יום רביעי, 28 ביולי 2010

מות אהרן בראי המדרש


פרופ' אביגדור שנאן, האוניברסיטה העברית בירושלים

בין שלל נושאיה של פרשת "עקב" – כגון ההבטחה לגירוש תושבי כנען מפני בני ישראל, הצו לשמור את דרך ה' ומצוותיו, סיפור מחדש של מעשה מתן תורה וחטא העגל – נמצא גם אזכור קצר של מות אהרן. האזכור מופיע במפתיע בסיום סיפור מתן תורה: "ואפן וארד מן ההר [דברי משה] ואשים את הלוחות בארון אשר עשיתי ויהיו כאשר ציווני ה'" (דברים י, ה), ומיד בנשימה אחת לאחר מכן: "ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה, שם מת אהרן ויקבר שם, ויכהן אליעזר תחתיו" (פסוק ו). לא רק האזכור החטוף של מות אהרן בקשר למתן תורה דורש את הסברו, אלא גם העובדה שעל פי המסופר בספר במדבר (כ, כב-כט) מת אהרן בהר ההר אשר "על גבול ארץ אדום" סמוך לסיום המסע במדבר ולא ליד הר סיני ובסמוך ליציאת מצרים!

חז"ל שחשו בקושי כפול זה פתרו אותו על דרך המדרש. תחילה בקשו להסביר את סמיכות הפרשיות שבין מתן תורה ושבירת לוחות הברית לבין מות אהרן (כהופעתם בספר דברים). וכך נאמר בתלמוד הירושלמי (יומא א, ה [לח ע"ב] : "אמר רבי יודן בר' שלום: למה סמך הכתוב את מיתת אהרן לשיבור הלוחות? ללמדך, שמיתתן של צדיקים קשה לפני הקדוש ברוך הוא כשיבור לוחות". סמיכות העניינים שבטכסט – אף שלא היה לה יסוד במציאות ההיסטורית – מלמדת, אומרים חז"ל, כמה קשה לפני הקב"ה לחזות במותם של צדיקים, אירוע טראגי נורא שכמוהו מבחינת האל כשיבור הלוחות בשל חטאי העם.

ועוד ממשיכים חכמים ושואלים (שם): "כתיב ’ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה שם מת אהרן‘, וכי במוסרה מת אהרן? והלא בהר ההר מת! ... אלא מכיוון שמת אהרן נסתלקו ענני הכבוד [אשר ליוו את העם במסעותיו] וביקשו הכנענים להתגרות בם
בישראל] ... ובקשו ישראל לחזור למצרים ונסעו לאחוריהן שמונה מסעות [עד למוסרה], ורץ אחריו שבטו של לוי והרג ממנו שמונה משפחות, אף הם הרגו ממנו [=משבט לוי] ארבע [משפחות] … אמרו [בני ישראל]: מי גרם לנו ל[שפיכות] דמים הללו? אמרו: על שלא עשינו חסד עם אותו הצדיק [=אהרן] וישבו וקשרו הספדו וגמלו לצדיק חסד, העלה עליהן המקום [=ה'] כאילו מת שם [=במוסרה] ונקבר שם". לשון אחרת: עם מות אהרן נעלמו ענני הכבוד שהגנו על העם בזכותו, ולמראה הכנענים המתגרים בהם למלחמה חזר עם ישראל שמונה תחנות אחורנית במסעו, עד למוסרה. חזרה זו גרמה למלחמת אחים, בין העם כולו לבין שבט לוי, ולשפיכות דמים איומה. כשביקשו בני ישראל להבין מדוע התדרדרו לשפל שכזה, הבינו כי הם התרשלו בקשירת הספדים על אהרן הצדיק. על כן הספידו אוו כראוי במוסרה, ולכן רואה הכתוב – אומר המדרש - את מקום ההספד, את מוסרה, כמקום שבו מת אהרן, אף שבפועל מת בהר ההר. מותו הפיסי של אהרן היה בהר ההר, אך "מותו" במחינת תודעת העם ואבלו התרחש במוסרה. אכן, דרשה נועזת, אשר מטרתה להתגבר על קושי אמיתי שהתעורר מהזכרת מות אהרן במוסרה סמוך לסיפור מתן תורה.

אך בכך לא די. בספרות חז"ל נמצא מסורות רבות על מות אהרן כשהן מפוזרות בתלמודים ובמדרשים. בראשית ימי הביניים, כינס מאן דהוא את כל מסורות האלו ויצק אותן בחיבור קצר, "מדרש על פטירת אהרן" (הנדפס, דרך משל, בתוך ספו של י"ד אייזנשטיין, אוצר מדרשים, ניו יורק תרע"ו). חיבור זה הוא תיאור דרמטי של יומו האחרון של אהרן, הקושי שעמד בפני משה כשצריך היה להודיע לאחיו על מותו וסירוב עם ישראל להאמין כי אכן גווע אהרן. כשגזר ה' על משה להודיע לאהרן על פטירתו, דבר שאירע בראש חודש אב, תמה משה: "אינו ראוי לי שאלך לאחי לומר לו זה הדבר, כי אחי גדול ממני הוא, ואיך אדבר לו 'עלה אל הר ההר ושם תמות'!?", ועל כן מציע לו ה' להסתפק ברמזים דקים, בתקווה כי אהרן יבין כי בא קיצו. משה בוכה ומצטער, אך יוצא למלא את המשימה הקשה. תחילה הוא אומר לאהרן כי "דבר ציווני הקב"ה לומר לך", אך הוא מסרב לפרט למה הוא מתכוון והריהו מציע לאהרן לצאת עימו אל מחוץ למחנה. "כיוון שיצאו מחוץ למחנה אמר לו אהרן: "אמור לי מה אמר לך הקב"ה'. אמר לו משה: [אומר לך רק] שנגיע לאותו ההר". וכן הולך משה ודוחה את הבשורה עד שהם מגיעים אל מערה פלאית שבראש ההר. שם מציע משה לאהרן לפשוט את בגדי הכוהן הגדול, "שמא יטמאו במערה", ואהרן שעדיין אינו יודע במה דברים אמורים מציית בתמימות להצעת אחיו. רק משהם עומדים בתוך המערה ובה "מיטה מוצעת ושולחן ערוך ומנורה דולקת ומלאכי שרת עומדים" מגלה משה לאהרן כי הגיע קיצו. משה מנחם את אהרן בקביעה כי "הלוואי תהי מיתתי כמיתתך, שאתה מת ואני קוברך, ובשעה שאמות אין לי אח שיקברני. ואתה מת ובניך יורשים מקומך, ואני מת ואחרים יורשים מקומי". כך עלה בידי משה לפייס את אחיו, "ועלה אהרן למיטתו וקיבל הקב"ה את נשמתו. ויצא משה מן המערה ותיכף נתעלמה המערה ולא היה שום נברא בעולם שיודע זה". התיאור דומה לתיאורים המדרשיים על מות משה על פי ה' ובנוכחות מלאכים, ואף על משה, כידוע נאמר שמקום קבורתו לא נודע.

משיורד משה אל העם הוא נחשד באמירת שקר, ואף בהאשמה חמורה מזו: "אין אנו יודעים מה עשית לו, אפשר שהרגת אותו? … הראה אותו לנו מת או חי!". וה' נענה לבקשת משה, "ובאותה שעה פתח הקב"ה את פתח המערה וראו כל ישראל מיטתו של אהרן" ורק אז האמינו כי המוות יכול גם לאהרן הצדיק והחסיד.

כתוצאה ממות אהרן, כאמור לעיל, "בטל עמוד הענן" (ספרי דברים, פיסקה שה) שהיה חופה על העם, על פי המדרש, במשך ארבעים שנות הנדודים במדבר. "וכיוון שנסתלקו ענני כבוד ראו ישראל שנולדו במדבר החמה והלבנה ברקיע ורצו להשתחוות להם, לפי שמעולם לא ראו ולא ידעו חמה ולבנה", ולכן נאלץ משה להזהיר במפורש את העם (דברים ד, יט): "ופן תישא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים … והשתחוית להם", חשש שנולד אליבא דמדרש רק עם מות אהרן.

נמצאנו למדים כי סיפור מות אהרן העסיק את חכמים רבות וסוגיות שונות נתקשרו בו, במישור הלאומי-היסטורי: מתי בדיוק מת אהרן? היכן וכיצד בדיוק אירע הדבר? לאלו תוצאות הביא מותו? והן בעיקר במישור האישי-אנושי: האם אפשר שגם צדיק גדול כאהרן ימות ככל האדם? כיצד זה מודיעים לאדם על מותו? כיצד מקבל מנהיג וכיצד מגיב עם על בשורה קשה שכזו? שאלת גורלו של כל אדם נידונה כך באספקלריה המאירה של אבי שושלת הכהונה.

מתוך: א‘ שנאן (עורך), י‘ זקוביץ, ד‘ פרוינד (מערכת), נהרדעה - דפי פרשת השבוע של האוניברסיטה העברית בירושלים, עקב (תשס“א 2001)




אין תגובות:

פרסום תגובה