 |
|
|
עין חניה הוא מעיין בהרי ירושלים והינו חלק מהגן הלאומי הרי יהודה, הנובע מעל אפיק נחל רפאים למרגלות הכפר אל-וולאג'ה ורכס הר גילה בחפירות הארכיאולוגיות שהתקיימו בשנים 2016-2012 על ידי רשות העתיקות נחשפו שבר כותרת עמוד בסגנון אופייני למבנים ולנחלות של מלכי הבית הראשון, מטבע כסף נדיר מהמאה ה-4 לפני הספירה, מערכת מים ובריכת אגירה ומזרקת מים מהתקופה הביזנטית (מאות 6-4 לספירה).
נראה כי ההתיישבות באזור עין חניה החלה ימי הבית הראשון, ויתכן שגם קודם לכן. הממצא הבולט מתקופה זו בחפירה, הוא שבר של כותרת עמוד בסגנון "פרוטו יוני” - סמל אומנותי אופייני למבנים ולנחלות של מלכי הבית הראשון, אשר מעטר היום את פניו של מטבע 5 ש״ח. כותרות דומות התגלו בעיר דוד בירושלים, שהיתה בירת ממלכת יהודה, וברמת רחל, שם נחשף אחד מארמונות מלכי יהודה. וכן בשומרון, מגידו וחצור שהיו ערים ראשיות בממלכת ישראל. לאור זאת ייתכן שהאתר בעין חניה היה נחלה ממלכתית בימי הבית הראשון.
 |
|
אתר עין חניה לאחר עבודות מנהל השימור ברשות העתיקות. צילום: אסף פרץ, רשות העתיקות
|
לאחר חורבן הבית הראשון, חודשה ההתיישבות באתר, במתכונת של בית אחוזה שיושב על ידי יהודים. הממצא הבולט ביותר מתקופה זו, הוא מטבע כסף מהקדומים שהתגלו עד כה בסביבות ירושלים - דרכמה שנטבעה באשדוד על ידי השלטון היווני, בין השנים 420 ל-390 לפסה"נ.
אירנה זילברבוד, מנהלת החפירה מטעם רשות העתיקות אומרת: "גולת הכותרת של החפירה היא בריכת מים גדולה ומרשימה מהתקופה הביזנטית. בריכה זו נבנתה במרכזו של מתחם גדול, למרגלות כנסייה שעמדה במקום. מסביב לבריכה נבנו שדרות עמודים מקורות (סטווים), אשר מהם התאפשרה כניסה אל אגפי מגורים". לדברי זילברבוד, "קשה לדעת למה שימשה הבריכה - האם להשקיה, לרחצה, לנוי, או אולי כחלק מטקסי הטבלה שנערכו במקום לציון אירוע דתי". מי הבריכה התנקזו דרך רשת של תעלות מים אל מבנה מפואר ומיוחד במינו, הראשון מסוגו המוכר בארץ -מזרקת מים.
 |
|
כלי החרס ששימשו את יושבי האתר בתקופה הביזנטית. צילום: קלרה עמית, רשות העתיקות
|
המטבעות, כלי החרס והזכוכית, הרעפים ואבני הפסיפס הצבעוניות מהתקופה הביזנטית שנחשפו בחפירות, העידו על כך שבתקופה זו (מאות 6-4 לספירה) הגיע המקום לשיא פריחתו. לדברי ד"ר יובל ברוך, ארכיאולוג מרחב ירושלים: "להערכתנו, חלק מהפרשנים הנוצריים המוקדמים, זיהו את עין חניה כמקום שבו התרחשה הטבלתו לנצרות של "הסריס מכוש", כפי שמופיעה בספר 'מעשי השליחים' (מעשה השליחים, ח': 26-40)”. לדברי ד"ר ברוך, "הטבלתו של הסריס על ידי פיליפוס הקדוש הנוצרי, היא מפרשיות המפתח בהתפשטות הנצרות, ולכן זיהויו של מקום הטבילה העסיק את המלומדים לאורך דורות רבים ומהווה מוטיב שכיח באמנות הנוצרית. לא פלא אם כך, כי חלק משטחו של האתר נמצא גם כיום בבעלות נוצרית ומהווה מוקד לקיומם של טקסי דת, הן על ידי הכנסייה הארמנית (בעלת השטח) והן על יד הכנסייה האתיופית".
נימפאום הוא מבנה מהתקופה הרומית המקדשת את הנימפה שומרת היערות, הנחלים והמעיינות. לא יתכן "נימפאום ביזנטי". בתקופה זו שלטה הדת הנוצרית המונותאיסטית. מבני נימפאום נמצאו במספר מעיינות בארץ. על כך ניתן לקרוא בבלוג "עברו של העתיד" ברשומות שכותרתם "עין יעל בעמק הרפאים"
השבמחק