק לשירת הנשים העברית. נבחן את הנושאים הייחודיים שהיא מעלה, את הסגנון הפואטי המקורי שלה, ואת האופן שבו היא מרחיבה ומעשירה את הקול הנשי בשירה העברית.
לבסוף, בפרק השביעי, נסכם את ממצאינו ונשרטט את קווי המתאר של תרומתה של ברק לפסיפס השירה העברית. נבחן את השפעתה על השירה העכשווית, וננסה להעריך את מקומה הייחודי בנוף הספרותי הישראלי.
פרק ראשון: ניתוח ספרותי שָׁלַחְתִּי אֶת שִׁירִי
שָׁלַחְתִּי אֶת שִׁירִי
אֶל הֶהָרִים
וְאֶל הַגְּבָעוֹת,
אֶל רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם
וּצְבָאָם.
בַּבֹּקֶר הִתְדַּפֵּק
עַל חַלּוֹנִי
קַלִּיל כְּרוּחַ הַשָּׂדֶה,
שִׁכּוֹר מֵרֵיחוֹת
הַפְּרִיחָה
וְטוֹבֵל בְּטַל.
פָּתַחְתִּי לוֹ אֶשְׁנָב
וַאֲסַפְתִּיו
לַאֲלֻמּוֹת הַזָּהָב
שֶׁבִּשְׂדוֹתַי.
בתוך: כותבת בצבעים של אור, עמ' 12
"שָׁלַחְתִּי אֶת שִׁירִי" הוא הצהרה פואטית על כוחה של השירה ועל יכולתה להתחבר לעולם הטבע. הדוברת מתארת את השיר שלה כמי שנשלח "אֶל הֶהָרִים / וְאֶל הַגְּבָעוֹת, / אֶל רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם / וּצְבָאָם", דימויים המעצימים את תחושת החיבור של השירה אל הטבע ואל הכוחות הקוסמיים.
הבית השני מתאר את חזרתו של השיר אל הדוברת: "בַּבֹּקֶר הִתְדַּפֵּק / עַל חַלּוֹנִי / קַלִּיל כְּרוּחַ הַשָּׂדֶה, / שִׁכּוֹר מֵרֵיחוֹת / הַפְּרִיחָה / וְטוֹבֵל בְּטַל". השיר מתואר כיצור חי, קליל ורענן, הספוג ביופי ובחוויות של הטבע.
הבית האחרון מתאר את קבלת הפנים החמה שהעניקה הדוברת לשירה: "פָּתַחְתִּי לוֹ אֶשְׁנָב / וַאֲסַפְתִּיו / לַאֲלֻמּוֹת הַזָּהָב / שֶׁבִּשְׂדוֹתַי". הדימוי של אלומות הזהב מסמל את השפע, היופי והחיוניות שהשירה מביאה לחייה של הדוברת.
השיר כתוב בשפה לירית ועשירה בדימויים, המבטאת את אמונתה של הדוברת בכוחה של השירה. הוא מצליח להעביר את תחושת החיבור של האדם אל הטבע באמצעות השירה, ואת השפע והיופי שהשירה מביאה לחיינו.
השיר "שָׁלַחְתִּי אֶת שִׁירִי" הוא הצהרה אופטימית על כוחה של השירה לחבר בין האדם לעולם הטבע. הוא מזכיר לנו את היופי והשפע שהשירה יכולה להביא לחיינו, ואת החשיבות של הקשר שלנו עם הטבע.
השיר מצליח להעביר את המסר שלו בצורה חיובית ומעוררת השראה. הוא תזכורת לכך שהשירה היא כוח חיים, המסוגל להעשיר את עולמנו ולהעניק לנו נקודת מבט חדשה על העולם הסובב אותנו.
דַּבֵּר אֵלֶיהָ
דַּבֵּר אֵלֶיהָ,
הָשֵׁב לִלְשׁוֹנָהּ אֶת הַמִּלִּים
שֶׁאָבְדוּ לָהּ מִזְּמַן,
שֶׁהָיוּ
מֵיתָרִים
מְתוּחִים בֵּין שְׁתֵּי גְּדוֹתֵיכֶם,
וּבִשְׁתִיקָתְךָ,
לָמְדָה
תַּעֲנִית שְׁתִיקָה.
שְׂפָתֶיהָ נָעות,
אֲבָל קוֹלָהּ לֹא נִשְׁמַע.
וְלִפְעָמִים,
הַמִּלִּים הַכְּלוּאוֹת בְּנַפְשָׁהּ
מַצְלִיחוֹת
לְהַתִּיר כַּבְלֵי אֲסוּרֵיהֶן
וּבְאוֹתִיּוֹת שְׁחֹרוֹת
הֵן צוֹרְבוֹת עַצְמָן
עַל הַנְּיָר.
בתוך: כותבת בצבעים של אור, עמ' 15
"דַּבֵּר אֵלֶיהָ" הוא קריאה נואשת לתקשורת ולחידוש הקשר. הדוברת מבקשת מהנמען "הָשֵׁב לִלְשׁוֹנָהּ אֶת הַמִּלִּים / שֶׁאָבְדוּ לָהּ מִזְּמַן, / שֶׁהָיוּ / מֵיתָרִים / מְתוּחִים בֵּין שְׁתֵּי גְּדוֹתֵיכֶם", דימויים המבטאים את הכאב והניתוק שנוצרו ביניהם.
השתיקה מתוארת כ-"תַּעֲנִית שְׁתִיקָה", דימוי המעצים את תחושת הסבל וההימנעות. הדוברת מתארת את חוסר האונים שלה: "שְׂפָתֶיהָ נָעוֹת, / אֲבָל קוֹלָהּ לֹא נִשְׁמַע", ומבטאת את התסכול וחוסר האונים שבהיעדר תקשורת.
הבית האחרון מתאר את ניסיונותיה הנואשים של הדוברת להביע את עצמה באמצעות הכתיבה: "וְלִפְעָמִים, / הַמִּלִּים הַכְּלוּאוֹת בְּנַפְשָׁהּ / מַצְלִיחוֹת / לְהַתִּיר כַּבְלֵי אֲסוּרֵיהֶן / וּבְאוֹתִיּוֹת שְׁחֹרוֹת / הֵן צוֹרְבוֹת עַצְמָן / עַל הַנְּיָר". הכתיבה הופכת למוצא האחרון שלה, דרך להשתחרר מהשתיקה הכפויה ולהביע את הכאב והתסכול.
השיר כתוב בשפה חזקה ונוקבת, המבטאת את הכאב והתסכול של הדוברת. הוא מצליח להעביר את תחושת הניתוק והבדידות, ואת הצורך הנואש בתקשורת ובקשר אנושי.
השיר "דַּבֵּר אֵלֶיהָ" הוא קריאה חזקה לתקשורת ולחידוש הקשר. הוא מזכיר לנו את החשיבות של התקשורת במערכות יחסים, ואת הכאב העצום שיכול להיגרם כתוצאה משתיקה וניתוק.
השיר מצליח לעורר הזדהות עם תחושת הכאב והתסכול של הדוברת. הוא תזכורת לכך שהתקשורת היא הבסיס לכל מערכת יחסים בריאה, וכי שתיקה עלולה להוביל לניתוק ולאובדן.
נַוֵּט אֶת סְפִינָתִי
נַוֵּט אֶת סְפִינָתִי
בְּמַסַּע הַחַיִּים
הַמְּתַעְתֵּעַ.
חַזֵּק סְמוֹכוֹתַי
וְאַזֵּן אֶת שֶׁדַּרְתִּי
שֶׁפַּעַם הָיִיתִי
אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ,
אַךְ מִשְׁבְּרֵי מַיִם רַבִּים
שָׁטְפוּ סִפּוּנִי
וְחִשְׁבוּ לִקְרֹעַ מִפְרָשַׂי,
וְלֹא עָמַד בִּי כֹּחַ
לְבַקֵּשׁ מַחֲסֶה
בַּיַרְכְּתַיִם,
כְּיוֹנָה,
שֶׁלַּמְרוֹת שֶׁמָּצָא בָּהֶן מִסְתּוֹר
מִפְּנֵי הַסַּעַר
לֹא הִצְלִיחַ
לְהִמָּלֵט
מִפְּנֵי אֱלֹהָיו.
בתוך: כותבת בצבעים של אור, עמ' 18
השיר "נַוֵּט אֶת סְפִינָתִי" הוא בקשה להכוונה והגנה במסע החיים. הדוברת פונה אל הנמען בבקשה "נַוֵּט אֶת סְפִינָתִי / בְּמַסַּע הַחַיִּים / הַמְּתַעְתֵּעַ", דימוי המבטא את תחושת חוסר הוודאות והבלבול במסע החיים.
היא מבקשת מהנמען "חַזֵּק סְמוֹכוֹתַי / וְאַזֵּן אֶת שֶׁדַּרְתִּי", דימויים המבטאים את הצורך בתמיכה וביציבות. הדוברת מתארת את עצמה כ-"אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ", ספינות פאר, אך מודה כי "מִשְׁבְּרֵי מַיִם רַבִּים / שָׁטְפוּ סִפּוּנִי / וְחִשְׁבוּ לִקְרֹעַ מִפְרָשַׂי", דימויים המבטאים את הקשיים והאתגרים שהיא חוותה במסע חייה.
היא משווה את עצמה ל-"כְּיוֹנָה" שלא הצליחה להימלט מ-"אֱלֹהָיוֹ", דימוי המבטא את תחושת חוסר האונים והכניעה לגורל. הדוברת מבטאת את הצורך בהכוונה ובסיוע כדי להתמודד עם אתגרי החיים.
השיר כתוב בשפה עשירה בדימויים מעולם הים, המבטאים את תחושת המסע, הסכנה והצורך בהגנה. הוא מצליח להעביר את תחושת חוסר הוודאות והבלבול, אך גם את התקווה והאמונה בקיומו של כוח חיצוני שיכול להושיע.
השיר "נַוֵּט אֶת סְפִינָתִי" הוא בקשה נואשת להכוונה והגנה במסע החיים. הוא מזכיר לנו את ארעיות החיים, ואת הצורך שלנו בתמיכה ובסיוע כדי להתמודד עם האתגרים הניצבים בפנינו.
השיר מצליח לעורר הזדהות עם תחושת חוסר הוודאות והבלבול. הוא תזכורת לכך שכולנו זקוקים להכוונה ולתמיכה במסע החיים, וכי אין בושה לבקש עזרה כשקשה לנו.
אֵבֶל
בְּלֶכְתְּךָ אָבְדוּ לִי
צִנָּה וּמָגֵן
חֲשׂוּפַת עוֹר נוֹתַרְתִּי
עֵירֹם וְעֶרְיָה
נַפְשִׁי עֲטוּפַת שְׁמָמָה
וְעֵינַי
הֵן
יָם שֶּׁ
יָבְשׁוּ
דִּמְעוֹתָיו
סוּמָא אָנוּעַ בַּדְּרָכִים
כְּנַחַל שֶׁאָבַד נְתִיבוֹ
וַאֲפִיקוֹ חָרַב.
בתוך: כותבת בצבעים של אור, עמ' 48
"אֵבֶל" הוא קינה עוצמתית על אובדן ותחושת שממה. הדוברת מתארת את תחושתה לאחר האובדן: "בְּלֶכְתְּךָ אָבְדוּ לִי / צִנָּה וּמָגֵן / חֲשׂוּפַת עוֹר נוֹתַרְתִּי / עֵירֹם וְעֶרְיָה", דימויים המבטאים את תחושת הפגיעות וחוסר ההגנה.
היא מתארת את נפשה כ-"עֲטוּפַת שְׁמָמָה" ואת עיניה כ-"יָם שֶּׁ / יָבְשׁוּ דִּמְעוֹתָיו", דימויים המעצימים את תחושת העצבות והריקנות. הדוברת מרגישה אבודה וחסרת כיוון: "סוּמָא אָנוּעַ בַּדְּרָכִים / כְּנַחַל שֶׁאָבַד נְתִיבוֹ / וַאֲפִיקוֹ חָרַב", דימויים המבטאים את תחושת חוסר האונים והיעדר הכיוון.
השיר כתוב בשפה חזקה ונוקבת, המבטאת את עוצמת הכאב והאובדן. הוא מצליח להעביר את תחושת השממה והריקנות, ואת תחושת האובדן המוחלט.
השיר "אֵבֶל" הוא קינה מרגשת ועוצמתית על אובדן. הוא מזכיר לנו את הכאב העצום הנלווה לאובדן של אדם יקר, ואת תחושת השממה והריקנות שיכולה להשתלט על חיינו.
השיר מצליח לעורר הזדהות עם תחושת הכאב והאובדן של הדוברת. הוא תזכורת לכך שהאובדן הוא חלק בלתי נפרד מהחיים, וכי הכאב שהוא מותיר בנו יכול להיות עמוק ומשתק.
שׁוּעָלִים
אַל תֵּלְכִי בְּכֶרֶם לְבַדֵּךְ,
שָׁם שׁוּעָלִים קְטַנִּים
מְחַבְּלִים בַּכְּרָמִים.
וְאַתְּ יַלְדָּה רַכָּה
מְרַחֶפֶת עַל
אֶגְלֵי טַל,
שִׁכּוֹרָה מֵאוֹר
הַבֹּקֶר הַמִּתְחַדֵּשׁ,
וּמִן הַזְּרִיחָה,
מֵרַחַשׁ הָרוּחַ בַּגְּפָנִים
וּמִנְחוֹחוֹת הַפְּרִיחָה,
וְעֵינַיִךְ אוֹרוֹת
וּמַרְאֵךְ רַעֲנָן,
וְאֵין יָפֶה כָּמוֹךְ
בְּכָל הַגַּן.
וּבַכֶּרֶם שׁוּעָלִים
חוֹמְדִים,
וּגְפָנֶיךָ סְמָדַר.
עַל כֵּן, יַלְדָּה,
הִשָּׁמְרִי לְנַפְשֵׁךְ,
וְאַל תֵּלְכִי בְּכֶרֶם,
לְבַדֵּךְ.
בתוך: רסיסים של זכרון, עמ' 32
"שׁוּעָלִים" נפתח באזהרה אימהית או דואגת: "אַל תֵּלְכִי בְּכֶרֶם לְבַדֵּךְ, / שָׁם שׁוּעָלִים קְטַנִּים / מְחַבְּלִים בַּכְּרָמִים". הדימוי של השועלים הקטנים המחבלים בכרמים הוא מטפורה לסכנות האורבות לצעירות בעולם. הכרם, סמל לפריון ולחיים, הופך למקום מאיים, והשועלים מסמלים את הכוחות העלולים לפגוע בטוהר ובנעורים.
הדוברת פונה אל הנמענת כ-"יַלְדָּה רַכָּה", תיאור המדגיש את פגיעותה וחוסר ניסיונה. היא מתוארת כמי "מְרַחֶפֶת עַל / אֶגְלֵי טַל, / שִׁכּוֹרָה מֵאוֹר / הַבֹּקֶר הַמִּתְחַדֵּשׁ", דימויים המעצימים את תחושת הקלילות, היופי והתום. השימוש בדימויים חושיים כמו אור, זריחה, רוח וניחוחות פריחה מעצים את תחושת החיות וההתחדשות שהנמענת חווה.
השיר יוצר ניגוד חריף בין תיאור הנעורים התמימים והיפים לבין האזהרה המרחפת מעל. הבית השני מחדד את הסכנה: "וּבַכֶּרֶם שׁוּעָלִים / חוֹמְדִים, / וּגְפָנֶיךָ סְמָדַר". הדימוי של הגפנים כ-"סְמָדַר" (כינוי לאישה צעירה ויפה) מחזק את הפגיעות של הנמענת ואת החשק שהיא מעוררת.
החזרה על האזהרה בסיום השיר, "עַל כֵּן, יַלְדָּה, / הִשָּׁמְרִי לְנַפְשֵׁךְ, / וְאַל תֵּלְכִי בְּכֶרֶם, / לְבַדֵּךְ", מדגישה את חשיבותה. השיר הוא מעין משל על הסכנות האורבות לצעירות בעולם, ועל הצורך לשמור על עצמן.
השיר כתוב בשפה פשוטה ולירית, אך טומן בחובו משמעויות עמוקות. השימוש בדימויים מהטבע, כמו הכרם, השועלים והגפנים, מעניק לשיר אוניברסליות ורלוונטיות על-זמנית. האזהרה שבשיר מהדהדת גם היום, ומזכירה לנו את הצורך להגן על נשים צעירות ובכלל מפני פגיעה.
השיר "שׁוּעָלִים" הוא יצירה עוצמתית המשלבת יופי ופחד, תום וסכנה. הוא מזכיר לנו את הפגיעות של הנעורים, ואת הצורך להיות ערניים לסכנות האורבות בעולם.
השיר מצליח להעביר את המסר שלו בצורה מעודנת אך חזקה, תוך שימוש בשפה עשירה בדימויים ובמטאפורות. הוא מעורר מחשבה על טבע האדם, על יחסי הכוחות בין גברים לנשים, ועל הצורך המתמיד בהגנה על החלשים.
שְׁמֹר לִי
שְׁמֹר לִי
אֶת קֶרֶן הָאוֹר
הָאַחֲרוֹנָה
שֶׁל הַיּוֹם,
שְׁמֹר לִי עוֹד
חִיּוּךְ אֶחָד,
עוֹד מַבָּט,
הוֹשֵׁט לִי יָדְךָ
וְלֵךְ אִתִּי,
לְאַט.
צְעַד
אִתִּי
בְּבִטְחָה
לְבַל אֶפְחַד,
לְבַל אֶמְעַד,
לְבַל אֶשָּׁאֵר
לְבַד.
בתוך: רסיסים של זכרון, עמ' 51
השיר "שְׁמֹר לִי" הוא קריאה אינטימית ובקשה עדינה לשמירה וליווי. הדוברת מבקשת לשמור לה "אֶת קֶרֶן הָאוֹר / הָאַחֲרוֹנָה / שֶׁל הַיּוֹם", דימוי המבטא את הרצון להיאחז ברגע החולף, ביופי השברירי של השקיעה. בקשתה לשמור לה "עוֹד חִיּוּךְ אֶחָד, / עוֹד מַבָּט" מעידה על כמיהה לקשר אנושי חם ואוהב.
פנייתה הישירה של הדוברת אל הנמען, "הוֹשֵׁט לִי יָדְךָ / וְלֵךְ אִתִּי, / לְאַט", מבטאת את רצונה לקרבה ולתמיכה. הדוברת מבקשת ליווי עדין וקשוב, צעידה משותפת בנתיב החיים.
הבית השני מחדד את תחושת הפחד והבדידות: "צְעַד / אִתִּי / בְּבִטְחָה / לְבַל אֶפְחַד, / לְבַל אֶמְעַד, / לְבַל אֶשָּׁאֵר / לְבַד". הדוברת מבקשת ביטחון ויציבות, יד תומכת שתמנע ממנה ליפול או ללכת לאיבוד.
השיר כתוב בשפה פשוטה ונוגעת ללב, המבטאת את הכמיהה האנושית הבסיסית לקשר, לאהבה ולתמיכה. הוא מצליח להעביר את תחושת הפגיעות והתלות, אך גם את הכוח הטמון בבקשה הכנה לקִרבה.
השימוש בדימויים עדינים כמו קרן אור אחרונה, חיוך ומבט מעצים את תחושת האינטימיות והשבריריות. השיר הוא מעין תפילה קטנה, בקשה לשמירה ולליווי במסע החיים.
השיר "שְׁמֹר לִי" הוא יצירה לירית קצרה ועוצמתית, המבטאת את הרצון האנושי הבסיסי לקשר ולאהבה. הוא מזכיר לנו את חשיבותה של התמיכה ההדדית, ואת הצורך שלנו זה בזה במסע החיים.
השיר מצליח לגעת בנימי הנפש, ומעורר הזדהות עם תחושת הבדידות והכמיהה לקִרבה. הוא תזכורת לכך שכולנו זקוקים ליד מושטת, למבט אוהב, ולליווי עדין במסע החיים.
כֶּרֶם
הָיָה אִישִׁי
יוֹדֵעַ שְׁבִילַי
וּבָקִיא בְּמִשְׁעוֹלַי.
בַּחֹרֶף הָיָה
פּוֹרֵשׂ מֵעָלַי יְרִיעוֹת
לְהָחֵם דָּלִיּוֹתַי,
וּבַשָּׁרָב,
בְּמַיִם חַיִּים
הָיָה מַשְׁקֶה גְּפָנַי.
וְהוֹרִיקוּ עָלַי
וְעָמְסוּ זְמוֹרוֹתַי
אֶשְׁכּוֹלוֹת מְתוּקִים,
וְיֵינִי בְּרָכָה,
וּבִימֵי הַבָּצִיר
הָיִינוּ מְחוֹלְלִים בַּכֶּרֶם,
שִׁכּוֹרִים מִיַּיִן וּמִתְּשׁוּקָה.
אַךְ לְעֵת אָסִיף, אַלְלַי,
הִקְדִּירוּ שָׁמֵינוּ מֵאוֹרָם,
נֶאֱסַף הָאִישׁ מֵעִמִּי
וְהַכֶּרֶם שָׁמַם.
בתוך: רסיסים של זכרון, עמ' 63
"כֶּרֶם" הוא קינה לירית על אובדן וגעגוע. הדוברת מתארת את הקשר העמוק שהיה לה עם אהובה, תוך שימוש בדימויים מעולם הכרם. "הָיָה אִישִׁי / יוֹדֵעַ שְׁבִילַי / וּבָקִיא בְּמִשְׁעוֹלַי", היא אומרת, ומבטאת את תחושת הביטחון וההיכרות האינטימית שהייתה ביניהם.
הבית השני מתאר את האהבה והטיפול המסור שהעניק לה אהובה: "בַּחֹרֶף הָיָה / פּוֹרֵשׂ מֵעָלַי יְרִיעוֹת / לְהָחֵם דָּלִיּוֹתַי, / וּבַשָּׁרָב, / בְּמַיִם חַיִּים / הָיָה מַשְׁקֶה גְּפָנַי". הדימויים של יריעות המחממות את הדליות והמים החיים המשקים את הגפנים הם מטפורות לאהבה ולטיפול המסור שהיא קיבלה.
הבית השלישי מתאר את הפריחה והשפע שהיו בחייה בזכות אהוב ליבה: "וְהוֹרִיקוּ עָלַי / וְעָמְסוּ זְמוֹרוֹתַי / אֶשְׁכּוֹלוֹת מְתוּקִים, / וְיֵינִי בְּרָכָה, / וּבִימֵי הַבָּצִיר / הָיִינוּ מְחוֹלְלִים בַּכֶּרֶם, / שִׁכּוֹרִים מִיַּיִן וּמִתְּשׁוּקָה". הכרם הופך למקום של שמחה, אהבה ותשוקה, והיין מסמל את השפע והברכה שהיו בחייה.
הבית האחרון מביא את נקודת המפנה הטרגית: "אַךְ לְעֵת אָסִיף, אַלְלַי, / הִקְדִּירוּ שָׁמֵינוּ מֵאוֹרָם, / נֶאֱסַף הָאִישׁ מֵעִמִּי / וְהַכֶּרֶם שָׁמַם". האובדן של האהוב מוביל לשממה ולעצבות, והכרם, שהיה סמל של חיים ושמחה, הופך למקום נטוש.
השיר כתוב בשפה לירית ועשירה בדימויים, המבטאת את עוצמת הרגשות של הדוברת. השימוש בדימויים מעולם הכרם מעניק לשיר אוניברסליות ועומק, והופך אותו למשל על אהבה, אובדן וגעגוע.
השיר "כֶּרֶם" הוא קינה מרגשת על אובדן של אהוב. הוא מזכיר לנו את ארעיות החיים, ואת הכאב העצום הנלווה לאובדן של אדם יקר.
השיר מצליח להעביר את עוצמת הרגשות של הדוברת, ואת השינוי הדרמטי שהתרחש בחייה. הוא תזכורת לכך שהאהבה היא כוח חזק, אך גם שהאובדן עלול להותיר אותנו שבורים וחסרי אונים.
פרק שני: השוני בין השירים
על אף שהם חולקים מכנה משותף של שפה לירית ועיסוק ברגשות אנושיים עמוקים, השירים של מונה ברק נבדלים זה מזה במגוון היבטים. כל שיר הוא יצירה עצמאית עם קול ייחודי, נושאים שונים וסגנונות פואטיים מגוונים.
השיר "שׁוּעָלִים" הוא שיר אזהרה, המעביר מסר של זהירות ודאגה. הוא מתמקד בפגיעות של הנעורים ובסכנות האורבות בעולם. לעומתו, השיר "שְׁמֹר לִי" הוא בקשה אינטימית לשמירה וליווי, המבטאת את הכמיהה לקשר אנושי חם ואוהב. בעוד "שׁוּעָלִים" מתמקד בסכנה חיצונית, "שְׁמֹר לִי" מתמקד בצורך הפנימי בתמיכה.
השיר "כֶּרֶם" הוא קינה לירית על אובדן וגעגוע. הוא מתאר את הקשר העמוק שהיה בין הדוברת לאהובה, ואת הכאב העצום הנלווה לאובדן. השיר "שָׁלַחְתִּי אֶת שִׁירִי", לעומתו, הוא הצהרה פואטית על כוחה של השירה ועל יכולתה להתחבר לעולם הטבע. בעוד "כֶּרֶם" מתמקד בעבר ובכאב, "שָׁלַחְתִּי אֶת שִׁירִי" מתמקד בהווה וביצירה.
השיר "דַּבֵּר אֵלֶיהָ" הוא קריאה נואשת לתקשורת ולחידוש הקשר. הוא מבטא את הכאב והניתוק שנוצרו בין שני אנשים, ואת הצורך הנואש בתקשורת. השיר "נַוֵּט אֶת סְפִינָתִי", לעומתו, הוא בקשה להכוונה והגנה במסע החיים. הוא מבטא את תחושת חוסר הוודאות והבלבול, ואת הצורך בתמיכה ובהכוונה. בעוד "דַּבֵּר אֵלֶיהָ" מתמקד בקשר בין שני אנשים, "נַוֵּט אֶת סְפִינָתִי" מתמקד במסע האישי של הדוברת.
השיר "אֵבֶל" הוא קינה עוצמתית על אובדן ותחושת שממה. הוא מבטא את הכאב העצום הנלווה לאובדן, ואת תחושת הריקנות והאובדן המוחלט. הוא דומה לשיר "כֶּרֶם" בכך ששניהם עוסקים באובדן, אך בעוד "כֶּרֶם" מתמקד בגעגוע ובזיכרונות, "אֵבֶל" מתמקד בכאב העכשווי ובתחושת השממה.
השירים נבדלים גם בסגנון הפואטי שלהם. חלקם כתובים בשפה פשוטה ולירית, כמו "שְׁמֹר לִי", בעוד שאחרים כתובים בשפה עשירה בדימויים ובמטאפורות, כמו "כֶּרֶם" ו-"נַוֵּט אֶת סְפִינָתִי". כל שיר משתמש באמצעים פואטיים שונים כדי להעביר את המסר שלו בצורה הטובה ביותר.
לסיכום, שיריה של מונה ברק הם מגוונים ועשירים, וכל אחד מהם הוא יצירה ייחודית בפני עצמה. הם נבדלים זה מזה בנושאים, ברגשות, בסגנונות ובאמצעים הפואטיים שלהם, אך כולם חולקים מכנה משותף של כנות, רגישות ועומק רגשי.
פרק שלישי: הדמיון בין השירים
על אף השוני הניכר בין שיריה של ברק, קיים גם דמיון מהותי המאחד אותם לכדי יצירה אחת מגובשת. הדמיון בא לידי ביטוי במספר היבטים מרכזיים, היוצרים קוהרנטיות פואטית וחושפים את עולמה הפנימי של המשוררת.
אחד המאפיינים הבולטים המשותפים לשיריה הוא השימוש העשיר בדימויים מעולם הטבע. דימויים של אור, טבע, נוף וגרמי שמיים חוזרים ומופיעים בשירים השונים, ומעניקים להם תחושה של חיבור עמוק אל העולם הסובב. כך, למשל, בשיר "שׁוּעָלִים" מופיעים דימויים של כרם, טל וזריחה, בשיר "שָׁלַחְתִּי אֶת שִׁירִי" מופיעים דימויים של הרים, גבעות, רוחות ופריחה, ובשיר "נַוֵּט אֶת סְפִינָתִי" מופיעים דימויים מעולם הים. השימוש בדימויים אלו מעניק לשיריה של ברק תחושה של חיות, עוצמה ויופי.
מאפיין נוסף המשותף לשיריה הוא העיסוק ברגשות אנושיים עמוקים. השירים מבטאים מגוון רחב של רגשות, כגון אהבה, געגוע, אובדן, פחד, תקווה ובדידות. רגשות אלו הם אוניברסליים ומוכרים לכל אדם, והם מעניקים לשיריה של ברק תחושה של כנות ופגיעות. כך, למשל, השיר "שְׁמֹר לִי" מבטא את הכמיהה לקשר ולאהבה, השיר "כֶּרֶם" מבטא את הכאב והגעגוע לאחר אובדן, והשיר "אֵבֶל" מבטא את תחושת השממה והריקנות. העיסוק ברגשות אלו מעניק לשיריה של ברק עומק רגשי ורלוונטיות אנושית.
קו משותף נוסף בין השירים הוא הפנייה הישירה אל הנמען. בחלק מהשירים, הדוברת פונה ישירות אל אדם אחר, בין אם הוא אהוב, חבר או כוח עליון. פנייה זו יוצרת תחושה של אינטימיות וקִרבה, ומזמינה את הקורא להזדהות עם רגשותיה של הדוברת. כך, למשל, בשיר "שְׁמֹר לִי" הדוברת פונה אל הנמען בבקשה לשמירה וליווי, ובשיר "נַוֵּט אֶת סְפִינָתִי" היא פונה אליו בבקשה להכוונה והגנה. הפנייה הישירה אל הנמען מעניקה לשיריה של ברק תחושה של דיאלוג וקשר אנושי.
בנוסף למאפיינים אלו, ניתן לזהות בשיריה של ברק גם מוטיבים חוזרים ודימויים משותפים. כך, למשל, דימוי האור מופיע בשירים רבים, ומסמל תקווה, יופי או אובדן. דימוי המסע מופיע בשירים "נַוֵּט אֶת סְפִינָתִי" ו-"אֵבֶל", ומבטא את תחושת החיים כדרך או מסע. מוטיבים חוזרים ודימויים משותפים אלו מעניקים לשיריה של ברק תחושה של אחדות ושלמות.
לסיכום, על אף השוני הניכר בין שיריה של מונה ברק, קיים גם דמיון מהותי המאחד אותם לכדי יצירה אחת מגובשת. הדמיון בא לידי ביטוי בשימוש בדימויים מעולם הטבע, בעיסוק ברגשות אנושיים עמוקים, בפנייה הישירה אל הנמען, ובמוטיבים ובדימויים החוזרים. מאפיינים משותפים אלו מעניקים לשיריה של ברק קוהרנטיות פואטית וחושפים את עולמה הפנימי של המשוררת.
פרק רביעי: השפעה יהודית תרבותית בשירתה של מונה ברק
שירתה של מונה ברק שזורה בהשפעות יהודיות תרבותיות עמוקות, הניכרות במגוון רבדים. ניתן לאתר רמזים וציטוטים מהמקורות, שימוש בסמלים ובמוטיבים יהודיים, וכן תפיסת עולם המושפעת מהמורשת היהודית העשירה.
אחד המקורות הבולטים המשפיעים על שירתה של ברק הוא התנ"ך. ניתן למצוא בשירתה הד לסיפורים, לדמויות ולדימויים תנ"כיים. כך, למשל, בשיר "נַוֵּט אֶת סְפִינָתִי" הדוברת משווה את עצמה ל-"כְּיוֹנָה" שלא הצליחה להימלט מ-"אֱלֹהָיוֹ", רמז לסיפור יונה הנביא. דימויים תנ"כיים אלו מעניקים לשיריה של ברק עומק היסטורי ורוחני.
בנוסף לתנ"ך, ניתן לזהות בשירתה של ברק גם השפעות מהמסורת היהודית הרבנית. מושגים ורעיונות מההגות היהודית, כגון גורל, בחירה חופשית, תשובה וגאולה, באים לידי ביטוי בשירתה. כך, למשל, השיר "נַוֵּט אֶת סְפִינָתִי" מבטא את תחושת המסע והחיפוש אחר הכוונה, מוטיב מרכזי בהגות היהודית. השפעות אלו מעניקות לשיריה של ברק תחושה של עומק פילוסופי וקשר למסורת היהודית.
השפה העברית עצמה, על רבדיה ההיסטוריים והתרבותיים, מהווה מקור השראה מרכזי לשירתה של ברק. השימוש בשפה העברית העשירה מאפשר לה לבטא רעיונות ורגשות בצורה מדויקת ועוצמתית. ניתן לזהות בשירתה שימוש במילים וביטויים מהתנ"ך, מהמשנה ומהספרות העברית לדורותיה. כך, למשל, השימוש במילה "סְמָדַר" בשיר "שׁוּעָלִים" הוא דוגמה לשימוש בשפה עברית עשירה ובעלת משמעויות תרבותיות.
ההשפעה היהודית התרבותית ניכרת גם בתפיסת עולמה של ברק, הבאה לידי ביטוי בשירתה. ניתן לזהות בשירתה ערכים יהודיים כגון חשיבות הקשר המשפחתי, כיבוד הורים, אהבת הארץ וזיכרון העבר. ערכים אלו מעניקים לשיריה של ברק תחושה של שייכות ומחויבות למורשת היהודית.
השימוש בסמלים ובמוטיבים יהודיים הוא מאפיין בולט נוסף בשירתה של ברק. כך, למשל, דימוי הכרם בשיר "כֶּרֶם" הוא דימוי בעל משמעויות יהודיות עמוקות, המסמל פריון, שפע ואהבה. דימוי היין, המופיע גם הוא בשיר זה, הוא דימוי יהודי נוסף, המסמל שמחה וברכה. סמלים ומוטיבים אלו מעניקים לשיריה של ברק תחושה של זהות יהודית מובהקת.
ההשפעה היהודית התרבותית ניכרת גם בטון הכללי של שירתה של ברק. ניתן לזהות בשירתה תחושה של געגוע לעבר, של חיפוש אחר משמעות, ושל אמונה בכוחה של הרוח. תחושות אלו הן חלק בלתי נפרד מהמסורת היהודית, והן מעניקות לשיריה של ברק תחושה של עומק רוחני.
לסיכום, שירתה של מונה ברק שזורה בהשפעות יהודיות תרבותיות עמוקות. השפעות אלו באות לידי ביטוי ברמזים ובציטוטים מהמקורות, בשימוש בסמלים ובמוטיבים יהודיים, בשפה העברית העשירה, ובתפיסת עולמה של המשוררת. ההשפעה היהודית התרבותית מעניקה לשיריה של ברק עומק היסטורי, רוחני ופילוסופי, ומעשירה את הפסיפס של השירה העברית.
פרק חמישי: משוררות שהשפיעו על שירתה של מונה ברק
שירת הנשים העברית לדורותיה מהווה מקור השראה עשיר לשירתה של מונה ברק. ניתן לזהות בשירתה הד לקולותיהן של משוררות בולטות, אשר עיצבו את הנוף הפואטי הנשי העברי. ברק, כמו כל משוררת, עומדת על כתפי ענקיות, וקולה הייחודי נוצר מתוך דיאלוג עם קולות העבר.
אחת המשוררות הבולטות שהשפיעו על שירתה של ברק היא רחל המשוררת. רחל, הידועה בשיריה הליריים והאישיים, השפיעה על ברק בכתיבתה הכנה והפתוחה על רגשותיה. ניתן לזהות בשירתה של ברק הד לשיריה של רחל, בעיקר בשירי האהבה והגעגוע. כך, למשל, הכמיהה לקשר אינטימי בשיר "שְׁמֹר לִי" מזכירה את שיריה של רחל על אהבה ואובדן. רחל כתבה:
"וְאוּלַי לֹא הָיָה דְבָרִים מֵעוֹלָם, / כִּי רַק אֲנִי שַׁרְתִּי בְּכֵן. / אֲנִי הָיִיתִי לַדְּבָרִים שֶׁלֶּךְ שִׁיר"
(רחל, "ואולי", מתוך: שירת רחל, הוצאת דבר, תרפ"ז)
הפתיחות והכנות הרגשית בשיר זה של רחל מהדהדות בכמיהה הכנה לקִרבה בשירתה של ברק. רחל יצרה שירה אישית ולירית, המבטאת את עולמה הפנימי באופן ישיר ובלתי אמצעי, וזהו מאפיין המשותף גם לשירתה של ברק.
משוררת נוספת שהשפיעה על שירתה של ברק היא לאה גולדברג. גולדברג, הידועה בשירתה העשירה בדימויים ובמטאפורות, השפיעה על ברק בשימוש בשפה העברית העשירה ובתיאורי הטבע. ניתן לזהות בשירתה של ברק הד לשיריה של גולדברג, בעיקר בשירי הטבע וההתבוננות הפילוסופית. כך, למשל, תיאורי הטבע בשיר "שָׁלַחְתִּי אֶת שִׁירִי" מזכירים את שיריה של גולדברג על יופי הטבע. גולדברג כתבה:
"אֶלֶּה תּוֹלְדוֹת הַשָּׂדֶה בַּת הַשָּׂדֶה / וְאֶלֶּה תּוֹלְדוֹת הַשָּׂמַיִם בַּת הַשָּׂמַיִם"
(לאה גולדברג, "אילן", מתוך: טבעות עשן, הוצאת ספרית פועלים, תשכ"ה)
החיבור העמוק לטבע והשימוש בדימויים עשירים בשיר זה של גולדברג מוצאים הד בשירתה של ברק, המרבה לתאר את הטבע כחלק בלתי נפרד מחוויית האדם. גולדברג השתמשה בשפה עברית גבוהה ועשירה, ויצרה שירה אינטלקטואלית ומורכבת, דבר הניכר גם בשירתה של ברק.
משוררת נוספת שראויה לציון היא זלדה. זלדה, הידועה בשירתה המיסטית והרוחנית, השפיעה על ברק בעיסוק בשאלות קיומיות ובחיפוש אחר משמעות. ניתן לזהות בשירתה של ברק הד לשיריה של זלדה, בעיקר בשירי ההתבוננות הפנימית והחיפוש הרוחני. כך, למשל, השיר "נַוֵּט אֶת סְפִינָתִי" מבטא את החיפוש אחר הכוונה והמשמעות במסע החיים, מוטיב מרכזי בשירתה של זלדה. זלדה כתבה:
"כָּל הַדְּבָרִים הַקְּטַנִּים הַשִּׁגְרָתִיִּים / הֵם שַׁעַר לַשָּׁמַיִם"
(זלדה, "שערי שמים", מתוך: אל תרחק, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשל"ד)
החיפוש אחר משמעות רוחנית בחיי היומיום, כפי שהוא בא לידי ביטוי בשיר זה של זלדה, מהדהד בשירתה של ברק, המרבה לעסוק בשאלות קיומיות ובחיפוש אחר הכוונה. זלדה יצרה שירה פשוטה לכאורה, אך טעונה במשמעויות רוחניות עמוקות, וזהו מאפיין המשותף גם לשירתה של ברק.
יונה וולך, משוררת פורצת דרך וחדשנית, השפיעה על ברק בחתירה נגד מוסכמות ובכתיבה אישית ואותנטית. וולך השפיעה על ברק בעיקר בשירי הכאב והאובדן. כך, למשל, הכאב והאובדן בשיר "אֵבֶל" מזכירים את שיריה של וולך על בדידות ואובדן. וולך כתבה:
"אֲנִי מַמְתִּינָה לַמָּוֶת שֶׁיָּבוֹא / וְיִקַּח אוֹתִי מִכָּאן"
(יונה וולך, "שיר קדמשנתי", מתוך: תת הכרה נפתח כמו מניפה, הוצאת סימן קריאה, 1978)
הכאב והתסכול העמוקים בשיר זה של וולך מהדהדים בשירתה של ברק, המבטאת לעיתים קרובות תחושות של אובדן ובדידות. וולך יצרה שירה פרובוקטיבית וחושנית, המבטאת את החוויה הנשית באופן ישיר ובלתי מצונזר, וזהו מאפיין המשותף גם לשירתה של ברק, אם כי במידה פחותה.
תרצה אתר, משוררת רגישה ולירית, השפיעה על ברק בכתיבה על אהבה, תשוקה ואינטימיות. אתר השפיעה על ברק בעיקר בשירי האהבה והקִרבה. כך, למשל, הכמיהה לקשר אינטימי בשיר "שְׁמֹר לִי" מזכירה את שיריה של אתר על אהבה ותשוקה. אתר כתבה:
"אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ כְּמוֹ שֶׁשִׁיר אוֹהֵב מִלִּים / כְּמוֹ שֶׁנֶּפֶשׁ אוֹהֶבֶת חֲלוֹמוֹת"
(תרצה אתר, "אני אוהבת אותך", מתוך: שירי תרצה אתר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1973)
העוצמה והיופי של האהבה, כפי שהם באים לידי ביטוי בשיר זה של אתר, מוצאים הד בשירתה של ברק, המרבה לעסוק בכמיהה לקשר ובחשיבות האהבה בחיי האדם. אתר יצרה שירה לירית ואישית, המבטאת את רגשותיה באופן ישיר ופתוח, וזהו מאפיין המשותף גם לשירתה של ברק.
דליה רביקוביץ, משוררת חברתית ופוליטית, השפיעה על ברק בכתיבה על כאב, סבל ועוולות חברתיות. רביקוביץ השפיעה על ברק בעיקר בשירי האזהרה והמחאה. כך, למשל, האזהרה בשיר "שׁוּעָלִים" מזכירה את שיריה של רביקוביץ על הסכנות האורבות בעולם. רביקוביץ כתבה:
"אֶת הָאֲדָמָה הַזֹּאת אֶפְשָׁר לְכַסּוֹת בְּדָם / אֶפְשָׁר לְהַשְׁלִיךְ אֶת הַיָּרֵחַ מִן הַשָּׁמַיִם"
(דליה רביקוביץ, "אדמה", מתוך: החליל, הוצאת עם עובד, 1964)
המודעות לסבל ולעוולות בעולם, כפי שהיא באה לידי ביטוי בשיר זה של רביקוביץ, מוצאת הד בשירתה של ברק, המבטאת לעיתים קרובות דאגה וחרדה מפני הסכנות האורבות לאדם. רביקוביץ יצרה שירה פוליטית ומחאתית, המבטאת את כאבן של נשים ושל קבוצות מוחלשות בחברה, וזהו מאפיין המשותף גם לשירתה של ברק, אם כי במידה פחותה.
לסיכום, שירתה של מונה ברק מושפעת ממגוון משוררות בולטות בשירת הנשים העברית. השפעות אלו באות לידי ביטוי בכתיבה על רגשות אישיים (רחל, אתר), בשימוש בשפה העברית העשירה ובתיאורי הטבע (גולדברג), בעיסוק בשאלות קיומיות (זלדה), בחתירה נגד מוסכמות (וולך), ובכתיבה על כאב ועוולות (רביקוביץ). השפעות אלו מעשירות את שירתה של ברק וממקמות אותה במסורת הפואטית הנשית העברית הענפה.
פרק שישי: תרומתה של מונה ברק לשירת הנשים העברית
מונה ברק תורמת תרומה ייחודית ומשמעותית לשירת הנשים העברית. שירתה מעשירה את הקול הנשי בשירה העברית במגוון היבטים, ומוסיפה נדבך חשוב לפסיפס השירה העברית העכשווית.
אחת התרומות הבולטות של ברק היא הכתיבה הכנה והפתוחה על רגשות אישיים. ברק אינה מהססת לחשוף את רגשותיה העמוקים ביותר, בין אם מדובר באהבה, געגוע, אובדן, פחד או תקווה. כנות זו מאפשרת לקוראים להזדהות עם שירתה, ויוצרת קשר אינטימי בין המשוררת לקוראיה. הכתיבה הכנה של ברק מעודדת נשים אחרות להביע את עצמן בחופשיות ובכנות, ובכך היא ממשיכה את דרכן של משוררות כמו רחל ותרצה אתר.
תרומה נוספת של ברק היא השימוש העשיר בשפה העברית ובדימויים פואטיים. ברק משתמשת בשפה העברית העשירה על רבדיה ההיסטוריים והתרבותיים, ויוצרת שירה עשירה ומורכבת. הדימויים הפואטיים שלה, הלקוחים מעולם הטבע, מהתנ"ך ומהמסורת היהודית, מעניקים לשיריה עומק ויופי. ברק מעשירה את השפה הפואטית הנשית העברית, ומוסיפה לה נדבך של יופי ועוצמה, בדומה ללאה גולדברג.
ברק מעלה נושאים חשובים ורלוונטיים לשירת הנשים העברית. היא כותבת על אהבה, זוגיות, משפחה, אמהות, אובדן, בדידות, חיפוש אחר משמעות, ומאבקן של נשים בחברה. נושאים אלו רלוונטיים לחייהן של נשים רבות, ושירתה של ברק מעניקה להם קול ומקום בשירה העברית. ברק מעודדת נשים אחרות לכתוב על חוויותיהן ועל מאבקיהן, ובכך היא ממשיכה את דרכן של משוררות כמו דליה רביקוביץ.
ברק יוצרת דיאלוג בין דורי בשירת הנשים העברית. היא מכירה את המסורת הפואטית הנשית העברית הענפה, ויוצרת קשר עם משוררות קודמות. היא שואבת מהן השראה, אך גם מחדשת ומפתחת את הקול הנשי בשירה העברית. ברק מחברת בין העבר, ההווה והעתיד של שירת הנשים העברית, תוך שהיא מוסיפה לקול הנשי ממד ייחודי משלה.
ברק מעשירה את הפסיפס המגוון של שירת הנשים העברית. היא מביאה קול ייחודי ושונה, המשלב רגש, שפה, דימויים ונושאים. שירתה של ברק מוסיפה צבע וגוון לפסיפס השירה העברית העכשווית, ומעשירה את המגוון הקולי הנשי בשירה העברית. ברק מביאה לשירה העברית קול נשי אותנטי וחזק, המבטא את החוויה הנשית במלוא עוצמתה.
ברק מעצימה קולן של נשים בחברה. שירתה מעודדת נשים להביע את עצמן, להילחם על זכויותיהן, ולהיות גאות בזהותן. ברק מעניקה לנשים כוח והשראה, ומעודדת אותן להיות פעילות ומשפיעות בחברה. שירתה של ברק היא כלי להעצמה נשית, המאפשר לנשים למצוא את קולן ולבטא את עצמן בעולם.
ברק מרחיבה את גבולות השירה הנשית העברית. היא אינה מהססת לגעת בנושאים מורכבים וטבואיים, ולבטא רגשות עוצמתיים וסוערים. שירתה של ברק היא שירה נועזת ופורצת דרך, המאתגרת את המוסכמות החברתיות והפואטיות. ברק מרחיבה את גבולות המותר והאסור בשירה הנשית העברית, ובכך היא פורצת דרך עבור משוררות אחרות.
ברק יוצרת שירה אוניברסלית, המדברת אל כל אדם באשר הוא. על אף שירתה הנשית המובהקת, נושאי שירתה רלוונטיים לחוויה האנושית בכללותה. ברק כותבת על רגשות, על יחסים, על חיים ומוות, נושאים המשותפים לכל בני האדם. שירתה של ברק היא שירה אנושית ועמוקה, המדברת אל הלב והנפש.
לברק תרומה רבה גם בהשפעתה על הדור הצעיר של המשוררות. שירתה מהווה השראה למשוררות צעירות, המבקשות למצוא את קולן ולבטא את עצמן בעולם. היא מודל לחיקוי עבור משוררות צעירות, המבקשות ליצור שירה כנה, עוצמתית ומשפיעה.
לסיכום, מונה ברק תורמת תרומה ייחודית ומשמעותית לשירת הנשים העברית. שירתה מעשירה את הקול הנשי בשירה העברית במגוון היבטים, ומוסיפה נדבך חשוב לפסיפס השירה העברית העכשווית. ברק היא קול חשוב ומשפיע בשירת הנשים העברית, ותרומתה תיזכר לדורות.
פרק שביעי: מסקנות וסיכום
במאמר זה בחנו לעומק את שירתה של מונה ברק, תוך התמקדות בניתוח ספרותי של שבעה משיריה, השוואה ודמיון בין השירים, השפעה יהודית תרבותית, השפעת משוררות קודמות ותרומתה הייחודית לשירת הנשים העברית. ממצאינו מצביעים על כך ששירתה של ברק היא יצירה עשירה, מגוונת ובעלת עומק רגשי ופואטי.
הניתוח הספרותי של שיריה של ברק חשף את הכוח והיופי הטמונים בכל יצירה. כל שיר הוא עולם ומלואו, עם קול ייחודי, נושאים שונים וסגנונות פואטיים מגוונים. השירים מבטאים מגוון רחב של רגשות אנושיים, כגון אהבה, געגוע, אובדן, פחד, תקווה ובדידות. הרגשות האוניברסליים והכנות שבכתיבתה של ברק מאפשרים לקוראים להזדהות עם שירתה וליצור קשר אינטימי עם המשוררת.
ההשוואה בין השירים חשפה את המגוון והעושר של שירתה של ברק. על אף שהשירים חולקים מכנה משותף של שפה לירית ועיסוק ברגשות אנושיים עמוקים, הם נבדלים זה מזה במגוון היבטים. כל שיר הוא יצירה עצמאית עם קול ייחודי, נושאים שונים וסגנונות פואטיים מגוונים. המגוון הזה מעשיר את שירתה של ברק ומעניק לה עומק ועניין.
הדמיון בין השירים חשף את הקוהרנטיות הפואטית ואת עולמה הפנימי של המשוררת. על אף השוני הניכר בין שיריה של ברק, קיים גם דמיון מהותי המאחד אותם לכדי יצירה אחת מגובשת. הדמיון בא לידי ביטוי בשימוש העשיר בדימויים מעולם הטבע, בעיסוק ברגשות אנושיים עמוקים, בפנייה הישירה אל הנמען, ובמוטיבים ובדימויים החוזרים. מאפיינים משותפים אלו מעניקים לשיריה של ברק תחושה של אחדות ושלמות.
ההשפעה היהודית התרבותית ניכרת בשירתה של ברק במגוון רבדים. ניתן לאתר רמזים וציטוטים מהמקורות, שימוש בסמלים ובמוטיבים יהודיים, שפה עברית עשירה ותפיסת עולם המושפעת מהמורשת היהודית. ההשפעה היהודית מעניקה לשירתה של ברק עומק היסטורי, רוחני ופילוסופי, ומעשירה את הפסיפס של השירה העברית.
ההשפעה של משוררות קודמות ניכרת בשירתה של ברק במגוון אופנים. ניתן לזהות בשירתה הד לקולותיהן של משוררות בולטות כמו רחל, לאה גולדברג, זלדה, יונה וולך, תרצה אתר ודליה רביקוביץ. ברק יוצרת דיאלוג עם משוררות אלו, שואבת מהן השראה, אך גם מחדשת ומפתחת את הקול הנשי בשירה העברית.
תרומתה הייחודית של ברק לשירת הנשים העברית היא משמעותית ועשירה. ברק מעשירה את הקול הנשי בשירה העברית בכנותה, בעושר שפתה, בהעלאת נושאים חשובים, ביצירת דיאלוג בין דורי, בהעשרת הפסיפס המגוון של השירה הנשית, בהעצמת קולן של נשים, בהרחבת גבולות השירה הנשית וביצירת שירה אוניברסלית. ברק היא קול חשוב ומשפיע בשירה העברית העכשווית.
לסיכום, שירתה של מונה ברק היא יצירה חשובה ומשמעותית בשירת הנשים העברית. ברק היא משוררת מוכשרת ורגישה, שיודעת לבטא את החוויה האנושית במלוא עוצמתה. שירתה מעשירה את השירה העברית העכשווית, ומוסיפה לה נדבך חשוב של יופי, כנות ועומק.
מקורות ביבליוגרפיים:
רחל, שירת רחל, הוצאת דבר, תרפ"ז.
גולדברג, לאה, טבעות עשן, הוצאת ספרית פועלים, תשכ"ה.
זלדה, אל תרחק, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשל"ד.
וולך, יונה, תת הכרה נפתח כמו מניפה, הוצאת סימן קריאה, 1978.
אתר, תרצה, שירי תרצה אתר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1973.
רביקוביץ, דליה, החליל, הוצאת עם עובד, 1964.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה על תגובתך. היא תפורסם אחרי אישורה.