יום שני, 17 בספטמבר 2018

יונה: האם נביא הוא מגיד עתידות או מחזיר בתשובה?

פרופ׳ אבינעם מן, האוניברסיטה העברית

יונה והדג

מקובל לקרוא ביום הכיפורים את ספר יונה, הבה ונעשה זאת. הנביא יונה בן אמתי מוכר מספר מלכים ב' (י"ד, כ"ה – כ"ז), כמי שניבא על הצלחות מלך ישראל ירבעם בן יהואש. כשאנחנו קוראים בפסוק השני של ספר יונה, "קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא עליה כי עלתה רעתם לפני" אנו מרגישים טוב, אנחנו הולכים לקרוא סיפור נאה על נקמת ה' בגויים. תחושה זו נעלמת ומתחלפת בתדהמה בפסוק הבא: הנביא אמנם קם, אבל כדי לברוח מה'! נביאים שמיאנו תחילה למלא את שליחותם אנו מכירים למכביר, מאבי הנביאים ואילך, אבל יונה הוא משהו אחר. הוא אינו אומר מילה, אינו אומר "שלח נא ביד תשלח" (תשובתו של משה ל"אהיה אשר אהיה"), הוא קם ובורח. בורח למקום הרחוק ביותר האפשרי. המקרא מפרט, "וימצא אניה באה תרשיש ויתן שכרה". יש מימרה אמריקאית, put your money where your mouth is , אם אתה כל כך בטוח במשהו, נראה אותך מתערב על כך! ויונה אכן משלם במיטב כספו כדי לברוח. ואז הוא יורד בספינה והולך לישון, כמי שכל בעיותיו נפתרו, הוא יכול לנוח. ובחוץ מתחוללת סערה.
אבל לא רק אלהים, גם בני האדם אינם מניחים ליונה, דורשים ממנו להשתתף במאמץ נגד הסער. וכשיונה אומר "את ה' אלוהי השמים אני ירא, אשר עשה את הים ואת היבשה", זה נשמע לי כאירוניה שיונה מכוון לעצמו: ה' הוא אשר עשה את הים, ואני חושב שאני יכול לברוח ממנו בים. וכאן מתברר עד כמה יונה מוכן להרחיק לכת: הוא נותן את חייו, ובלבד שלא ישמע לדבר ה'.
אבל יונה עדיין עושה את חשבונו בלי בעל הבית: גם למות אי אפשר אם ה' אינו רוצה בכך!
ואחרי שלושה ימים של קיום מוזר בבטן הדג יונה מתפלל לה'. מה הוא מתפלל? רבים אומרים שתפילתו היא בעצם פרק תהילים שהודבק לכאן מלאכותית. אבל מה שחשוב הוא עצם העובדה שיונה מתפלל. הרי יונה היה האיש שלא דיבר עם אלוהים מטוב ועד רע. אם נשתמש שוב בביטוי אמריקאי, he would not give God the time of day  ואיש זה כעת מתפלל – סוף סוף קיבל את מרות האל, והוא פונה אליו לעזרה.
ההמשך ידוע - יונה מנבא כפי שצווה, ומביא לתשובה גדולה. 
ואז בא סיפור הקיקיון, ודבריו האחרונים של ה' ליונה: "אתה חסת על הקיקיון", ואנו תמהים – הרי ברור שיונה חס לא על הקיקיון, אלא על עצמו. מסתבר שהאל מעמיד פנים שאינו מבין זאת, כדי להמחיש ליונה את הדרך הנכונה להתבונן באירועים, מבחינת כל המעורבים, לא רק מבחינתו הוא. ואחר כך עוד תמיהה – ה' מזכיר את תושבי נינוה, לרבות הבהמות, אך אינו אומר מאומה על התשובה הגדולה, כל מה שהוא אומר תופס באותה מידה לנינוה שלפני הנבואה והתשובה. וכאן אנו מבינים לבסוף מה הייתה שליחותו של יונה וממה ברח. יונה נשלח להציל את נינוה! ולכך סרב, לא מחשש שכבודו, או אפילו כבוד ה', ייפגע. הוא סרב להציל את אויבי ישראל, וצריך היה ללמדו לקח, ללמדו "ורחמיו על כל מעשיו".
ספר זה, אולי הסיפור הקצר המושלם ביותר שנכתב אי פעם, הוא מעין מניפסט של הנבואה. נביא אינו חוזה עתידות. הוא 'צופה לבית ישראל' כביטויו של יחזקאל, אלא שכאן זה מורחב מישראל לעולם כולו. תפקידו להזהיר, להרתיע מפני הבאות. לכן שינה ירמיהו את הקריטריון לנביא אמת. בדברים יח כא-כב נקבע כי הקריטריון לנביא אמת הוא התגשמות נבואתו. אולם ירמיהו מצמצם קריטריון זה רק עבור 'הנביא אשר יינבא לשלום' (ירמיהו כח ט). הנביא המנבא למלחמה, לרעב, למחלות, לכל האסונות, הצלחתו נמדדת לא בהתגשמות נבואתו, אלא להיפך, במניעת אותם אסונות. ואם לא הצליח בשכנוע העם וההנהגה לנקוט צעדי מניעה בעוד מועד, אם התקיימו נבואותיו, אז הוא אמנם נביא אמת, אך שליחותו נכשלה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה