ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית
טביעת חותם (בולה) וחותם אבן המתוארכים לסוף ימי ממלכת יהודה - שעליהם חרותים שמות בכתב עברי קדום, התגלו בחפירה ארכיאולוגית של רשות העתיקות ואוניברסיטת תל אביב בחניון גבעתי בעיר דוד שבגן לאומי סובב חומות ירושלים.
טביעת החותם
על טביעת החותם מופיעות המילים: "לנתנמלך עבד המלך". השם ״נתנמלך״ מופיע ללא ייחוס משפחתי, אולי משום שהוא ידוע לכל.
חותם האבן
 |
| הבולה והחותם. צילום: אליהו ינאי, עיר דוד |
טביעת חותם (בולה) וחותם אבן המתוארכים לסוף ימי ממלכת יהודה - שעליהם חרותים שמות בכתב עברי קדום, התגלו בחפירה ארכיאולוגית של רשות העתיקות ואוניברסיטת תל אביב בחניון גבעתי בעיר דוד שבגן לאומי סובב חומות ירושלים.
הממצאים התגלו במדרון המערבי של גבעת עיר דוד בתוך מבנה גדול שנבנה מאבנים מסותתות. במבנה נמצאו שרידי רצפת טיח ממורקת שקרסה מן הקומה השנייה - פריט ארכטקטוני איכותי - מה שמעיד כנראה על שימושו כמבנה ציבור. המבנה חרב במאה השישית לפנה״ס - ככל הנראה בחורבן הבבלי של ירושלים בשנת 586 לפנה״ס. יש בו עדויות לשריפה גדולה שהתחוללה בו: קורות עץ שרופות ומפולות אבן גדולות וכלי חרס רבים. החותם והבולה, שגודלם כסנטימטר אחד, פוענחו על ידי ד"ר ענת מנדל-גברוביץ' מהאוניברסיטה העברית בירושלים והמרכז לחקר ירושלים הקדומה. משיקולים פליאוגרפיים היא מתארכת אותם לאמצע המאה השביעית וראשית המאה השישית לפנה״ס.
טביעת החותם
 |
| בולה: לנתנמלך עבד המלך. צילום: אליהו ינאי, עיר דוד |
על טביעת החותם מופיעות המילים: "לנתנמלך עבד המלך". השם ״נתנמלך״ מופיע ללא ייחוס משפחתי, אולי משום שהוא ידוע לכל.
השם נתן-מלך מופיע במקרא פעם אחת בלבד, כשמו של סריס שהשתתף ברפורמה של יאשיהו:
וַיַּשְׁבֵּת אֶת־הַסּוּסִים אֲשֶׁר נָתְנוּ מַלְכֵי יְהוּדָה לַשֶּׁמֶשׁ מִבֹּא בֵית־יְהוָה אֶל־לִשְׁכַּת נְתַן־מֶלֶךְ הַסָּרִיס אֲשֶׁר בַּפַּרְוָרִים וְאֶת־מַרְכְּבוֹת הַשֶּׁמֶשׁ שָׂרַף בָּאֵשׁ (מל״ב כג, יא). לפי הפסוק, מקום לשכתו של אותו נְתַן־מֶלֶךְ היה בַּפַּרְוָרִים.
הרכיב ״מלך״ משמש ככינוי לאלהות ומשמעות השם נְתַן־מֶלֶךְ היא שהאל=מלך נתן את הילד. דומים לכך השמות התיאופוריים המקראיים ״מתניה(ו)״, ״נתנאל״ , ו״נתניה(ו)״.
השם נְתַן־מֶלֶךְ הוא בתבנית השם המקראי עֶבֶד־מֶלֶךְ (יר׳ לח, ז-יב; לט, טז). התואר "עבד המלך" יוצא במקרא על פקיד רם דרג המקורב למלכות, והוא ידוע מחותמות ובולות שנמצאו בעבר.
השם ״נתנמלך״ המופיע בבולה, שנמצאה עתה בעיר דוד, הוא העדות החוץ-מקראית הראשונה לשם הזה. האם היתה זו הבולה של נְתַן־מֶלֶךְ סריס המלך בתקופת יאשיהו? קשה לדעת. מה שקושר ביניהם הוא השם הנדיר נְתַן־מֶלֶךְ, תפקידם הרם (סריס המלך, עבד המלך) ותיארוך הבולה לאמצע המאה השביעית לפנה״ס, ימיו של יאשיהו.
חותם האבן
 |
| חותם: לאכר בן מתניהו. צילום: אליהו ינאי, עיר דוד |
החותם שהתגלה, עשוי אבן אגת כחלחלה ועליה חרות השם "לאכר בן מתניהו". השם מתניהו מוכר מהמקרא (דה״א כה, ד, טז; דה״ב כט, יג) ומחותמות ובולות נוספות. השם ״אכר״, לא היה מוכר עד היום ומשמעותו אינה ברורה. כנראה שאין הוא מציין את המקצוע ״איכר״.
לדברי מנהלי החפירה, פרופ' יובל גדות מאוניברסיטת תל אביב וד"ר יפתח שלו מרשות העתיקות, שני הפריטים הללו נמצאו בהקשר ארכיאולוגי ברור אשר ניתן לתיארוך, והם מצטרפים לבולות ולחותמות נושאי שמות הכתובים בכתב עברי קדום, שהתגלו בחפירות השונות שנערכו עד היום בעיר דוד. בממצאים אלו יש בכדי להעיד על מערכת המנהל המפותחת בממלכת יהודה והם מוסיפים מידע רב להבנה של מעמדה הכלכלי של ירושלים ומערכת המנהל שלה בימי בית ראשון, כמו גם מידע אישי על הפקידים ואנשי המנהל הקרובים ביותר למלך, שחיו ופעלו בעיר.
שני הפריטים יבואו לפרסום מלא בכתב העת הארכיאולוגי Israel Exploration Journal היוצא לאור על-ידי החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה.
יצחק מאיר מגיב: בסופו של דבר רק מה שלא נמצא נשכח. מה שעוד יימצא – ייזכר. היה איש , אי אז, לא חשוב אם במאה השביעית לפני הספירה או מאחורי כתלינו אתמול, ושמו מתן-מלך, או אכר בן מתניהו היה ואיננו. עבר וחלף. ובאקראי נחשף חותם שהושלך מי יודע איך לאיזה פח, או בולה, או כל מה שמעצם הווייתו לא יודע לשכוח דבר, והנה חוזרים מבן בן מלך ואכר בן מניהו לדור בתוכנו ומעוררים את סקרנותנו, ואנחנו יודעים כי אלמלא מצאנו אותיות שאמרו את שמותיהם תמול שלשום ושלשום רחוק כמעט מגעת, היו השניים כלא נבראו מעולם.
השבמחקהאדם שידע לכתוב אז , אפילו איננו יודעים מה שמו, כי לא חתם, גם הוא מעצם קיומן של האותיות שכתב, הוא מעתה מכאן, בעילום שם , אבל כאן, כי זה כך, האותיות הן כספות קטנות בהן שמורה השיחה בין מי שהיה לבין מי שהווה.
עכשיו צא וראה, נע לו העולם על כל יבשותיו ועל איי הים, ואינו עומד רגע ובנועו הוא אוסף רבא רבבות כפול רבא רבבות דברים שהיו, נשמות שחיו, ואף על פי שאנחנו כמעט איננו יודעים לא דבר ולא חצי דבר הוא לא שוכח דבר, ומדי פעם נושרת מחיקו אבן קטנה, חותם, שבר לוח, אות, המעידים כי בכלל אין דבר כזה בעולם שכחה, יש רק אנשים שלא מגלים להם מה נשמר, שלא מוצאים מה שהיה, שאפילו היו יכולים למצוא - אין להם עניין למצוא כי אחר הכל, כל כמה שגדולה חדוות המציאה, גדולה נחמת השכחה. כך יזכרו אותנו דברי הימים אם יישור שמנו מתוך חיקם בימים בהם לא ניזכר עוד....ויהיה מי שישמח על חדוות הגילוי, ויהיה מי שלא יידע עוד לשמחה זאת מה היא עושה.