דברי הנביא מיכה (ה, ו - ו, ח) מזכירים את בלק ובלעם: "עמי זכור את מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן השיטים עד הגלגל למען דעת צדקת ה'" (ו, ה).
היחידה הספרותית שבה נזכרים השניים (ו, א-ח) מבטאת רעיון רווח בספרות הנבואה – עליונות המוסר על הפולחן (ראו לדוגמא עמוס ה, כא-כד; הושע ו, א-ו; ירמיה ו, יט-כ ועוד). דברי מיכה מזכירים את חלקם החשוב של הנביאים בגילוי חסדי ה' בשעת יציאת מצרים (פסוקים ד-ה), ללמדנו כי על העם לציית לדרישות ה' בפי נביאיו, עושי דברו. הנביא הוא גם מי שמוסר לעם את דרישותיו המוסריות של ה' בפסוק ח, הסוגר את היחידה: "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך".
 |
| Gustav Jaeger Bileam Engel |
תחילה מזכיר מיכה את הנביאים "משה אהרן ומרים" (פסוק ד). על חלקו של אהרן הנבואה ראו, למשל בסיפור תלונתם של אהרן ומרים כלפי משה: "ויאמרו הרק אך במשה דיבר ה' הלא גם בנו דיבר" (במדבר יב, ב), וה' אכן מדבר אל משה ואל אהרן יחדיו (כגון בשמות יב, א) או אליו לבדו (ויקרא י, ח), ואהרן אף רואה מראות אלהים (שמות יט, כד; כד, א-י).
מיכה ממשיך ומזכיר גם את הנביא בלעם, וזאת על דרך החיוב, כנביא שעשה את רצון קונו ולא התפתה לבשר ודם, בלק מלך מואב, אשר ביקשו לקלל א ישראל. הצגה זו הולמת את התפיסה המצויה ברובד הקדום של המסורות אודות בלעם (ואלה משוקעות בסיפור שבפרשתנו, כגון בפרק כב, פסוקים א-כא, לו-מא ועוד), רובד המנוגד לשכבות מאוחרות יותר המבקשות למצוא פסול בבלעם בשל הקושי בתפיסה שיש נבואה באומות העולם (כגון דברים כג, ה-ו; יהושע יג, כב; נחמיה יג, ב ועוד).
דומה כי סדר חלקי הכתוב המדבר בבלעם נשתבש. אפשר שבשלב כלשהו נשמטו ממקומן המילים "למען דעת צדקות ה'", ומשהושבו אל הכתוב מצאו עצמן בסופו ולא במקומן הראוי. נראה שצורתו המקורית של הפסוק היתה: "עמי, זכור נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור, למען דעת צדקות ה' מן השיטים עד הגלגל". "צדקות ה'" הן ישועותיו (ראו למשל שמואל-א יב, ז) והכתוב מכוון לחסדי ה' עם עמו בתום מסעם במדבר מן השיטים, תחנתם האחרונה של ישראל קודם מעבר הירדן (יהושע ב,א; ג,א) ועד הגלגל, תחנתם הראשונה בארץ (שם ד,כ). לולי הציל ה' את ישראל מידי בלק באמצעות בלעם, היה ישראל נשמד ולא היו ישועות ה' על הירדן מתרחשות, נודעות ונזכרות. ויש לתת את הדעת לכך שהנבואה מזכירה תחילה את ישועות ה' שעשה בעצמו: "כי העליתיך מארץ מצרים ומבית עבדים פדיתיך", ולאחר מכן נזכרת הקמת הנביאים משה אהרן ומרים (פסוק ד), ואז עובר הכתוב לפועלו של הנביא בלעם (בראש פסוק ה), ואילו סיום מסכת החסדים שב ומדבר במעשה ה' לבדו, הכנסת ישראל לארצו, "צדקות ה' מן השיטים עד הגלגל" (סוף פסוק ה). ה' הוא המופיע ואין בלתו, אך העם מצווה לשמוע לדברי נביאיו-שליחיו ולציית להם.
מתוך: א‘ שנאן (עורך), י‘ זקוביץ, ד‘ פרוינד (מערכת), נהרדעה - דפי פרשת השבוע של האוניברסיטה העברית בירושלים, בלק (תשס“א 2001)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה