הרצל חקק, משורר
אינדיאנה ג'ונס יוצא לחפש את הצופן הנסתר
גיא שקד, לשבור את הקוד? – משקל פואטי בשירה בתנ"ך, הוצאה עצמית 2023, 70 עמודים
ספרו של גיא שקד נקרא כסיפור מסע, יציאה לדרך, כשהמטרה אחת היא – לפצח את סוד המשקל בתנ"ך. בלוג זה מיטיב לחשוף פנים שונות של הספרות המקראית, וזכינו גם להארת פני השירה בספר הספרים.
גיא שקד יוצא לדרך כשבפניו משימה לא קלה, אולי אפילו פורצת דרך. שקד מאמין שיש בידיו מפתח-סתרים לחשוף את קיומו של משקל פואטי בשירה המקראית. אנו נחשפים להצהרה שלו על גילוי משקל פואטי בשירת הים, שירת דבורה ורוב מזמורי הללויה בספר תהילים - ואין ספק שאנו די נרגשים. כוונה כה יומרנית, האם יש למסע הזה סיכוי? האמנם אפשר לחשוף משקל כה עלום ונסתר – הרי לכך תהיה משמעות רחבה יותר – ושקד עושה זאת גם באשר למשמעות כותרות מזמורי תהילים.
אתה שואל את עצמך, כיצד מֵעז חוקר ויוצר בזמננו לנסות לפצח סוד, שכל המורים שלנו בחוג למקרא באוניברסיטה לא השכילו לעשות זאת. השער האחורי של הספר מספֵּר מה הרקורד של גיא שקד:
שקד בעל תואר שני במוזיקולוגיה מהאוניברסיטה העברית וכן תואר שלישי באמנות יהודית מאוניברסיטת בר אילן. האם זה נותן לו מקדמה מיוחדת בגילוי סוד כה מוצפן? כן, גם ידוע שהוא מתמחה בקשרים שבין המוזיקה לאיורים שצוירו בכתבי היד העבריים מימי הביניים. אולי ננסה לחפש ציורים שיעזרו לנו לגלות צלילים?
האם חשיפת הקוד אכן מהווה מהפכה?
הקהל הצופה במסע המסעיר הזה מקבל קריאת כיוון של הכותב עצמו. הוא מאמין שיש לו סיכוי לחולל... מהפכה. המחבר מספר לנו באומץ, שזה אתגר חסר תקדים וקובע – "ממצא מעין זה עשוי היה להיות מהפכני בתחום ההגייה העברית. לכל זאת שאפתי...לתרום תרומה משמעותית לתרבות היהודית, בין אם באמצעות יצירה ובין באמצעות מחקר" (עמוד 6).
כשלמדנו מקרא בבית הספר, אכן נמשכנו לשירה המקראית. בתקופה שבּה היינו ילדים, נדרשנו ללמוד בעל פה את שירת הים, שירת דבורה, קינת דוד... ומה לא. היטבנו לשנן גם פרקי נבואה. גם אנו חשנו, שיש קצב מיוחד, שיש מוסיקה כובשת, שהשינון בעל פה מפעים אותנו בקסם לא מובן – המצלול, המליצות, האמצעים הספרותיים.
שירת הים הייתה הפואטיקה הראשונה - שנחשבה כיעד ראוי – ממש מקצב מושלם – "סוס ורוכבו רמה בים". בוודאי, בעמקי הלבבות הקצב וההטעמות המיוחדות נראו לנו כמטמיעים בתוכם סוד. האם זה אותו משקל נסתר? ״קפאו תהומות בלב ים״.... יש מישהו שמסוגל היום לחבר שורה כה מטלטלת?
השאיפה העזה של גיא שקד נראית, אפוא, שאיפה טבעית. המורה לתנ"ך בבית הספר אליאנס, גברת לאה וינקלר, כמובן, הפכה את שירת הים לדרמה. שירת השגב הנבואית הפכה להצגה באמצעות התוף והמחולות. ״שירו לשם כי גאה גאה, סוס ורוכבו רמה בים".
גיא שקד קרא את הלבבות, ובמסע שלו הוא מחפש, האם יש בטקסט המקראי משקל מוזיקלי.
כמונו חש שקד שיש פעימות נסתרות. האם אבותינו השאירו סימני דרך שיש בהם לעזור לנו במסע הזה של אינדיאנה ג'ונס בעקבות ארון הברית של הפואטיקה המקראית?
שקד רואה אורות בעקבות משקל ההברות
שירת דבורה ושירת הים – הקצב הזה לא עזב אותנו. השינון והקצב אכן נותרו כזיכרון בלתי נמחק. שקד שם לב לתופעה נוספת: "לא ייתכן שזהו מקרה בלבד, כי חלקים מסוימים בתנ"ך בנויים מפסוקים דומים מאוד באורכם. למעשה, הייתי בטוח, שהדבר מעיד, כי אותם חלקים שווים משקלית באורכם" – וכדי להבין את הסוד הוא תוהה מה מנע את המפרשים מלגלות א הצופן. הוא מנסה להבין מה מנע מן החוקרים לאתר את המשקל: "ייתכן שאנו הוגים את מילותיהם באופן שונה מבעבר" – וקשיים אלה ואחרים נראים לו כאלה, שהקשו לפצח את קוד המשקל הפואטי בתנ"ך.
התזה הבסיסית, שהעניקה לו רוח גבּית היא התמקדות בכיוון ספצפיצי. הוא בוחר לחפש "את המשקל, שנראה לי הפשוט והבסיסי ביותר – משקל ההברות." (עמוד 7).
שקד בוחר לקחת מילים המסתיימות בהברות סגורות ולהפוך אותן להברות פתוחות – והוא עוקב אחר הקורֶה במגילות ים המלח. בהמשך הדרך הוא מבין: "בַמגילות הדבר קורה בעיקר למילים המסתיימות בכף סופית ולא במם סופית".
כף סופית, מם סופית... האם המסקנה המוזיקלית הזאת כה סופית?
המסע לספִירת הברות אינו קל. יש ניסוי ויש טעִיה. "בהעדר תוצאות מובהקות... ניסיתי לנסח תיאוריה חדשה, לפיה בחלק מקטעי השירה בתנ"ך ישנו מבנה של משקל חוזר בתחילת מזמור או בסיומו, אך באמצע המזמור חל מה שכיניתי ׳התפרקות משקלית׳ אל קטע שאינו שקול" (עמוד 10).
כמי שאינו קופא על שמריו, מנסה המחבר דרך אחת ומיד מפלֵס לו דרך אחרת: "הורדתי קטעים מהתנ"ך למסמך וורד, והפרדתי את ההברות השונות של מילותיהם על ידי סימון קו אלכסוני בין הברה להברה". בשלב מסוים הוא מבין, כי מזמורי 'הללויה' – "הם מועמדים 'מועדפים' למציאת משקל פואטי" (עמוד 13).
מזמורי הללויה – חיפוש משקל בין ניסוי לטעיה
האם אינדיאנה ג'ונס החדש מוצא בצורה כה ברורה את החושן הנסתר של השירה שכה אהבנו? נכון, זה לא ארון הברית, שקד מחפש צלילים כמוסים. כאיש מסע מיומן הוא מסמן לעצמו שלבים בדרך הקשה לגילוי הרזים הפואטיים האלה. האם אפשר כבר לכתוב לו את 'מזמור למנצח'?
אחד השלבים מקבל את השם 'הצלחה ראשונה' – וזאת לאחר שהתגבשה בו החלטה, שעליו לשנות כיוון: "אמרתי לעצמי, הבעיה המרכזית שעומדת לפניי היא לקבוע, מתי השווא משמש כהברה, ומתי לא" (עמוד 17). היה עליו לציין במפורש, שמדובר בשווא נע וְלא בשווא נח. השווא הנח אינו נחשב להברה, ואילו השווא הנע נהֱגה כַּהברה, כחצי צירה.
אנו מתקרבים למערה המחשמלת מכולן. מזמור שכה אהבנו בספר תהילים. גיא שקד לוקח לו כמשימה מיוחדת – חשיפת הקוד הפואטי של מזמור ק"נ – מזמור 150. הנה הפסוק שמקפיץ אותו קדימה:
הַֽ֭לְלוּ/הוּ בְּ/תֵ֣קַע שׁוֹפָ֑ר הַֽ֝לְל֗וּ/הוּ בְּ/נֵ֣בֶל וְ/כִנּֽוֹר׃
וכך הוא מנתח את הצופן של הפסוק הזה:
"הפסוק מורכב משני חלקים מקבילים בעלי מילת פתיחה זהה" 'הללוהו', ואחרי התחילת בי"ת. בחלק הראשון יש שני שוואים, ובחלק השני שלושה שוואים".
שקד מתנצל בפני קוראיו, שחיפוש משקל מחייב 'ללכלך את הידיים' בספירת הברות, אבל מגלה לנו מיד – מה קורה בהשוואה בין פסוק ג' לפסוק ד'.
הַֽ֭לְלוּ/הוּ בְ/תֹ֣ף וּ/מָח֑וֹל הַֽ֝לְל֗וּ/הוּ בְּ/מִנִּ֥ים וְ/עוּגָֽב׃
שקד קובע: "שוב שני שוואים בַּצלע הפותחת ושלושה בצלע המסגֶרת" (עמוד 20).
הריסון פורד, אינדיאנה ג'ונס המקורי, היה בוודאי פוצח בשריקה סודית בהגיעו לשלבים כה מכריעים בעלילה הזאת. ואנו כקוראים מוכנים להיכנס למשחק, גם אם ייתכן שאנו חיים בסרט.
אנו הולכים בשיירה אחר מצעד הפסוקים, ולעתים זה נראה כמו מסעו של 'אינדיאנה ג'ונס' אחר ארון הברית הנסתר. והנה הבימה מסתובבת, ואנו בפתחו של שלב מכריע מאד – שקד מחליט לחפש עוד קטעי שירה שקולים. הפעם הוא מבקש לנתח מזמורים, שהיו מושאי מחקר בתולדות החֵקר הפואטי.
בשלב זה הולך מפקד המסע המקראי בעקבות מזמורי אקרוסטיכון אלפביתי, ״אשר דומים מאד זה לזה, וגם שמספר ההברות הכולל בהם דומה מאד" (עמוד 47).
והנה הוא מגיע לַשירה, שבה פתחתי סקירה זו. כן... 'שירת הים', השירה הקסומה שאותה למדנו בראשית דרכנו בבית הספר. עדיין לא שכחנו את מרים המכה בתוף ואת המחולות. מה היה הקצב? גם אנו שאלנו, ושקד מבטיח שיש לו מרשם קסמים. ראו נא מה הוא מוצא בשירת הים.
כאן נסמך שקד על קודמים לו –"אני חיפשתי משקל, אולי בעקבות סופרים מוקדמים כמו יוספוס פלביוס ופילון מאלכסנדריה" (עמוד 52). גם יוספוס חיפש קוד פואטי נסתר? אנו בעקבות שקד.
הנה הוא דוהר אל שיאו של השיר – ומגלה באחת השורות חמש מילים המתחילות "באותו צליל ובאותה אות" – אל'ף:
אָמַ֥ר אוֹיֵ֛ב אֶרְדֹּ֥ף אַשִּׂ֖יג אֲחַלֵּ֣ק שָׁלָ֑ל תִּמְלָאֵ֣/מוֹ נַפְשִׁ֔/י אָרִ֣יק חַרְבִּ֔/י תּוֹרִישֵׁ֖/מוֹ יָדִֽ/י׃
החוש המוזיקלי של המחבּר אכן נשמע כמניב תוצאות – ואנו זוכים לניתוח מבריק של שירה זו - והשוואה מרתקת לשירת דבורה בספר שופטים פרק ה'.
עוּרִ֤י עוּרִי֙ דְּבוֹרָ֔ה ע֥וּרִי ע֖וּרִי דַּבְּרִי־שִׁ֑יר ק֥וּם בָּרָ֛ק וּֽ/שֲׁבֵ֥ה שֶׁבְיְ/ךָ֖ בֶּן־אֲבִינֹֽעַם׃
הניתוח המופיע בעמוד 59 מדהים, קראו נא את מסקנתו המהדהדת של שקד: "גם כאן חוזרים שישה דברים דומים, לפחות משקלית: מילים בנות שתי הברות, ושינוי במילה השביעית, שהיא בת הברה אחת בלבד –'שיר'. גם מבחינת האותיות הפותחות כאן, בדומה לפסוק בשירת הים.
שקד מספר לנו שגילה דמיון מיוחד – ובעיניו כאן התגלה דפוס דומה: חלוקת הפסוק לשלוש מילים, ואותו דפוס בשלוש המילים הבאות, שמייצר הַקבּלה באותיות הפותחות – והמילה השביעית שונה, גם באות הפותחת שלה" (עמוד 60).
דבורה שרה, משה שר, הצליל נשאר –
אבל – מה נסגר?
שִירות מזמנים שונים מהדהֲדות – זו מול זו. הדמיון, הרגש, הסיטואציה – איזו גאולה, איזו הילולה. הריסון פורד תיכף יתקרב לארון הברית...ענני אבק, צלילים מתחת לתֵל, אבל איפה הקוד שמצלצל?
פרק הסיום נקרא 'ומעז יצא מתוק' – ורק קריאה נרגשת שלכם בעקבות המשקל האבוד, תגלה לכם לאן הובילו עקבותיו של גיא שקד.
ההשוואה בין שירת הים לשירת דבורה אכן שובָה את הלב. הפסוקים שלמדנו בעל פה שבו אלינו, אבל עתה הם נשמעים קצת אחרת. עלילת הסרט החדשה מכסה אותם בנצנוצים חדשים. אכן יכולנו לחוש את משק כנפי ההיסטוריה. זו הזהות שלנו. אולי זה הזמן לשיר בעל פה את הפסוק... 'אז ישיר משה ובני ישראל' – ובעקבות שקד גם את שירת דבורה. ההתפעמות של שקד היא מידבקת. המסקנה שלו חדה. זו שירת הודיה ותפילה לבורא עולם – שירת יחיד בשם הציבור כולו.
אכן הצופן הפואטי הוא יעד מבוקש. הניגונים מאותה ילדות חוזרים אלינו. השינון של אותם פסוקים עושה לנו משהו, וזה מחזיר אותי לאותן מנגינות, לפסוקי הנעילה של שתי השירות הגדולות. יכולנו לזכור שוב כמה תפארת הפתיחה של השירה מתחרה בתפארת הנעילה ותפארת האמצע. דבורה השופטת מסיימת – ״כן יאבדו כל אויביך השם, ואוהביו כצאת השמש בגבורתו״ (שופטים ה, לא). ממש נעילה...וזהו לב המגילה.
אל נורא עלילה...כאן לאחר מסע כה מרהיב של הברות ושירות – אנו שבים לפסוק מלא התקווה – "והארץ שקטה ארבעים שנה". זה הזמן - בַשקט הנפלא הזה – לצאת למסע בעקבות הקוד השבור, והמסע ממלא אותנו לפחות הרהור. הקוד אולי שבור, אבל מאחוריו תמצאו לב שלם.
***
הספר "לשבור את הקוד? משקל פואטי בשירה בתנ"ך" הוא שילוב בין מחקר אקדמי, טכני לפרקים, ממואר וכתיבה המיועדת לקהל הרחב.
הספר חושף לראשונה, באופן עקבי ומובהק, את קיומו של משקל פואטי בשירת הים, שירת דבורה ורוב מזמורי הללויה בספר תהילים. לגילוי זה יש השלכות חשובות על מחקר השירה בתנ"ך, על משמעות כותרות מזמורי תהילים, על ההיסטוריה והקשר בין השירה העברית לשירה העולמית, ומחקר הלשון העברית.
גיא שקד הוא בעל תואר שני במוזיקולוגיה מהאוניברסיטה העברית (2000) ותואר שלישי באמנות יהודית מאוניברסיטת בר אילן (2021). הוא מתמחה בקשרים שבין המוזיקה לאיורים שצוירו בכתבי היד העבריים מימי הביניים.
גיא זכה במלגת הנשיא באוניברסיטת בר אילן (2019-2015) ופרסם עד כה שני מאמרים בכתבי עת שפיטים. בנוסף למחקר האקדמי, גיא כותב שירה ופרסם שירים בכתבי עת לשירה מובילים בישראל (מאזנים, עתון 77, ננופואטיקה, נכון), וכן מחבר מוזיקה מודרנית-קלאסית.
ספר זה לא עבר את המסלול הביקורתי המקובל למאמרים וספרים באקדמיה של ימינו – היינו שיפוט עמיתים – מסלול שנועד להבטיח את איכות המחקר. לפיכך, מסקנות מחקר זה והמתודולוגיה שלו המובאים בספר עומדים לשיפוט הציבור הרחב ואנשי האקדמיה כמות שהם – ייתכן ויתקבלו, ייתכן ויידחו, אבל לא לקחו שנים לראות אור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה על תגובתך. היא תפורסם אחרי אישורה.