יום רביעי, 13 במרץ 2019

אמונת ישראל ונוסח המקרא - ספרו של אלכסנדר רופא

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת כרמל

בימים אלה ראה אור ספרו החשוב של פרופ׳ (אמריטוס) אלכסנדר רופא מהחוג למקרא באוניברסיטה העברית בירושלים, אמונת ישראל ונוסח המקרא: תיקונים בנוסחי המקרא לאור תולדות אמונת ישראל, הוצאת כרמל, ירושלים תשע״ט 2018, א-יד + 539 עמודים. 

מחקריו הרבים של רופא עוסקים באמונת המקרא, ספרותו ונוסחו. הם קושרים בין המיקרו המתבטא בחילופי נוסח זעירים לבין המאקרו - אמונות ודעות בתולדות המחשבה המקראית. ספרו הראשון, מלאכים במקרא: האמונה במלאכים בישראל לאור מסורות מקראיות, מהדורה ב מתוקנת, ירושלים תשע״ב 2012, הוא מהדורה של עבודת הדוקטור שלו שנעשתה בהדרכת פרופ' י"א זליגמן (הוגשה לסינאט האוניברסיטה העברית באפריל 1969 ואושרה במרץ 1970), וספרו הנוכחי, אמונת ישראל ונוסח המקרא, נושא את ההקדשה ׳לזכר מורי פרופסור יצחק אריה זליגמן אמסטרדם תרס״ז - ירושלים תשמ״ב׳. 
הספר המונח עתה לפנינו הוא אסופה של מ״ח מאמרים שפירסם המחבר לאורך שנים רבות. אלה שפורסמו במקור באנגלית זוכים עתה ללבוש עברי. רוב התרגומים מאנגלית נעשו על ידי מר יאיר שגב, שהוא גם אשר על עריכת הספר. 
בליבתו של הספר מצויה התובנה שביקורת הנוסח איננה עוסקת רק בשאלות טכניות אלא גם משמשת מנוף לבירור סוגיות עקרוניות הנוגעות לחיי הרוח, האמונה והמחשבה של ישראל המקראי. ביקורת הנוסח צריכה להיות מעורה בהבנת המקראות, דהיינו בפירושם, ובתולדות הספרות והאמונה. היא נבנית מהם ותורמת להן. השאלות המדריכות את הספר הן מה מלמדים שינויי הנוסח על מחשבתם ועל אמונתם של המעתיקים. כיצד השפיעה אמונתם על מסירת הנוסח של ספרי המקרא, אבל גם מה מלמדים שינויי הנוסח על תולדות אמונת ישראל והתמורות שחלו בה, מימי יצירתם של ספרי המקרא ועד חיתומם בימי בית שני.

רופא מדגיש שתהליך זיהוי התיקונים וההסבר המשוער של סיבותיהם ומגמותיהם הוא הליך סובייקטיבי מעיקרו, כי הוא תלוי בתודעתו של החוקר. תפקידו של החוקר הוא לנסות לחתור אל האמת, תוך כדי התגברות על רגשותיו ועל דעותיו המוקדמות. 
פרקי הספר מכילים ניתוחים לרוב המצביעים על  כתובים שהשתבשו או שתוקנו שלא כדין במהלך המסירה. אבל אין להגיע מכאן למסקנה נחפזת שנוסח המסורה הגיע אלינו בצורה מרושלת. אדרבא, נוסח המסורה הוא הנוסח השלם והטוב ביותר שהגיע אלינו מבין מבין עדי הנוסח של המקרא - התרגומים העתיקים, התורה השומרונית וכתבי היד מקומראן. 
בתהליך מסירתו חלו שני תהליכים הפוכים: מחד גיסא תהליך יראת הכבוד בפני הספרים העתיקים, גם לפני שהוכרזו ככתבי קודש ומאידך גיסא רצון להתאים את תכניהם לאמונות ולדעות שרווחו בתקופת מעתיקיהם. העיבודים נעשו גם במישור הטקסטואלי וגם במישור הספרותי, על ידי תוספות על הכתובים ועל ידי ניסוח מחדש של הסיפורים העתיקים. חלק הארי של העיבודים נעשו בספרות היותר עתיקה ודוגמאות לכך הן שירת האזינו (דב׳ ל״ב) וספרי שופטים ושמואל. 
תיקוני הנוסח נערכו בתקופה המשתרעת על פני כ-400 שנה. תחילתה בקרב סופרים שפעלו בחוגו של ירמיהו הנביא או בעקבותיו (שנת 600 בערך) וסופה בתקופה החשמונאית. כאלה הם למשל הנסיונות לבער את זכרו של החזיר מספרי המקרא. האידאל של טקסט אחד סמכותי היה קיים כנראה במקדש אבל לא נאחז בכל הארץ. בסוף תקופת בית שני התהלכו בממלכת יהודה נוסחים שונים של ספרי המקרא.

מבנה הספר:
מבוא: מורשה נערצת ותיקונה
שער ראשון: אמונה ותורה
השער הזה הוא הארוך שבשערי הספר והוא כולל י״ב פרקים העוסקים באמונות ודעות ששלטו בעולמם של מעתיקים. האמונה שה׳ שהוא אל יחיד בעולמו מתבטאת בביעור שמות אלים בנוסח המקרא ובגישה ל׳בני אלהים׳ בשירת האזינו (דב׳ ל״ב, ח-ט, מג). האמונה בדבר מרכזיותה של התורה והדבקות ובחוקיה גרמה להתאמה אליהם של פרטים בחיי ישראל למן תקופת האבות. נושאים מרכזיים נוספים הם תיקוני ייחוד הפולחן וצידוק הדין בספרי שמואל ומלכים, ריכוך הפורענות במסירת המקרא, תיקונים משום כבודם של גדולי האומה וגנותם של אויביה וההשקפה שעם ישראל הרג בנביאיו מימי קדם ועד סוף בית ראשון.

שער שני: חדירת המדרש לנוסחי המקרא
שער זה כולל תשעה פרקים העוסקים באותן סוגיות שנדונו בשער הראשון אך כאלה שנוצרו בתקופה מאוחרת יותר - מסוף התקופה הפרסית, כשעלתה בישראל הפרשנות המדרשית. סיפורים מקראיים עברו עיבודים קלים (בדרך כלל) ברוח מדרש האגדה. מדרש ההלכה מתבטא בניסוח מחדש של תיאורים הנוגעים לפולחן, בייחוד בספר שמואל. ספר זה נתחבר ברובו בתקופה עתיקה יחסית, ועל כן ממש ׳הזמין׳ את התערבותם של סופרים מאוחרים שביקשו להתאים אותו למושגיהם ההלכתיים. 
בשער זה ימצאו הקוראים פרקים העוסקים בזיהוי של נביאים והקרובים להם בעלי אותו שם, בדרמטיזאציה מדרשית בתרגום השבעים לרות ד, יא, ובאמו של משה ושפחתה לפי מגילת שמות מקומראן. 

שער שלישי: חקר הנוסח וחיבור ספרי המקרא: דברים, יהושע, שופטים
בשער זה שמונה פרקים המעלים את הטענה שעריכתם של ספרי המקרא נעשתה יותר משיקולים רעיוניים מאשר משיקולים ספרותיים. האמונה היא שהדריכה את העורכים. אבל לעיתים התרחשו ׳תאונות טקסטואליות׳ שגרמו לסידורן הנוכחי של פרשיות. זה מודגם בפרק על ׳הרצף של דברים ל״א - שיבוש בגלל חלופי עמודות?׳.
בשער זה ימצאו הקוראים דיונים חשובים על הטיעון המונותאיסטי׳ בדב׳ ד׳, לב-מ, על שיטת הביקורת הספרותית-היסטורית מודגמת ביהושע כ׳, על סיומו של ספר יהושע לפי תרגום השבעים וספר ברית דמשק ועוד. 

שער רביעי: חקר הנוסח וחיבור ספרי המקרא: ירמיה
בשער זה חמישה מאמרים. סידורו של ספר ירמיה בנוסח המסורה ובתרגום השבעים; לא גלות אלא השמדה לעמו של צדקיהו: המסר בתרגום השבעים לספר ירמיה; שאלת שני הנוסחים של ספר ירמיה; יר׳ ב׳ כט - ג׳, א: הבחנת יחידות ויחס הנביא לרפורמת יאשיהו ועוד. 
הספר מציף סוגיה בתולדות אמונת ישראל שהעדויות הספרותיות פסחו עליה, ורק ביקורת הנוסח מסוגלת להאיר עליה. הכוונה לפרק על השם ׳ה׳ צבאות׳ והנוסח הקצר של ספר ירמיה. בו טוען המחבר שעבודת צבא השמים חדרה ליהודה בימי מנשה וסולקה על ידי נכדו, יאשיהו. אבל מחיקת ׳צבאות בספרי בראשית-שופטים ובתה״ש לספר ירמיה מורה שעבודת צבא השמים נמשכה בישראל בראשית בית שני, והפולמוס נגדה הנחה את המעתיקים. 

שער חמישי: מחלוקת הכיתות
שער זה חושף תיקונים בנוסח המקרא ברוח הכיתות שקמו בישראל החל מן התקופה ההלניסטית, במאה השנייה לפנה״ס: פרושים, צדוקים, Essaioi וקנאים - וקדמה להם כנראה כת נוספת - ׳יראי ה׳. התיקונים הכיתתיים הם השלב המאוחר ביותר בתיקוני הנוסח מחמת האמונה. בשער ארבעה פרקים: ׳ ״אשה יראת ה׳״ או ״אשה משכלת״ ? - משלי ל״א, ל; מחלוקת הכתות בישראל לאורם של תיקונים בנוסחי המקרא; פרפרזות קומראניות, תרגום השבעים לדברים ותולדיו המאוחרות של ה׳נשיא׳ במקרא; והנוסחה החכמתית ׳אל תאמר׳ והמלאך בקהלת ה׳, ה. 

שער שישי: תיקוני נוסח אחרים
שער זה מביא תובנות לגבי ביקורת הנוסח והאופן שבו יש לברור בין הגירסאות של עדי הנוסח ולהסביר את ההבדלים שביניהן. הוא כולל שמונה פרקים. ביניהם: ביאור לשונות ציוריים - תקדימים מקראיים לתכונה של התרגום; חזון הגאולה של ישעיהו שלישי; הנוסח בבית האחרון של מזמור פ׳ ועוד. 

נעילה
ששת השערים נחתמים בדברי ׳נעילה׳ המתחלקים לשני פרקים שעוסקים במתודה של ביקורת הנוסח. הפרק הראשון, ׳תיקונים משיקול הדעת בנוסח המסורה׳, מציף את הסוגיה העקרונית אם מותר, ואם כן מתי, לתקן את הנוסח על סמך שיקול דעת בלבד. כלומר, ללא תמיכה מעדי נוסח כלשהם. רופא סבור שהמהלך מוצדק ושניתן לקבוע כללים ליישומו. 
הפרק השני, ׳וינהו על בית ישראל (שמ״א ז׳ 2) - סייג לתיקוני הנוסח לאור הביקורת הספרותית-היסטורית׳, מביא ראיה שלפעמים יש להימנע מתיקון נוסח המסורה, אפילו כאשר עדי נוסח אחרים מציעים גרסאות נוחות יותר. שהרי החספוסים שברצף הכתוב לא תמיד נוצרו משיבוש הנוסח, אלא מהתערבותו של סופר שני שתחב תוספת לתוך הרצף המקורי. 

אחרי ה׳נעילה׳ באה ׳אחרית דבר׳ קצרה והספר נחתם בקיצורים הביבליוגרפיים והמפתחות (כתובים, נושאים, מחברים ומתרגמים).

פרופ׳ רופא בערב העיון לכבוד הוצאת ספרו 13.3.2019

אין ספק שספר חשוב ביותר מונח לפנינו בסוגיית היחס שבין נוסח המקרא ותולדות האמונה המקראית, ודורות של לומדי המקרא ואוהביו ימשיכו לשאוב ממנו תובנות יסוד עמוקות. 



תגובה 1:

  1. מעניין מאוד ומסקרן. עם זאת נראה לי שעורכי הספרים המשנים גרסאות המתקנים ומוסיפים משלהם, אין הכרח בכך שדעתם תשקף את הדעה הרווחת בתקופתם, אלא את דעתם האישית. ומאחר וטבעי הוא שאדם העוסק בטקסט ובעריכתו יכניס לטקסט דברים משל עצמו קשה לראות בכך כלי מהימן למחקר תקופתי. היינו הספק באמיתות הנקבעות תמיד יהיה קיים. עם זאת מסקרן לקרוא וללמוד עוד מהספר.

    השבמחק