ושמחת בחגך והיית אך שמח - מה טעמיה?

פרופ׳ רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

מחשבות לקראת סוכות, החג שבו נאמר לנו 'ושמחת בחגך והיית אך שמח'...

סבינה סעד

ומה טעמיה של אותה שמחה, אולי רצונכם לדעת?

משום שבחודש תשרי, החודש השביעי, אנו מודים על כך ש'מלאו אסמינו בר ויקבינו יין' ומודים על ברכת הפריון של אדם ואדמה, אחרי שבעת החודשים הראשונים של השנה, לפי הסדר המקראי שבו השנה מתחילה תמיד בניסן - 'החודש הזה לכם ראש חודשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה (שמות יב ב) - שבהם זכו אבותינו ואימהותינו  ליהנות מקציר שעורים שהחל תמיד, באלף הראשון לפני הספירה, ביום א כ"ו בניסן, וזכו לשמוח בשמחת קציר חיטים שהחל תמיד ממחרת השבת שבע שבתות תמימות לאחר קציר שעורים, ביום א ט"ו בסיון, וזכו שבע שבתות תמימות לאחר מכן לשמוח בבציר הענבים, שהחל תמיד ממחרת השבת ביום א' בג' בחודש אב, בחג שנקרא מועד התירוש. שבע שבתות תמימות לאחר מכן חל תמיד יום א' כ"ב בחודש אלול, שבו חגגו את מועד היצהר, הוא חג מסיק הזיתים.

יהודה עמיחי מגיב על שיר העיתים של קהלת

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

בשירו המופלא ’אדם בחייו‘ (שעת החסד, הוצאת שוקן, תשמ"ג) מתמודד יהודה עמיחי עם האתגר הגדול שמציב קהלת, ב׳שיר העיתים׳ שלו (ג 8-1):

לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל־חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם 

עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת
עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ 

עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא
עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת 

עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק 

גזירת חיי האדם

משׁה שׁפריר

Picasso

גּוֹרָלוֹ שֶׁל הָאָדָם חָתוּם לִבְלִי-שׁוּב,

לָאָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁחָטָא וְנֶחְבָּא:

"עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב".

זוֹ גְּזֵרַת הַחַיִּים, גּוֹרַל בֶּן-אֱנוֹשׁ,

וְזֶה סֵדֶר הַדְּבָרִים בְּטֶרֶם מוֹתוֹ:

נִצָּנוֹ בְּרֶחֶם-אִמּוֹ,

הֻלַּדְתּוֹ בִּנְהִי-צַעֲקָתוֹ,

יַלְדוּתוֹ בְּפֶלֶא-תַּגְלִיתוֹ,

נְעוּרָיו בְּשֵׁבֶט-לְבָטָיו,

האם נתגלה קבר המכבים?

מנהלי החפירה בוחנים את האתר. באדיבות רשות העתיקות

לפי המקורות, בימי הבית השני (המאה השניה לפנה״ס), הנהיגו המכבים - מתיתיהו הכהן וחמשת בניו - את המרד בשלטון היווני. מוצאם היה מהעיר מודיעים/מודיעין (על שמה קרויה העיר מודיעין של ימינו). שם פרץ המרד ושם בסופו של דבר נקברו יהודה המכבי ואחיו. אבל היכן בדיוק מצוי הקבר ומה היתה צורתו?

יונה הנביא מספר את סיפורו

פרופ׳ ערן ויזל, אוניברסיטת בן גוריון

מוסד ביאליק

סִפּוּרִי יָבֵשׁ כְּרוּחַ קָדִים. עוֹרֵךְ סִפְרוּתִי 

הַמְכַבֵּד עַצְמוֹ הָיָה פּוֹסֵל אוֹתוֹ עַל הַסַּף.

הֲרֵי בָּחַרְתִּי שֶׁלֹּא לִבְרֹחַ. יְתֵרָה מִזֹּאת.

עָלָה בְּדַעְתִּי כִּי אַגִּיעַ לְנִינְוֵה מַהֵר יוֹתֵר 

בְּהַפְלָגָה מְדוּדָה לְאֹרֶךְ רְצוּעַת הַחוֹף. 

לְאַחַר מְנוּחָה הֲגוּנָה בְּבֶטֶן הָאֳנִיָּה אֶתְיַצֵּב 

בְּכִכַּר הַשּׁוּק רַעֲנָן וּמְשַׁכְנֵעַ בִּמְיֻחָד.

אֶלָּא שֶׁכְּנַף מְעִילִי נִתְפַּס בְּגַלְגַּלֵּי הָעֲלִילוֹת רַבּוֹת הָרֹשֶם.

יוֹנָה

פרופ׳ עדנה אפק, אשת חינוך, מרצה וחוקרת ספרות, לשון ותרבות

Pieter Lastman, Jonah and the Whale

טַעַם הַמֶּלַח וְרֵיחַ הַדָּג

וְרַגְּלוּ הַכְּרוּתָה שֶׁל קפטֵיין אַחְאָב.

שְׂפָתַי הַצְרוּבוֹת
מְסרבוֹת-
לִשְׁמוֹעַ קוֹלוֹת וּפְקוּדוֹת:
לֵך הִנָּבֵא,
לֵך אֶל נִנְוֶוה.

סליחה - בין משה רבנו לאהוד מנור

מתן מורג, האוניברסיטה העברית

בקשת סליחה

’ויאמר: אם נא מצאתי חן בניניך אדני ילך נא אדני בקרבנו, כי עם קשה עורף הוא, וסלחת לעוננו ולחטאתנו ונחלתנו‘ (שמות לד 9). 

בקשתו של משה מאלוהים היא הפעם הראשונה בה מופיע השורש סל"ח במקרא. הדבר המפתיע ביותר בעיני בבקשה זו הוא שהיא נעדרת את כל מה שהייתי מצפה למצוא בבקשת סליחה: אין צער, אין הבטחה שזה לא יקרה שוב, אין זכר לתחושת האכזבה הממלאת אותי נוכח הידיעה שפגעתי באדם קרוב. מה שעומד בבסיסה של בקשה זו היא ההכרה במציאות כפי שהיא. רוצה לומר, משה מבקש מאלוהים שיסלח לעם לא בגלל שהעם יתנהג טוב יותר בעתיד, אלא ההיפך הגמור: העם הוא קשה עורף, כך היה וכך יהיה, ודווקא בשל כך אלוהים צריך לסלוח לו. משה אינו מייפה את המציאות או מבטיח הבטחות בשם העם, אלא מעביר את האחריות לפתחו של אלוהים - זה מי שבחרת לך כעם, now deal with it! 

עולם חסד ייבנה: וינייטה לימי הסליחה

יצחק מאיר, הוגה דעות, משורר וסופר

טובים השניים

'יצר', שהכתוב המקראי קראו רַ֖ע - כִּ֠י יֵ֣צֶר לֵ֧ב הָאָדָ֛ם רַ֖ע מִנְּעֻרָ֑יו -  ו'יצירה', ירדו כרוכים לעולם. חכמי הדורות, לא קראו לו ליצר 'רע'. גם 'טוב' הניחו לו להיות. קראו לו 'השאור שבעיסה' - "רבון העולמים", אמרו, "גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב? שאור שבעיסה״ (ברכות י"ז,א') ומפרש רש"י, "ומי מעכב - שאין אנו עושים רצונך? שאור שבעיסה - יצר הרע שבלבבנו, המחמיצנו". היצר היה אפוא לקורט הנעלם המתסיס את האדם, לטוב ולמוטב, המעמיד את ייחודו, הגואל אותו משלטונו הבלתי מעורער של האינסטינקט שאינו כושל לעולם ומפקיד את גורלו בבחירה החופשית, בשיקול הדעת, ואלה, עליהם אמרו  Errare humanum est (סנקה?) משגים את האדם באשר הוא אדם מן הדרך שהוא יודע שהיא ישרה, אף על פי שהוא יודע שהיא ישרה.

ויאמר אלוהים "אקשן": איך הושפעו גיבורי-העל האהובים מגיבורי התנ"ך

אמתי מור, מורה וסופר

Alexey Tyranov. Moses' mother

אחד הדברים האהובים עליי זה דֵזַ'ה וו. התחושה שכבר הייתי ברגע הזה, אבל אני לא כל-כך בטוח איך הוא נגמר, ובעצם, אני בכלל לא סגור על זה שבאמת הייתי בו, מעבירה לי זרם חמים ומענג במוח. עוד יותר מזה, אני אוהב לחוות דֵזַ'ה וו אומנותי. הרגע הזה שבו אתה קורא למשל ספר (או צופה בסרט, מאזין לשיר וכו') והופ! זה מוכר לך. ממש-ממש מוכר לך. מצד שני, אתה די בטוח שבחיים לא קראת אותו, ואתה מוצא את עצמך מדלג בתזזיתיות בין העמוד הנוכחי לכריכה, מריץ בראש את רשימת הספרים שקראת בחיים, נזכר בחופשות ובנסיעות אוטובוס שבהן אתה אוהב לקרוא, מתאמץ לחלץ מקצה האמיגדלה את המקור לזיכרון המשונה הזה, ונכשל. הסיבה לתופעה הזו נובעת מהכמות המוגבלת בסך הכל של תבניות אומנותיות הקיימות מאז ומעולם, שאמנים, מבריקים ומקוריים ככל שיהיו, בסופו של דבר נועדו לחזור עליהן, גם אם פה ושם עם שינויים והתאמות לרוח הזמן או המסר. 

עוֹד אודִיסֵאוּס: שיר תנכ״י

איה הוכשטט כהן

אֵם הַדֶּרֶךְ חַמָּה, שׁוּב עוֹגֶבֶת עָלָיו,  

ציור: יורם לילך

הוֹגָה נִחוּמִין, מְעַרְסֶלֶת קַרְסֻלָּיו, 

נִפְרֶשֶׂת לִכְרֹךְ, לְפוֹגֵג, לְהַשְׁכִּיחַ, 

רַכּוֹת אֲבָנִים, כַּר חוֹפְזוֹת לְהַבְטִיחַ.

מִקְסַם שָׁוְא, אַט מַרְפֶּה מֵיתְרֵי מַכְאוֹבָיו

כִּי לַדֶּרֶךְ אֵין אֵם, כִּי  לַדֶּרֶךְ אֵין אָב.

לֹא אָצָה דַּרְכּוֹ, לְפָנָיו הִיא רוֹכֶנֶת,

סוּגַת שׁוֹשַׁנִּים, פַּח מָתוֹק לוֹ טוֹמֶנֶת.

בְּנֵי הַשְּׁפָחוֹת

משׁה  שׁפריר

שמונה אימהות ראשונות היו לשבטי ישׂראל : 
שָׂרָה, רִבְקָה, רָחֵל, לֵאָה, זִלְפָּה, בִּלְהָה, אָסְנַת, תָמָר.

פסיפס של 12 שבטי ישראל. מקיר בית הכנסת בגבעת מרדכי בירושלים

אַַחַר אֲשֶׁר יָלְדָה אֶת יְהָוּדה

- חָדוֹל חָדְלָה לֵאָה מִלֶּדֶת,

עַל-כֵּן נָתְנָה אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתָהּ

לִהְיוֹת בִּמְקוֹמָהּ אִשָּׁה לְיַעֲקֹב בַּעֲלָהּ,

וְכָךְ נוֹלַד לָהּ גָּד, שׁפֵּרוּשׁוֹ מַזָּל,

אַחַר גַּם נוֹלַד לָהּ אָשֶׁר,

שֶׁפֵּרוּשׁ שְׁמוֹ הוּא אֹשֶׁר.

סרקופג מרשים ונדיר מהתקופה הקלאסית התגלה באשקלון

 דמות הגבר שפוסלה על מכסה ארון הקבורה, ככל הנראה בדמות האדם שנקבר.

צילום: יולי שורץ, באדיבות רשות העתיקות

ארון קבורה מאבן, מהנדירים שהתגלו בארץ ישראל נחשף אתמול באתר בנייה בשכונת הווילות החדשה הנבנית באשקלון, עיר עתיקה עם היסטוריה חשובה. הארון הוא כבן 1800 שנה. הוא עשוי מאבן גיר קשה במשקל כ-2 טון ובאורך 2.5 מטר, ומפוסל מכל עבריו. על מכסה הארון פוסל דגם אדם בגודל מלא.

גריזים ועיבל, ברכה וקללה

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית בירושלים

המזבח בהר עיבל - משוחזר בחלקו העליון - מבט מצפון
צילום: דניאל ונטורה

במקרא, כמו בכל המזרח הקדום, רווחה האמונה בכוחה של המילה המדוברת בכלל, ושל הברכה והקללה בפרט. בפרשת "ראה" מסופר בין השאר שבני ישראל הצטוו לקיים טקס של "נתינת" ברכה וקללה. לא נאמר במפורש אילו ברכות או קללות צריכות להינתן, לא על ידי מי ולא כיצד. מתיאור פרטי הטקס שיופיע אחר כך בספר דברים (פרקים כז-כח) ובספר יהושע (ח, ל-לה) מתברר שהיה זה טקס דרמטי רב רושם שבו השתתף העם כולו, על נשיו וטפו. היחידה הספרותית המוקדשת לברכה ולקללה בדברים יא, כו-לב מתמקדת בשלושה היבטים בלבד של הטקס: במיקומו, בעיתויו ובתכליתו. היחידה בנויה כך שבמרכזה ישנו תיאור נרחב ומפורט של מקום הטקס (סוף פסוק כט ופסוק ל). תיאור המקום עטוף בנושא העיתוי, הבא לפניו ולאחריו (בראש פסוק כט ובפסוק לא) ונושא העיתוי עטוף על ידי ציון התכלית, שגם פותח וסוגר את היחידה כולה (פסוקים כו-כח, לב).

דברי ברכה, תקווה ותוכחה עם פתיחת שנה״ל החדשה

יצחק מאיר, הוגה דעות, משורר וסופר

כתה אז וכתה עכשיו (בית ספר במשגב)

אתם מתחדשים

נכון.כשהיינו ילדים, אנחנו ישישי הדור הזה, היה בית הספר שפתח לפנינו שעריו אז דומה להפליא, אם כי כמובן לא בכל, לבית הספר אליו ילכו עכשיו נכדינו ונינינו שישים-שבעים שנה אחרינו. הארכיטקטורה הייתה קודרת בימינו. בתי הספר נידמו למצודות. היום, הארכיטקטורה שואפת לחדשנות מאירה. יותר זכוכית, נדיבות מה באור שמש, צבעוניות השואלת נפשה אם היא משמחת לב. אחרת. לא בכל מקום. בערי חמדת הממון הגדולות בתי הספר מעידים על רצון כן להבטיח רווחה בין הכתלים בהם עושים הילדים שעות מרובות כל כך משעות יומם. אבל בשכונות עלובי החיים בערים הגדולות גם בתי הספר סופגים את העליבות, לא רק למראה, לא רק במיצובם בין הרחובות והסמטאות, אלא בתווי פניהם. יש פנים לבית ספר.

נחשף גרם מדרגות מימי בית שני ברחוב שעלה מבריכת השילוח אל בית המקדש

ג'ו עוזיאל, מנהל שותף בחפירת רשות העתיקות, יושב על המבנה המדורג. 

צילום: שי הלוי, באדיבות רשות העתיקות

בחפירה ארכיאולוגית שמנהלת בימים אלה רשות העתיקות בגן הלאומי סובב חומות ירושלים בעיר דוד, בשיתוף רשות הטבע והגנים ועמותת אלע"ד, נחשף  גרם מדרגות מרשים בעל צורת פרמידה, אשר נבנה מאבני גזית גדולות. 

"ספר בלעם ברבער"

שרה כץ, בלעם והאתון

98X130cm שמן על בד 

דמותו של בלעם בן בעור עברה שינויים ותמורות במסורות השונות שנשתמרו עליו במקרא. בתחילה הוא נצטייר, כנראה, כנביא הנאמן לה' העושה את רצונו ומברך את ישראל. מספר דברים, לעומת זאת, משתמע כאילו בלעם קילל בפועל את ישראל, וה' הוא זה שהפך את קללתו לברכה (כג, ו). במסורת אחרת, כנראה מאוחרת יותר, הופך בלעם מארמי למדייני, והוא שיעץ לבני מדיין להדיח את ישראל לזנות עם בנות מדיין ולעבוד את בעל פעור. במסורת זו אף הופך בלעם מנביא לקוסם (ראו: במדבר לא, ח; יהושע יג, כב). אך, כאמור, במסורות הקדומות יותר הוצג בלעם כדמות חיובית. כך מצטייר בלעם גם במקור מפתיע שהגיע לידינו בסיועה של הארכיאולוגיה, בכתובת משנת 700 לפני הספירה לערך, אשר כותרתה "ספר בלעם ברבער אש חזה אלהן הא", כלומר: "ספר בלעם בן בעור איש חוזה אלהים הוא".

ההגמוניה הפטריארכלית ביחסי אישות: גורלה של הנאנסת במקרא ובמגילת המקדש

פרופ׳ רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

אונס תמר, אֶסְטָאש לה סואר - 1640

וְלַנַּעֲרָ לֹא-תַעֲשֶׂה דָבָר, אֵין לַנַּעֲרָ חֵטְא מָוֶת כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל-רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה. כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ צָעֲקָה הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָה (דברים כב 26--27)

פרשת ״כי תצא״ בספר דברים מתארת דפוסי התנהגות ראויים בין בני אדם בנסיבות שגרתיות של חיי יומיום, ומנגד בנסיבות יוצאות דופן של תקופת מלחמה, שבה נמצאים גברים ונשים מחוץ לגבולות הנורמה החברתית המקובלת. הכתוב דן בשורה שלמה של מצוות העוסקות ביחסי גברים ונשים, בזכויות הגברים לגבי הנשים ובחובות הנשים כלפי הגברים.

בפרשה זו מוצגות הנשים בשלוש-עשרה קטגוריות: ארוסות (כ 7); נשות שלל הנלקחות במלחמה עם עיר שסירבה לכרות שלום (פס׳ 14); שבויות יפות תואר שחושקים בהן כנשים (כא 10--14); נשים במסגרת משפחה פוליגמית (פס׳ 15--17); נשים נשואות הנאשמות שלא נישאו בבתוליהן ומכאן שזנו לפני נישואיהן (כב 13--21); נשים הנאשמות בזנות לאחר נישואיהן (שם); נשים מאורסות שנבעלו על כורחן ונאנסו בתחום התרבות המיושבת (כג 24); נשים מאורסות שנאנסו בשדה מחוץ לתחום התרבות (פס׳ 25--27); נשים בתולות שנאנסו (פס׳ 28--29); נשים קדשות (פס׳ 18); נשים נבעלות המגורשות בספר כריתות, נישאות בשנית ומגורשות בשנית (כד 1--4); נשים אלמנות (שם, 17--20); נשים יבמות (כה 5--10).

הרהורים על מיזעור התנ״ך בעקבות ה׳ננו-תנ״ך׳ של הטכניון

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

מתוך התנ״ך הזעיר בעולם שיוצר בטכניון

מאז ומעולם ניסו בני האדם למזער טקסטים. הם עשו זאת למטרות מעשיות, רגשיות, אומנותיות או אמוניות שונות. במזרח הרחוק, למשל, התפתחה אומנות הכתיבה של שמות אנשים אהובים על גרגר אורז המסמל שפע ופריון. בעולם היהודי ידועה אומנות הכתיבה הקליגרפית של טקסטים מקראיים. למשל, מגילת שיר-השירים שנכתבה בשלמותה על גבי קליפת ביצה.

ה״ננו-תנ''ך״ : התנ״ך הזעיר בהיסטוריה - פרופ' עמנואל טוב במוזיאון ישראל

רק שקיפותו היתה בו: יפתח ובתו

פרופ׳ עדנה אפק, אשת חינוך, מרצה וחוקרת ספרות ,לשון ותרבות

ג׳יובני אנוטניו פלגרין, שובו של יפתח

הן נופלות בזו אחר זו. ערוער. מינית. אבל-כרמים. רצה שיפסידו במערכה... רק לא היא. הוא ראה את צליל קולה. את ריח רגליה היחפות ואת טפיפות הבוהן המוגדלת. הוא ראה את דמו מולו. לא. רק לא היא.

"המפקד, הם יוצאים לקראתנו, המפקד", "תופים, מחולות לקראתנו". ״המפקד, כל הגלעד לקראתנו". "הכתיפו והניפו אותו!" ״השמש מסנוורת אותך, המפקד? נצל עליך!"

לברוח עכשיו. לרדת מהכתפיים. להימוג. לחדול.

כיסה את העיניים בקובע. נעץ אצבעותיו באוזניו. החיוך עמד מולו. עצם את עיניו. הבוהנים פיזזו מולו. חייכה אליו.

בת יפתח

משׁה שׁפריר                                                              

"וַתֵּלֵךְ הִיא וְרֵעוֹתֶיהָ וַתֵּבְךּ עַל בְּתוּלֶיהָ עַל הֶהָרִים" שופטים יא 38   

 ג'ון אוורט מיליי, יפתח ובתו

בַּסְתָו, בַּסְתָו הַהוּא הָלְכָה הַבַּת עַל הֶהָרִים

לִבְכּוֹת עִם רֵעוֹתֶיהָ לֹא רַק עַל בְּתוּלֶיהָ,

כִּי הַבְּכִי הָרַב הָיָה אָז בְּכִי קוֹרֵעַ-לֵב

גַּם עַל מוִעֵד מוֹתָהּ אֲשֶׁר קָרֵב וּבָא,

כְּשֶׁהִיא תֻּקְרַב בְּמוֹ יְדֵי אָבִיהָּ,

- לִהְיוֹת קָרְבַּן-אָדָם רִאשׁוֹן בְיִשָׂרֵאֵל.

מוצגים ארכאולוגיים מישראל יוצגו במוזיאון התנ״ך המוקם בוושינגטון

בנובמבר 2017 ייחנך מוזיאון תנ״ך בוושינטון, סמוך לבנין הקפיטול ולשדרת המוזיאונים. 

Museum of the Bible in Washington, D.C

הדמיה של בנין מוזיאון התנ"ך הנבנה בימים אלה. קרדיט: מוזיאון התנ"ך

בבניית המוזיאון רחב הידים מושקעים 400 מיליון דולר והוא עתיד להיות המוזיאון החדשני ביותר בארה"ב. כדי להמחיש את סיפורי התנ״ך יעשה בו שימוש בטכניקות חדשניות כמו הולוגרמות ומציאות מדומה.

הדמיה של בנין מוזיאון התנ"ך הנבנה בימים אלה. קרדיט: מוזיאון התנ"ך

כשיעקב פגע באבני המקום

יוסף עוזר

Jamaica, Jacob's ladder

כְּשֶׁיַּעֲקֹב פָּגַע בְּאַבְנֵי הַמָּקוֹם

כָּל הָאֲבָנִים נֶעֶלְבוּ קָשֶׁה. 

אִישׁ זָר וְלֹא מִכָּאן, בָּא וּכְבָר פּוֹגֵעַ.

כָּךְ לֹא מְדַבְּרִים אֶל הָעֵצִים, לֹא כָּל שֶׁכֵּן אֶל הָאֲבָנִים.

עֲנִיִּ֣ים מֵאֶ֑רֶץ וְ֝אֶבְיוֹנִ֗ים מֵאָדָֽם: וינייטה לפרשת ראה

 יצחק מאיר, הוגה דעות, סופר ומשורר

ירושלים, שכונת מוסררה, ליד רחוב הע״ח
גולדה מאיר אמרה על תנועת הפנתרים השחורים שצמחה בשכונת העוני הזאת: ׳הם לא נחמדים׳

רבות מחשבות בלב איש על העוני. הוא כאן. לנגד עינינו. אחד מכל שישה אנשים עלי אדמות הוא 'עני גמור'. זה תוארו. על פי הגדרות מוסדות-העל העוסקים בסיוע לנושרים מן האנושיות הבסיסית. על פי 'הצהרת קופנהאגן', הנשענת על חישובי 'הבנק העולמי' - 'עני גמור' הוא מי שחי על הכנסה יומית של דולר וְ-25  סנט. אין בהכנסה האכזרית הזעומה להחריד הזאת כדי להבטיח לא מזון, ולא שתייה, ולא קורת גג, ולא בגד, ולא בריאות, ולא חינוך, ולא זרימה חופשית של מידע.

אשת לוט ותחתוני המשי של מרים

פרופ׳ עדנה אפק, אשת חינוך, מרצה וחוקרת ספרות, לשון ותרבות

פרופ׳ עדנה אפק

סיפור קצר ומוסר השכל בצידו
כשהייתי ילדה קטנה הגיעו גלי העלייה הגדולה ובין העולים הייתה גם מרים. מרים הייתה התופרת שלנו. אז נהגו לקנות בדים ולהזמין תופרת שתתפור בבית, כדי שזה "יישב טוב על הגוף", "רק עניים קונים בגדים בחנות״, נהגה אמא שלי לומר, "וחוץ מזה, מי יודע מי מדד בגדים בחנות ואיזה מחלות חס וחלילה יכולות להיות לו." לפני מרים, גברת צרפתי הייתה התופרת שלנו אבל היא סירבה לבוא אלינו הביתה ודרשה ברוב חוצפתה שנבוא אליה למדידות, והיא גרה בקומה הרביעית!

שירי אשת לוט

פרופ׳ עדנה אפק, אשת חינוך, מרצה וחוקרת ספרות, לשון ותרבות

אדמה בולעת באזור ים המלח
צילום: אבי מזור

בית מקרא ס (תשע״ה), חוברת א: תוכן העניינים

מוסד ביאליק

תוכן העניינים 

יאיר הופמן, דבר העורך

נורמה פרנקלין, ג'ני אבלינג, פיליפ גיום,  יקב יין קדום ביזרעאל

יאירה אמית, עיצוב ומשמעות בפרשת כרם נבות היזרעאלי (מל"א כא)

משה גרסיאל, מבני חזרה והשוואה ותרומתם לעיצוב הדמויות, נקודות התצפית והמסר בתיאורי החוטאים בסיפור כרם נבות ועונשם

The Significance of Ahab's Request of Naboth, and Naboth's Response: An Abstract

Prof. Joseph Fleishman, Bar-Ilan University

Beit Mikra - Volume 60 (2015), No. 1, The Bialik Institute

The Bialik Institute

In the brief exposition of the story concerning Naboth’s vineyard, King Ahab of Samaria asks Naboth the Jezreelite to give him his vineyard in return for a better one elsewhere or for financial remuneration.  In their tense meeting, Naboth refuses adamantly, stating “…The Lord forbid that I should give up to you what I have inherited from my fathers” (I Kings 21:3)! This response reflects consideration of two important principles: a) the king’s proposal negates Naboth’s belief in current land heritage laws; b) it also strikes at family law and ancestors worship.

Although no overt threat is mentioned in the biblical passages, the proposal cannot be regarded as merely an innocent request.  King Ahab’s image must be viewed in light of his deliberate disregard for land heritage laws and family law. 

Space and its Meaning in the Narrative of Naboth's Vineyard: An Absrract

 Dr. Talia Sutskover, Tel Aviv University

Beit Mikra - Volume 60 (2015), No. 1, The Bialik Institute

The Bialik Institute

This article aims to show the importance of space markers in the narrative of Naboth's Vineyard (1 Kgs 21) and connected texts (1 Kgs 22; 2 Kgs 9). Instead of interpreting some of the space markers, such as the clause  אשר ביזרעאל("Which was in Jezreel" [1 Kgs 21:1]) ,as redundant or as emendations of a later editor, they are rather considered here as underlining a significant and basic meaning in the narrative. According to the interpretation suggested here Naboth is perceived as a wealthy military administrator who settled in Jezreel, but who also possessed a vineyard in Samaria. Hence, the reliability of his claim regarding the vineyard being an inheritance from his ancestorsis questioned. In addition, the connected text of Ahab's death (1 Kgs 22) is interpreted in a new light, which resolves the contradictions raised by its comparison with Elijah's prophecy. All in all, the offered interpretation explains the Narrative of the Vineyard as a coherent unit standing in accordance with its textual extensions, without the need to explain some of the alleged contradictions as the work of a late glossator. 

The Significance of Repetitions and Comparisons for Understanding Characters, Points of view and Messages in the Story of Naboth’s Vineyard: An Abstract

 Prof. Moshe Garsiel, Bar-Ilan University

Beit Mikra - Volume 60 (2015), No. 1, The Bialik Institute

The Bialik Institute

This article deals with various kinds of repetitions interwoven into the story cycle of Naboth’s execution and its aftermath. The changes between the repetition’s members indicate differences between individuals and points of view. The first comparative structure is evident in the negotiations between King Ahab and Naboth. It shows that Ahab offers a very fair deal to purchase the vineyard of Naboth. But the latter responds in an insolent refusal. The implied author creates a delicate balance between the king and his subject. However, when the king reflects the refusal and later recounts the incident to Queen Jezebel, the changes expose a gradual deterioration of the king's attitude toward the event and attest that he also fears his wife.

She Sealed Them with his Seal: A Gendered Reading of the Story of Naboth’s Vineyard: An Abstract

Dr. Yael Shemesh, Bar-Ilan University

Beit Mikra - Volume 60 (2015), No. 1, The Bialik Institute

The Bialik Institute

The article examines the relationship between Ahab and his wife, Jezebel, and focuses on the role reversal at work there. Jezebel is the active partner - playing the role expected of the man, all the more so when he is a king; Ahab, by contrast, is passive, as would befit a female character. This inquiry into the royal couple’s relationship emphasizes how the Bible depicts Jezebel.

       The second part of the article considers how feminist criticism sees Jezebel; to some extent it defends her and is overwhelmed by the queen’s personality. I distinguish between the arguments that defend Jezebel on the historical point of view and those that do so on the literary point of view. Thus the product of Biblical studies in general and of women’s studies in particular. Where as some of the historical arguments are persuasive, I reject the tendency to defend the character solely because she is a woman, as found in the literary arguments advanced to defend her.

Shaping and Meaning in the Story of Naboth's Vineyard. 1 Kgs 21: An Abstract

The Bialik Institute

Prof. Yaira Amit, Tel Aviv University
Beit Mikra - Volume 60 (2015), No. 1, The Bialik Institute

This article deals with the episode of Naboth the Jezreelite's vineyard (1 Kgs 21) and its significance. That will be determined by examining the poetics of the story, i.e. by considering what interpretation is supported by elements like plot development, the characters and their dialogues, the literary style and more. In other words, which interpretation that is coherent with the story's details. My analysis combines diachronic and synchronic approaches.

An Ancient Winery in Jezreel: An Abstract

 Norma Franklin,  Jennie Ebeling, Philippe Guillaume
Beit Mikra - Volume 60 (2015), No. 1, The Bialik Institute

The Bialik Institute

Recent excavations have shown that Jezreel was important both strategically and economically from late prehistory to the present, including the biblical period. Although Omri founded a dynasty and established his capital at Shomron, the important string of events (1 Kings 21; 2 Kings 9-10) that led to the demise of the dynasty after only four decades took place not at the capital, but in the city of Jezreel. The excavations by Tel-Aviv University and The British School of Archaeology in Jerusalem at Tel Jezreel in the early 1990s revealed a 9^thcentury BCE military enclosure.

האימה והיראה: וינייטה לפרשת עקב

יצחק מאיר, הוגה דעות, סופר ומשורר

למר דוד אבן צור ראש עיריית קריית ים

וְאַתֶּם חִזְקוּ וְאַל־יִרְפּוּ יְדֵיכֶם כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלַּתְכֶם (דה״ב טו,ז)

יעל יערי

קלקר מצופה בגבס וצבע תעשייתי ,ע"ג בסיס עץ. גובה 90 ס"מ

הדברים פשוטים. האיש משה היה "עָנָ֣יו מְאֹ֑ד מִכֹּל֙ הָֽאָדָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה" (במדברר י"ב,ג') מפני שהוא היחיד מכל הנביאים, שלא לדבר מכל הברואים ש"...פֶּ֣ה אֶל־פֶּ֞ה אֲדַבֶּר־בּ֗וֹ וּמַרְאֶה֙ וְלֹ֣א בְחִידֹ֔ת וּתְמֻנַ֥ת ה'יַבִּ֑יט" (שם,ח'). ענוה אינה תכונה מתכונות הנפש המורשות. גם היוהרה אינה גזירה מולדת. ענוה היא התגובה ההכרתית למפגש האדם עם רוממות בוראו, היא הפנמת פתע באמת הלנה בחוש המידה, היא הידיעה כי גדולה אינה מה שאדם רואה מראשו ומטה אלא מה שאדם מביט בו מראשו ומעלה. וחילופיהם ביוהרה. יוהרה היא הנמכת הרוממות למידת הבנאליה והשפל. היא האשליה כי  שיעור קומת איש היא המודד לגדולה, כי עושרו היא מעלתו, וחכמתו סגולת הסגולות. יוהרה היא מה שקורה לו לבן האדם המאייד מתוכו את חוש המידה ומאין קנה מידה - הוא המידה עצמה. על משה נאמר כי זכה שתורה וגדולה לנו בו במקום אחד. תורה ידענו. אבל גדולה? איזו גדולה? שררה? היא לא הייתה אלא עבדות. עושר? היאך, לא ימיש מתוך המחנה ומתוך האוהל. אלא גדולת הענווה, מפני שהייתה בו גדולת התורה. 

קַיִן

ד"ר דן אלבו, משורר, היסטוריון וחוקר תרבות

הֵיכָן שֶׁלֹּא תִהְיֶה,

בְּכָל מָקוֹם עוֹמֵד קַיִן אוֹ כְּפִילוֹ

מֵאֲחוֹרֵי קַו שִׂיחֵי הַגֶּרַנְיוּם

חָמוּשׁ בְּאֶבֶן

קִלְ

שׁוֹן אוֹ סַ

כִּין

בַּמַּאֲרָב,

מַמְתִּין דָּרוּךְ לְשַׁסֵּף אֶת גְּרוֹנְךָ

מערה הכוללת מקוה, גת, כתובות וציורים מימי בית שני נתגלתה בירושלים

פתח המערה. מבט מבפנים
צילום: שי הלוי, באדיבות רשות העתיקות

בשכונת ארנונה בירושלים נחשף מקווה טהרה  מימי הבית השני (המאה הראשונה לספירה) בתוך מערה תת קרקעית. אל המקווה הובילה מבואה, ובהיקפה ספסלים. לצד מקווה הטהרה, נחפרה גת להפקת יין. קירותיו של המקווה מכוסים בטיח קדום, שעליו שפע של ציורי קיר וכתובות אשר נכתבו בעזרת בוץ, פיח וחריטות. בין הסמלים המצוירים ניתן להבחין בסירה, עצי דקל ומיני צמחים, שהם סמלים השכיחים באומנות החזותית של ימי הבית השני. ייתכן שיש שם גם ציור של מנורה. אם אכן זו מנורה אזי זה מימצא חריג, מאחר שבתקופה הזאת המעיטו בתיאור חפץ מקודש זה, ששכן בבית המקדש. הכתובות כתובות בארמית בכתב יהודי רהוט אשר היה נהוג בסוף ימי הבית השני. ייתכן שבחלק מהכתובות יש שמות. 

תהלים

אביחי קמחי, משורר

הערה: שתי השורות דלעיל הן השיר.

אמנות הפסיפס כמנוף לחוויה יצירתית-חינוכית בהוראת המקרא

 ד״ר שרה מלצר, מפקחת על הוראת האומנות במשרד החינוך (בגמלאות)

יצירת ׳פסיפס יוסף׳

הכנה קולקטיבית של פסיפס גדול ממדים בנושא מקראי מגלגלת את התכנים מהספר אל האבן. באופן זה מזומנת ללומדים לא רק התמקדות במשמעות הנרטיבית והרעיונית של הטקסט המקראי אלא גם התנסות בחוויה אמנותית-אסתטית שתוצרתה נשקפת לעיני-כל מעל קירות בית הספר או מוסד ציבורי בקהילה. התלמידים מחדשים בכך מסורת אמנותית עתיקת יומין החקוקה באבני הארץ ואתריה בד בבד עם תרומה לעיצוב האסתטי של חזות הסביבה שבה הם חיים ופועלים. 

זוהו שרידי בית הכנסת של וילנה שנהרס על ידי הנאצים והסובייטים

בדיקת השטח בעזרת רדאר חודר קרקע. צילום: ג'ון זליגמן, באדיבות רשות העתיקות

בחודש יוני השנה (2015) נתגלו בסקר רדאר חודר קרקע שרידיו של בית הכנסת הגדול של וילנה שנבזז, נשרף ונחרב בשואה על ידי הנאצים, ושרידיו נהרסו מאוחר יותר כליל על ידי הסובייטים. 

בית הכנסת הגדול והמפואר של וילנה (וילניוס) בליטא, היה המבנה העתיק והמשמעותי ביותר של יהדות ליטא. הוא נבנה במאה ה -17 ובמשך דורות היה הלב הפועם של התנועה היהודית הליטאית. באתר מתוכננת חפירה ארכיאולוגית - תצא לדרך בשנת 2016 - שמטרתה לחשוף את השרידים לצרכי מחקר, ולאפשר את הצגת הממצאים לציבור הרחב. יהיה זה אתר זיכרון לקהילה היהודית המפוארת של וילנה, שיבטיח שהמורשת התרבותית של יהדות וילנה תיתפס כחלק חשוב ובלתי נפרד מהמורשת הליטאית והיהודית כולה.
פרופ׳ רחל אליאור מוסיפה: