האימפריה המצרית בכנען - מפגשים בין-תרבותיים

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

עידו קוך, צִלה של מצרים: מפגשים בין-תרבותיים בדרום-מערב כנען בתקופת הברונזה המאוחרת ובראשית תקופת הברזל, הוצאת יד בן צבי, ירושלים תשע״ח 2018, 244 עמודים

המסגרת הכרונולוגית של הספר שלפנינו היא תקופת הברונזה המאוחרת ותקופת הברזל 1. מהמחצית הראשונה של המאה ה-16 לפנה״ס ועד אמצע המאה ה-10 לפנה״ס.  

תולדות ארץ ישראל בתקופה זו מתאפיינים במגעים תדירים בין האוכלוסיה המקומית לבין קבוצות זרות, ובראש ובראשונה בינה לבין האימפריה המצרית ששלטה בכנען במשך כ-400 שנה. הספר חוקר אותם לאור ממצאי התרבות החומרית בדרום-מערב כנען: בשפלה ובמישור החוף הדרומי של ארץ ישראל, שהוא האזור הקרוב ביותר למצרים. ואכן נמצאו בו העדויות הרבות ביותר לנוכחות המצרית. לאורך החוף הוקמו מרכזים אימפריאליים שנועדו לשמש תחנות אספקה לצי ולצבא המצריים כחלק מביסוס האחיזה המצרית לקראת ההתמודדות עם ממלכת מיתני (עמ׳ 135).

 במשך כ-400 שנות השלטון המצרי באזור התקיימו מגעים בלתי נמנעים בינו לבין האוכלוסיה המקומית והם התבטאו התבטא בתחומי הדת, הפולחן והמנהגים. אין מדובר ב׳התמצרות׳ של המקומיים אלא בשילוב והתאמה של יסודות מצריים בתרבות המקומית. דוגמא לכך היא אימוצו של מנהג התזונה המצרי - אכילת בשר אווז וצריכתו הראוותנית במשתאות, כסמל למעמדה הבכיר של האליטה המקומית ולקשריה עם האימפריה המצרית.

המאפיין הבולט של הדת המקומית הוא ההמשכיות בפולחן הקשור לאלות. על אף החשיבות הניכרת של פולחן אל הסער ופולחן אמון בתקופת השלטון המצרי. 

בהמשך לדיון בהשפעתם של מפגשים בין-תרבותיים על הרגלי הצריכה והפולחן של האוכלוסיה המקומית, דן הספר בשינויים שחלו בתקופה הבתר-מצרית בסמלים מצריים שהופיעו בכנען בתקופת השלטון המצרי. לכאורה זהו ביטוי לניסיונה של האליטה המקומית להשתמש בסמלים מצריים ובכך להציג את עצמה ככמו-מצרית, אך יש לתהות באיזו מידה הבינו הכנענים את מלוא המשמעות של הסמלים הללו בהקשרם המצרי, ובאיזה אופן עשו בהם שינויים כדי לקשר אותם לעולמם התרבותי המסורתי. בחינת סמל בהקשר שבו הוא מופיע אינו רק שחזור של מוצאו, הקשרו התרבותי והתפתחותו לאורך ציר הזמן, אלא גם דיון במשמעותו בעיני המקומיים ובתמורות שחלו בו כאשר הותאם לתרבותם (עמ׳ 117). 

קו השבר במערכות היחסים של האימפריה המצרית עם האליטות המקומיות מסתמן בשלהי המאה ה-13 לפנה״ס עם חורבן המרכזים המקומיים בדרום-מערב כנען. הצבא המצרי החריב את גזר ואשקלון, וניכר שאף מרכזים אחרים חרבו. הנסיגה המצרית הפתאומית במחצית השנייה של המאה ה-12 לפנה״ס מסמנת את קץ המערכת החברתית שנוצרה בחסותה כ-400 שנה, וגרמה לצמיחתו של מערך חברתי חדש.  במהלך תקופת הברזל 1 הופיעו באזור הפלשתים והשתלטו על כמה מהמרכזים בדרום-מערב כנען, 

אבל לא ידוע מה היה גודל הקבוצה הזאת, מוצאה והמועד המדוייק של הגעתה למרחב. בנסיבות שאינן ברורות הם השתלטו על מוקדי הכוח בדרום-מערב כנען ואף הקנו את זהותם לאוכלוסיה שבה שלטו (עמ׳ 139-138). 

הספר סוקר אפוא את ממצאי המחקר הארכאולוגי החדש מן השפלה וממישור החוף הדרומי של ארץ ישראל מהאלף השני ומראשית האלף הראשון לפנה״ס, ושואף להבין כיצד חוו הכנענים את השלטון המצרי ואת תרבותו ואת מאפייני חדירת התרבות המקומית לשלטון הקולוניאלי. 

הספר ממשיך לבחון את התמורות שחלו בחברה הכנענית לאחר תום שלטון האימפריה. את המורשת שהיא השאירה לאוכלוסיה המקומית בתחומי הדת, התרבות והזהות החברתית. ההשפעה הדו-כיוונית הזאת היתה גורם מכריע בעיצבו של האזור במחצית השנייה של האלף השני לפנה״ס. הטענה הזאת היא בהתאם לגישה הרווחת היום במחקר האגיפטולוגי על היחסים בין מצרים לאזורים הסובבים אותה, ובין המצרים עצמם לבין קבוצות של זרים שישבו בעמק הנילוס ובדלתא. בעבר הדגישו במחקר את ייחודיותה התרבותית של מצרים ואת התבדלותה מסביבתה. אבל עידו קוך טוען, בהמשך לגישה הרווחת היום, שיש להבדיל בין הרטוריקה הבדלנית של מוסדות השלטון המצרי לבין מגוון העדויות הספרותיות והמנהליות על יחסים בין קבוצות שונות באוכלוסיה. 

חוט השדרה של הספר הוא חמשת הפרקים הדנים בנתונים הארכאולוגיים ובמשמעותם לשחזור היחסים בין תושבי כנען לבין הזרים שנכנסו לשטחה:

פרק א: דגם היישוב

פרק ב: המערך המדיני

פרק ג: שינויים בהרגלי הצריכה

פרק ד: שינויים בפולחן

פרק ה: פרשנות כנענית לאיקונוגרפיה מצרית

אחר כך בא פרק הסיכום של המחקר, שנושא את הכותרת: ׳אימפריה ומפגשים בין-תרבותיים בדרום-מערב כנען בתקופת הברונזה המאוחרת ובראשית תקופת הברזל׳. בסוף הספר יש נספח עם הנתונים הארכאולוגיים על האתרים בדרום-מערב הארץ, רשימה ביבליוגרפית עשירה ומפתחות.  

לכל מי שציפו להתייחסות למסורות מקראיות הרלוונטיות לנושא נכונה אכזבה. הספר אינו שייך לאסכולת ׳הארכאולוגיה המקראית׳. הוא דן אך ורק בממצאים הארכאולוגיים שבשטח. 

הספר הוא המשך ועיבוד לעבודת הדוקטור של המחבר שהתבצעה בהדרכתם של נדב נאמן ועודד ליפשיץ ושהוגשה לאוניברסיטת תל אביב בשנת 2015.