יום שלישי, 2 באוגוסט 2022

הקבלות ומערכת השוואות במקרא: מתווה

הקבלות ומערכת השוואות במקרא: מתווה


משה צפור

אוניברסיטת בר-אילן, המחלקה לתנ"ך

ומכללת גבעת וושינגטון, החוג לתנ"ך

 "אם בחוקות תלכו" – שתהיו עמלים בתורה

(ילק"ש, ויקרא, רמז תרעז)          



מאמר זה הוא למעשה מה שעתיד להיות פרק המבוא לספר ההולך ונכתב בשם "הקבלות ומערכת השוואות במקרא".

עיקרו של הספר הוא: הכוונת הלומד תנ"ך והחוקר לעיין בטקסט בכוחות עצמו, בלי עיון מוקדם במה שכתבו פרשנים וחוקרים, אלא לגשת ישירות אל הכתובים. המטרה היא שהוא עצמו יבחין בעניינים הטעונים הבהרה, בקשיים, ואף יגיע לתובנותואולי גם לאלה שלא עמדו עליהם עד עתה. רק בשלב שני יפנה הקורא אל ספרות המחקר לבקש מידע חיצוני נוסף, בתחום הלשוני, ההיסטורי, הגיאוגרפי, האנתרופולוגי, הראליה והמזרח הקדום בכלל, וכמו כן אל הפרשנות לדורותיה.

הפותח פרק בתנ"ך ומיד אץ-רץ לראות מה אמרו על כך קודמים, דומה בעיניי לנוטל בידו (להבדיל!) דף של חידות היגיון ותשבצים ומיד מחפש את עמוד הפתרונות, בלי לנסות תחילה להתמודד עמהם בעצמו.


הנחת יסוד: הפרשן הטוב ביותר של התנ"ך הוא התנ"ך עצמו. מילים מתבארות מתוך ההקשר או בעזרת היקרותן (או היקרות מילים מאותו שורש) במקומות אחרים בתנ"ך. לצורך זה משמשות הקונקורדנציות השונות. לעתים נמצאת בהקשר מילה נרדפת; לעתים נמצא ניגוד. כך למשל, הפועל "לִנְתוֹשׁ" (יר' א 10) מתבאר על-פי ניגודו במקומות רבים: השורש נט"ע. כשאין בנמצא פתרון מתוך התנ"ך עצמו, יש לחפש אותו בלשונות אחיות.

בשנת 1969 הופיע ספרו החשוב של אבא בנדויד, מקבילות במקרא, בהוצאת כרטא, ירושלים. לראשונה הופיע בצורת ארבע חוברות,[1] חזר ונדפס במהדורות חדשות ומעודכנות, והאחרונה בשנת תשנ"ג (1993). הספר הזה, נכון יותר, המפעל העצום הזה, הינו כלי עזר חשוב ביותר לכל חוקר ולומד תנ"ך. הוא מציג בטורים זה מול זה טקסטים מקבילים ומסמן את ההבדלים ביניהם. הדברים יכולים לעניין הן את המתבונן בצד הטקסטואלי (למשל נוסחות חוזרות בוואריאציות שונות; והנה לנו עניין להשוואה עם נוסחים בתרגומים הקדומים ובחומר מקומראן), והן למתעניין בצד הפרשני או הרעיוני. 

עם זאת, נוכחנו כי המפעל הזה טעון השלמה ואף הרחבה, והריהו בבחינת 'תנא ושייר'. חסרים בו בצורה מלאה או חלקית הרבה טבלאות והרבה קטעים רלוונטיים. במשך שנות עבודתי ומחקריי רשמתי לעצמי הערות רבות של מה שלדעתנו היה נחוץ וכדאי להיכלל בספר כזה, ומהי הצורה הנראית לנו מתאימה יותרכפי שיודגם להלן.


מהותו וייחודו של הספר בהכנה

מלבד השלמות והוספות למפעלו של בנדויד, ספרנו מציג טקסטים מקראיים בטבלאות בצורות מגוונות, וללא תוספת פרשנות, ואותה ייתן הקורא עצמו. בטבלאות מובלטים קווי דמיון מכאן וניגודים מכאן, ובשעת הצורך מצורפת הפניית תשומת הלב אל פרטים מסוימים ואל מקומות אחרים במקרא. המטרה היא להפגיש את הקורא ישירות עם הטקסטים ללא תיווך, וכך הוא עשוי להבחין בעצמו מיד במורכבויות שבטקסטים ואולי גם להעלות תובנות משלו. יודגש, ספרנו גופו אינו מיועד לספק תשובות ופתרונות.[2] 

לעתים הפרק המקראי מורכב ביותר. ראו למשל מאמרי "קריאה פעילה בפרשה של ליל מכת בכורות (שמ' יאיג)", המובא כאן בנפרד. במאמר זה מצורפת המחשה, מה עשוי הקורא לראות בכוחות עצמו מתוך הטבלאות בספרנו, עוד בטרם עיון בפרשנים. 


  

הסימנים המשמשים בטבלאות

הבה נעיין בטבלאות דלהלן. תחילה אנו מציגים כאן את ביאור הסימנים המשמשים בטבלאות. בראש כל טור יש כותרת. יש טבלאות המשתרעות על פני יותר מאשר עמוד אחד, ואז אותן כותרות חוזרות בראש כל עמוד. 

χ

סימן השיכול. הקבלה (דמיון או ניגוד) בין מקראות שונים המובאים בטורים נפרדים, וההקבלה בת שני צירופים שהדפסנו בשתי שורות, אבל בטור(ים) האחר(ים) קיים היפוך הסדר. הסימן מופיע רק בטור הרלוונטי הראשון, בין שתי השורות בסופן.

קטע  המופיע

בין שני הסימנים


שיכול. הקבלה בין קטעים בני יותר משתי שורות של צירופים, בהיפוכי סדר.

{ קטע על רקע אפור באותיות  נטויות}

קטע שנלקח ממקום נוסף באותו טור והוכפל באותיות נטויות, לשם הצבתו בצורה מקבילה לצירופים אשר בטורים האחרים. הקטע מופיע על רקע אפור ובין סוגריים מסולסלים; לפניו רשום מספר הפסוק ממנו נלקח הקטע.

?{ קטע}

סימן השאלה לפני קטע באפור ואותיות נטויות מציין ספק אם יש טעם להקבלה.

α, β, γ, δ, ε, ζ, η...

אינדקסי הפניות להערות על פסוקים או חלקי פסוקים שנמצאים בתוך הטבלה. הסימון הוא באות יוונית מוגבהת מימין למילה הרלוונטית. ההערות כתובות בתחתית העמוד, בהזחה. יש הערות המתייחסות אל מילים אשר בכותרת בראש טור שבטבלה.

a, b, c, d...

אינדקסים בעבור מוטיבים חוזרים ומילים מנחות, הסימן הוא באות לטינית על רקע אפור לפני המילה או הצירוף הרלוונטיים.

[...]

דילוג על קטע

[~]

מרכיבי הציטוט בסדר שונה מן המקור במקרא.


N







מספרה הסידורי של טבלה מסומן כריבוע ובו מספר.


** N







שתי כוכביות ולידן ריבוע ובו מספר מציינים דילוג על קטע, והוא מובא בתוך טבלה נפרדת בעלת מספר זה. 

בטבלה שמתפרסת על מיפתח שני עמודים סימן כזה בראש העמוד משמאל מסמן שיש לראות במקביל את העמוד הבא.

בטבלה שמתפרסת על מיפתח שני עמודים סימן כזה בראש העמוד משמאל מסמן שעמוד זה מחובר אל העמוד הקודם שמימינו.

   


ראו למשל את הטבלה להלן:[3] 


1

"הבו לה' כבוד"


תה' כט 1–2 ; ט 9

תה' צו 7–13

תה' צג 1; צח 7–9

דה"א טז 28–33

כט 1  מִזְמוֹר לְדָוִד

הָבוּ לַי"י בְּנֵי אֵלִים

הָבוּ לַי"י כָּבוֹד וָעֹז

2  הָבוּ לַי"י כְּבוֹד שְׁמוֹ


הִשְׁתַּחֲווּ לַי"י בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ




{תה' ט 9 יָדִין לְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים}










    --- תה' ט 9 ---



ט 9  וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק

 יָדִין לְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים


7  הָבוּ לַי"י מִשְׁפְּחוֹת עַמִּים

הָבוּ לַי"י כָּבוֹד וָעֹז

8  הָבוּ לַי"י כְּבוֹד שְׁמוֹ

שְׂאוּ מִנְחָה וּבֹאוּ לְחַצְרוֹתָיו

9  הִשְׁתַּחֲווּ לַי"י בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ

חִילוּ מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ

10  אִמְרוּ בַגּוֹיִם: י"י מָלָךְ,

אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט

יָדִין עַמִּים בְּמֵישָׁרִים

          


11  יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ


יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ


12  יַעֲלֹז שָׂדַי וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ


אָז יְרַנְּנוּ כָּל עֲצֵי יָעַר


13  לִפְנֵי י"י כִּי בָא

כִּי בָא לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ

יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק

וְעַמִּים בֶּאֱמוּנָתוֹ









צג 1  אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט



    --- תה' צח 7–9 ---



צח 7  יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ

תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ


8  נְהָרוֹת יִמְחֲאוּ כָף

יַחַד הָרִים יְרַנֵּנוּ


9  לִפְנֵי י"י

כִּי בָא לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ

יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק

וְעַמִּים בְּמֵישָׁרִים


28  הָבוּ לַי"י מִשְׁפְּחוֹת עַמִּים

הָבוּ לַי"י כָּבוֹד וָעֹז

29  הָבוּ לַי"י כְּבוֹד שְׁמוֹ

שְׂאוּ מִנְחָה וּבֹאוּ לְפָנָיו

הִשְׁתַּחֲווּ לַי"י בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ

30  חִילוּ מִלְּפָנָיו כָּל הָאָרֶץ

{31  וְיֹאמְרוּ בַגּוֹיִם: י"י מָלָךְ}

אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט




31  יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ

וְיֹאמְרוּ בַגּוֹיִם: י"י מָלָךְ

32  יִרְעַם הַיָּם וּמְלוֹאוֹ


יַעֲלֹץ הַשָּׂדֶה וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ


33  אָז יְרַנְּנוּ עֲצֵי הַיָּעַר


מִלִּפְנֵי י"י

כִּי בָא לִשְׁפּוֹט אֶת הָאָרֶץ


כאן רואים אנו תמונה שלמה של מזמורים או קטעים המורכבים משברי פסוקים, בחלקם עם שינויים. החומרים הללו מובאים בצורה חלקית ומקוטעת בספר של בנדויד בדמות פירורים בעמודים 42, 210, 211, 212, 213 ואין בעמודים אלה תמונה שלמה וממשית. כמו כן חסרה ההקבלה החלקית לתהלים צג. אפשר גם לראות, למשל, איך הצירוף הבעייתי מבחינה תיאולוגית 'בני אלים' (תה' כט 1)[4] מופיע בדמות 'משפחות עמים'. 

הטבלה הזאת מדגימה את הדרך שבה לדעתי יש להציג בספר המקבילות במקראלא רק את קטעי השירה, אלא גם את קטעי הפרוזה, היינו: ככל האפשר לפצל את הטקסט להיגדים קצרים, באופן שכל שורה תביע דבר אחד, וכך הדמיון שבתקבולת או השוני בולטים מיד לעין. 


בנדויד, על-פי שיטתו (המתוארת, רק בצורה חלקית, בהקדמתו הקצרה), אינו מציג פרשיות מקבילות, כגון אלו המוצגות להלן. נראה שבנדויד מתייחס רק לפסוקים שלמים, אבל כתוצאה מהגבלה זו אובדות כמה וכמה הקבלות מעניינות. נזכיר כאן, למשל, את החוק: "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ", אשר בנדויד (עמ' 172) רושם את אזכוריו בשמות כג 18–19; שמ' לד 25–26; אך אזכורו בדברים יד 21ב אינו מופיע אצלו. מן הדין לרשום אותו כחוק העומד לעצמו ולהתעלם מחלוקת הפסוקים של המסורה, המחברת אותושלא בצדקעם "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַי"י אֱלֹהֶיךָ", כי למעשה זו הנמקה של האמור בחלקו הראשון של הפסוק: "לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה, לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי". 

באותו מקום עצמו (עמ' 172), בעניין שלוש הפעמים בשנה, בהן יש להיראות את פני ה', קיימת הוראה, 'לא להיראות ריקם'. בנדויד אינו מציג את ההקבלה אשר להוראה זו בשלושת הפרקים הללו; והמפתיע ביותר שאותה הוראה נמצאת בשמ' לד 20, שלא במקום המתאים, אלא לאחר דיני קדושת בכור אדם ובכור בהמה! ובכלל, אין אצל בנדויד טבלה המשווה את ענייני שלושת הרגלים, איסור חמץ עם הזבח (או 'זבח חג הפסח') ודיני בכורותוסדרם של חוקים אלהבשמ' כג ובשמ' לד.

כיוצא בזה, הקריאה "הודו לה', כי טוב, כי לעולם חסדו", המופיעה בתנ"ך עשרות פעמים בווריאציות שונות ומגוונות (ראו למשל יר' לג 11; תה' ק 3) מוצגת אצל בנדויד בעמ' 213 בצורה דלה ביותר. 

כיוצא בזה, בעמ' 212, לטבלה "הסיומים לספר תהלים", יש מקום להוסיף כהערה את דה"א כט 10 (שאינו סיום). בעמ' 217 יש להוסיף  את אסתר ח 17 לעומת  ד 3. ויש עוד השמטות רבות, כהנה וכהנה.


הנה דוגמה נוספת (ראו בנדויד עמ' 58, 95; אצלו לא מופיעה ההקבלה עם שמ"ב כ 1–2):


2

הינתקות מבית דויד


שמ"ב כ 1–2

מרד שבע בן בכרי

מל"א יב 16

מרד ירבעם

דה"ב י 16 

מרד ירבעם



1  וַיִּתְקַע בַּשֹּׁפָר

 וַיֹּאמֶר

אֵין לָנוּ חֵלֶק בְּדָוִד

וְלֹא נַחֲלָה לָנוּ בְּבֶן יִשַׁי

אִישׁ לְאֹהָלָיו יִשְׂרָאֵל

                        

2  וַיַּעַל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל מֵאַחֲרֵי דָוִד 

אַחֲרֵי שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי.

16  וַיַּרְא כָּל יִשְׂרָאֵל 

כִּי לֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֲלֵהֶם

וַיָּשִׁבוּ הָעָם אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר

לֵאמֹר

מַה לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִד 

וְלֹא נַחֲלָה בְּבֶן יִשַׁי

לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל

עַתָּה רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִד

וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְאֹהָלָיו.

16  וְכָל יִשְׂרָאֵל 

כִּי לֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ לָהֶם

וַיָּשִׁיבוּ הָעָם אֶת הַמֶּלֶךְ

לֵאמֹר

מַה לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִיד

וְלֹא נַחֲלָה בְּבֶן יִשַׁי

אִישׁ לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל

עַתָּה רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִיד

וַיֵּלֶךְ כָּל יִשְׂרָאֵל לְאֹהָלָיו.


כמוה גם הטבלה דלהלן (השוו בנדויד עמ' 216). 


3

שיחה נוקבת בין ה' ובין איוב


איוב לח 1–3

פתיחת נאום א של ה'

איוב מ 1–2

חתימת הנאום

איוב מ 3–5

תגובת איוב

איוב מ 6–8

פתיחת נאום ב של ה'

איוב מב 1–6

תגובת איוב

1 וַיַּעַן י"י אֶת אִיּוֹב 

מִנהַסְּעָרָה (מִן הַסְּעָרָה)

וַיֹּאמַר:





2  מִי זֶה מַחְשִׁיךְ עֵצָה 

בְמִלִּין בְּלִי דָעַת?




3  אֱזָר נָא כְגֶבֶר חֲלָצֶיךָ

וְאֶשְׁאָלְךָ וְהוֹדִיעֵנִי:

וַיַּעַן י"י אֶת אִיּוֹב 


וַיֹּאמַר:  


 

הֲרֹב עִם שַׁדַּי יִסּוֹר?

מוֹכִיחַ אֱלוֹהַּ יַעֲנֶנָּה!?  


  

3  וַיַּעַן אִיּוֹב אֶת י"י


וַיֹּאמַר:














4  הֵן קַלֹּתִי מָה אֲשִׁיבֶךָּ

יָדִי שַׂמְתִּי לְמוֹ פִי

5  אַחַת דִּבַּרְתִּי וְלֹא אֶעֱנֶה

וּשְׁתַּיִם וְלֹא אוֹסִיף

6  וַיַּעַן י"י אֶת אִיּוֹב 

מִנסְעָרָה (מִן סְעָרָה)

וַיֹּאמַר:










7  אֱזָר נָא כְגֶבֶר חֲלָצֶיךָ

אֶשְׁאָלְךָ וְהוֹדִיעֵנִי:

8  הַאַף תָּפֵר מִשְׁפָּטִי

תַּרְשִׁיעֵנִי לְמַעַן תִּצְדָּק?


1 וַיַּעַן אִיּוֹב אֶת י"י


וַיֹּאמַר:

2  יָדַעְתִּ (יָדַעְתִּי) כִּי כֹל תּוּכָל

וְלֹא יִבָּצֵר מִמְּךָ מְזִמָּה.



3  מִי זֶה מַעְלִים עֵצָה 

בְּלִי דָעַת?

לָכֵן הִגַּדְתִּי וְלֹא אָבִין

נִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי וְלֹא אֵדָע.

4  שְׁמַע נָא וְאָנֹכִי אֲדַבֵּר


אֶשְׁאָלְךָ וְהוֹדִיעֵנִי.



5  לְשֵׁמַע אֹזֶן שְׁמַעְתִּיךָ

וְעַתָּה עֵינִי רָאָתְךָ.

6  עַל כֵּן אֶמְאַס

וְנִחַמְתִּי עַל עָפָר וָאֵפֶר.

     

הטבלה מפנה את תשומת לבו של הקורא למהלך השיחה בין ה' לבין איוב. אחרי שבפרקים הקודמים הטיח איוב דברים קשים כנגד ה' והנהגתו, בא נאום ארוך של ה', עם דברי פתיחה (לח 1–3) ודברי חתימה בנזיפה המנוסחת כשאלה רטורית (מ 1–2). תגובתו של איוב (מ 3–5) רפויה. ועל כך בא נאום שני של ה' (מ 6 – מא 26). נאום זה פותח גם הוא בשאלה רטורית ישירה, חריפה יותר: "הַאַף תָּפֵר מִשְׁפָּטִי, תַּרְשִׁיעֵנִי לְמַעַן תִּצְדָּק?!" (מ 6–8). וכאן מציע ה' לאיוב באירוניה, ללבוש 'הוד והדר, גאון וגובה' (מ 10), שהם לבושו של ה' (השוו תה' קד 1–2; צג 1), ולתפוס את מקומו בהנהגת העולם (איוב מ 8–14).

ועתה באה תגובה מתנצלת של איוב (מב 1–6).[5]  תגובה זו חוזרת ומתכתבת במיוחד עם פתיחת נאומו הראשון של ה' (לח 1–2), ואינה דומה לתגובתו הקודמת, הרפויה (מ 4–5). הפעם יש בה השלמה והבנה. ועתה באה אפוא העת להשיב את שבותו של איוב ואף להוקיע את התנהגותם של שלושת רעיו של איוב כלפיו (מב 7–17); ובזאת לחתום את הפרשה.

הקורא יבחין גם בשילוב האמנותי בין חזרות לבין שינויים. 


הבה נראה את הדוגמה הבאה (ויש קשר ענייני מסוים בינה לבין קודמתה).


4

התעסקותו חסרת-הטעם של ה' באדם

כך מופיע אצל בנדויד (עמ' 210):

תה' ח 5

תה' קמד 3                             

5  מָה  אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ 

וּבֶן  אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ? 

3  י"י, מָה אָדָם וַתֵּדָעֵהוּ 

בֶּן אֱנוֹשׁ וַתְּחַשְּׁבֵהוּ?


אך יש כתוב שאינו נזכר אצל בנדויד: איוב ז 17–19. הנה השלמת הקטע החסר ובו הציון בשל מה התעוררה התמיהה; ועוד פסקה להשוואה (מתוך תה' קג): 

 

תה' ח 5–7

תה' קמד 3–4

איוב ז 17–19


להשוואה: תה' קג 8–16

5  מָה  אֱנוֹשׁ

כִּי תִזְכְּרֶנּוּ 

וּבֶן  אָדָם

כִּי תִפְקְדֶנּוּ

{5  כִּי תִפְקְדֶנּוּ}






6  וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים 

  α וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ 

7  β תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ 

כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו

3  י"י, מָה אָדָם

וַתֵּדָעֵהוּ 

בֶּן אֱנוֹשׁ

וַתְּחַשְּׁבֵהוּ?




4  אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה

יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר


γ {3  וַתְּחַשְּׁבֵהוּ}

17  מָה אֱנוֹשׁ

כִּי תְגַדְּלֶנּוּ 


וְכִי תָשִׁית אֵלָיו לִבֶּךָ 

18  וַתִּפְקְדֶנּוּ לִבְקָרִים, לִרְגָעִים תִּבְחָנֶנּוּ?










19  כַּמָּה לֹא תִשְׁעֶה מִמֶּנִּי 

לֹא תַרְפֵּנִי עַד בִּלְעִי רֻקִּי!?







8  רַחוּם וְחַנּוּן י"י אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חָסֶד [...] 

10  לֹא כַחֲטָאֵינוּ עָשָׂה לָנוּ [...]  

11  כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ, זָכוּר δ כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ

15  אֱנוֹשׁ ε כֶּחָצִיר יָמָיו, כְּצִיץ הַשָּׂדֶה כֵּן יָצִיץ

16  כִּי רוּחַ עָבְרָה בּוֹ וְאֵינֶנּוּ 

וְלֹא יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקוֹמוֹ

ראו גם:

α השוו איוב מ 9–10 (הצעה לאיוב): עֲדֵה נָא גָאוֹן וָגֹבַהּ, וְהוֹד וְהָדָר תִּלְבָּשׁ [...];  על-פי תה' קד 1: י"י אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד, הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ

β ראו בר'  א 26; ט 2 

γ השוו תה' קו 31:  וַתֵּחָשֶׁב לוֹ לִצְדָקָה;  מש' כז 14:  קְלָלָה תֵּחָשֶׁב לוֹ

δ ראו בר' ג 19

ε ראו יש' מ 6–9   


הקטעים הללו אשר בשלושת הטורים הראשונים מובעת בהם תמיהה, ואולי טרוניה, על כי האלוהים מתעסק באדם יתר על המידה. לדעתנו, כדאי היה להרחיב את המובאה ולצרף את ההקשר. בשני הטורים הראשונים, תה' ח ותה' קמד אומר המשורר שהאדם הוא פחות-ערך. במזמור ח מביע המשורר את תמיהתוואולי התפעלותועל כי יצור כזה קיבל מעמד של "וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים“,[6] המושל בכל הבריאה.[7] באיוב ז מובעת טרוניה על ההשגחה המדוקדקת של ה' על כל צעד ושעל שעושה האדם, ההופכת את ההשגחה להצקה ורדיפה.[8] ואילו במזמור קג (בטור הרביעי) אפסותו וקוצר ימיו של אדם (המתוארים באמצעות דימוי של צמחים המתייבשים חיש קל) והיותו רק עפר הם הסיבה לרחמיו של ה' על האדם, סלחנותו וחסדיו. דימויים אלה נמצאים גם בספרי מקרא אחרים. 


ההקבלה הבאה אינה מופיעה כלל אצל בנדויד: 


5

איום על מלך בפורענותוגם ביצוע


מל"א יד 7–11

ירכעם

מל"א טז 1–4

בעשא

מל"א כא 20–24

אחאב

מל"ב ט 8–10

הוראה ליהוא לבצע את הקללה על יהורם

7  לְכִי אִמְרִי לְיָרָבְעָם

כֹּה אָמַר י"י אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל

יַעַן אֲשֶׁר הֲרִמֹתִיךָ מִתּוֹךְ הָעָם

וָאֶתֶּנְךָ נָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל.


8  וָאֶקְרַע אֶת הַמַּמְלָכָה מִבֵּית דָּוִד

וָאֶתְּנֶהָ לָךְ [...]


9  וַתָּרַע לַעֲשׂוֹת מִכֹּל אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ

וַתֵּלֶךְ וַתַּעֲשֶׂה לְּךָ

 אֱלֹהִים אֲחֵרִים וּמַסֵּכוֹת

לְהַכְעִיסֵנִי 

וְאֹתִי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גַוֶּךָ.

10  לָכֵן הִנְנִי מֵבִיא רָעָה

אֶל בֵּית יָרָבְעָם


וְהִכְרַתִּי לְיָרָבְעָם מַשְׁתִּין בְּקִיר

עָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל

וּבִעַרְתִּי 

אַחֲרֵי בֵית יָרָבְעָם

כַּאֲשֶׁר יְבַעֵר הַגָּלָל עַד תֻּמּוֹ.










11  הַמֵּת לְיָרָבְעָם בָּעִיר

יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים

וְהַמֵּת בַּשָּׂדֶה

יֹאכְלוּ עוֹף הַשָּׁמָיִם


כִּי י"י דִּבֵּר.

1  וַיְהִי דְבַר י"י אֶל יֵהוּא בֶן חֲנָנִי עַל בַּעְשָׁא

לֵאמֹר

2  יַעַן אֲשֶׁר הֲרִימֹתִיךָ מִן הֶעָפָר

וָאֶתֶּנְךָ נָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל






וַתֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ יָרָבְעָם

וַתַּחֲטִא אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל χ  

לְהַכְעִיסֵנִי בְּחַטֹּאתָם.







3  הִנְנִי מַבְעִיר

אַחֲרֵי בַעְשָׁא וְאַחֲרֵי בֵיתוֹ


וְנָתַתִּי אֶת בֵּיתְךָ

כְּבֵית יָרָבְעָם בֶּן נְבָט.








4  הַמֵּת לְבַעְשָׁא בָּעִיר

יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים

וְהַמֵּת לוֹ בַּשָּׂדֶה

יֹאכְלוּ עוֹף הַשָּׁמָיִם.



20  יַעַן





הִתְמַכֶּרְךָ

לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי י"י.


{22  אֶל הַכַּעַס אֲשֶׁר הִכְעַסְתָּ

וַתַּחֲטִא אֶת יִשְׂרָאֵל}


21  הִנְנִי מֵבִי אֵלֶיךָ רָעָה


וּבִעַרְתִּי אַחֲרֶיךָ

וְהִכְרַתִּי לְאַחְאָב מַשְׁתִּין בְּקִיר

וְעָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל.

{21 וּבִעַרְתִּי אַחֲרֶיךָ}



22  וְנָתַתִּי אֶת בֵּיתְךָ

כְּבֵית יָרָבְעָם בֶּן נְבָט

וּכְבֵית בַּעְשָׁא בֶן אֲחִיָּה

אֶל הַכַּעַס אֲשֶׁר הִכְעַסְתָּ

וַתַּחֲטִא אֶת יִשְׂרָאֵל.

23  וְגַם לְאִיזֶבֶל דִּבֶּר י"י לֵאמֹר:

הַכְּלָבִים יֹאכְלוּ אֶת אִיזֶבֶל

α בְּחֵל יִזְרְעֶאל.

24  הַמֵּת לְאַחְאָב בָּעִיר

יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים

וְהַמֵּת בַּשָּׂדֶה

יֹאכְלוּ עוֹף הַשָּׁמָיִם.
















8  וְאָבַד כָּל בֵּית אַחְאָב

וְהִכְרַתִּי לְאַחְאָב מַשְׁתִּין בְּקִיר

וְעָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל.




9  וְנָתַתִּי אֶת בֵּית אַחְאָב

כְּבֵית יָרָבְעָם בֶּן נְבָט

וּכְבֵית בַּעְשָׁא בֶן אֲחִיָּה.





10  וְאֶת אִיזֶבֶל יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים

בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל





וְאֵין קֹבֵר.


α ראו מל"ב ט 31, 37. עם זאת ראו גם שמ"ב כ 15; יש' כו 1.


הקורא יבחין בחילוף "בְּחֵל" / "בְּחֵלֶק", יבחן את הפסוקים המובאים בהערה α וישקול איזוהי הגרסה הקדומה וכיצד נוצר החילוף. קורא מעמיק עשוי להסיק כי רק הגרסה 'חלק' מתאימה והגרסה 'חֵל' היא השתבשות בגלל שכיחותה של מילה זו.


להלן טבלאות נוספות הממחישות פרשיות אשר לדעתנו חסרות בספרו של בנדויד וראוי להשלימן.  


6

איך נוהגים כוהנים בזבחים


דב' יח 3

על פי החוק

שמ"א ב 13–14

מנהגם של בני עלי

3  וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם

מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח

אִם שׁוֹר אִם שֶׂה

וְנָתַן לַכֹּהֵן

הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה.

13  וּמִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים אֶת הָעָם

כָּל אִישׁ זֹבֵחַ זֶבַח


וּבָא נַעַר הַכֹּהֵן [...]

14  כֹּל אֲשֶׁר יַעֲלֶה הַמַּזְלֵג יִקַּח הַכֹּהֵן בּוֹ.


השמטה אחרת אצל בנדויד, עמ' 203. חסרים בו הטור הרביעי להלן, וגם פרטים נוספים של הבדלים בין הטורים אינם מובלטים אצלו די הצורך.


7

קול ששון וקול שמחה


יר' ז 34

יר' טז 9

יר' כה 10–11


יר' לג 10–11



34  α וְהִשְׁבַּתִּי

{34  מֵעָרֵי יְהוּדָה וּמֵחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם}



מֵעָרֵי יְהוּדָה וּמֵחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם




קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה

קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה






כִּי לְחָרְבָּה תִּהְיֶה הָאָרֶץ


9  כִּי כֹה אָמַר י"י צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:


הִנְנִי α מַשְׁבִּית

מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה






לְעֵינֵיכֶם וּבִימֵיכֶם

קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה

קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה




10  וְהַאֲבַדְתִּי מֵהֶם








קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה

קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה

קוֹל רֵחַיִם וְאוֹר נֵר





11  וְהָיְתָה כָּל הָאָרֶץ הַזֹּאת לְחָרְבָּה

לְשַׁמָּה


10  כֹּה אָמַר י"י:

עוֹד יִשָּׁמַע


בַּמָּקוֹם הַזֶּה 

אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים חָרֵב הוּא

מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין בְּהֵמָה

בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם

הַנֲשַׁמּוֹת

מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין יוֹשֵׁב וּמֵאֵין בְּהֵמָה


11  קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה

קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה


קוֹל אֹמְרִים:

הוֹדוּ אֶת י"י צְבָאוֹת כִּי טוֹב י"י

כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית י"י

{10  חָרֵב הוּא [...] הַנֲשַׁמּוֹת

מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין יוֹשֵׁב וּמֵאֵין בְּהֵמָה}

כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת הָאָרֶץ כְּבָרִאשֹׁנָה

אָמַר י"י

 

α השוו יר' לג 11:  אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת


בפרק לג בדברי הנחמה (מובא בטור הרביעי) יש היפוך לטובה של המופיע בשלושת הטורים האחרים: "לעיניכם ובימיכם". יושם לב גם למשחק המילים 'וְהשְׁבַּתִּי', 'מַשְׁבִּית' (מן שב"ת) והיפוכן ''אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת‘'.[9]


8

הבטחה לדויד כי בנו יבנה את בית ה' – וביצוע 


(הטור השלישי להלן לא מובא אצל בנדויד, עמ' 42–43) 

שמ"ב ז 11–16

הבטחה

דה"א יז 10–14

הבטחה


דה"א כח 4–7

ביצוע

11  וְהִגִּיד לְךָ י"י 

כִּי בַיִת יַעֲשֶׂה לְּךָ י"י.

 12  כִּי יִמְלְאוּ יָמֶיךָ וְשָׁכַבְתָּ אֶת אֲבֹתֶיךָ

וַהֲקִימֹתִי אֶת זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ

אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ

וַהֲכִינֹתִי אֶת מַמְלַכְתּוֹ.


 13  הוּא יִבְנֶה בַּיִת לִשְׁמִי

וְכֹנַנְתִּי אֶת כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ עַד עוֹלָם

 14  אֲנִי אֶהְיֶה לּוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן

אֲשֶׁר בְּהַעֲוֺתוֹ

וְהֹכַחְתִּיו בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים וּבְנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם


 15  וְחַסְדִּי לֹא יָסוּר מִמֶּנּוּ

כַּאֲשֶׁר הֲסִרֹתִי

מֵעִם שָׁאוּל אֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מִלְּפָנֶיךָ

 16  וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ

עַד עוֹלָם לְפָנֶיךָ

כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם.

10  וָאַגִּד לָךְ 

וּבַיִת יִבְנֶה לְּךָ י"י

 11  וְהָיָה כִּי מָלְאוּ יָמֶיךָ לָלֶכֶת עִם אֲבֹתֶיךָ

וַהֲקִימוֹתִי אֶת זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ

אֲשֶׁר יִהְיֶה מִבָּנֶיךָ

וַהֲכִינוֹתִי אֶת מַלְכוּתוֹ


 12  הוּא יִבְנֶה לִּי בָּיִת

וְכֹנַנְתִּי אֶת כִּסְאוֹ עַד עוֹלָם

 13  אֲנִי אֶהְיֶה לּוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן




וְחַסְדִּי לֹא אָסִיר מֵעִמּוֹ

כַּאֲשֶׁר הֲסִירוֹתִי

מֵאֲשֶׁר הָיָה לְפָנֶיךָ

 14  וְהַעֲמַדְתִּיהוּ בְּבֵיתִי וּבְמַלְכוּתִי

עַד הָעוֹלָם

וְכִסְאוֹ יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם.


4  וַיִּבְחַר י"י אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בִּי מִכֹּל בֵּית אָבִי

לִהְיוֹת לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם [...]


 5  [...] וַיִּבְחַר בִּשְׁלֹמֹה בְנִי


{7  וַהֲכִינוֹתִי אֶת מַלְכוּתוֹ}

לָשֶׁבֶת עַל כִּסֵּא מַלְכוּת י"י עַל יִשְׂרָאֵל

 6  [...] הוּא יִבְנֶה בֵיתִי וַחֲצֵרוֹתָי


כִּי בָחַרְתִּי בוֹ לִי לְבֵן וַאֲנִי אֶהְיֶה לּוֹ לְאָב



 7  וַהֲכִינוֹתִי אֶת מַלְכוּתוֹ עַד לְעוֹלָם




{5  וַיִּבְחַר בִּשְׁלֹמֹה בְנִי לָשֶׁבֶת עַל כִּסֵּא מַלְכוּת י"י עַל יִשְׂרָאֵל}



אִם יֶחֱזַק לַעֲשׂוֹת מִצְוֺתַי וּמִשְׁפָּטַי כַּיּוֹם הַזֶּה.


במקרא יש אף פרקים אשר בתוכם נמצאות חזרות כמקבילות פנימיות. הנה למשל דב' יב: 


9

'המקום אשר יבחר' לעשיית הקודשים

 

דב' יב 4–7

דב' יב 8–12

דב' יב 13–14

דב' יב 17–19

דב' יב 26–27

4  לֹא תַעֲשׂוּן

כֵּן


לַי"י אֱלֹהֵיכֶם








5  כִּי אִם



אֶל הַמָּקוֹם

אֲשֶׁר יִבְחַר י"י אֱלֹהֵיכֶם

מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם

לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם

לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ

וּבָאתָ שָּׁמָּה

6  וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה



עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם

וְאֵת מַעְשְׂרֹתֵיכֶם

וְאֵת תְּרוּמַת יֶדְכֶם

וְנִדְרֵיכֶם

וְנִדְבֹתֵיכֶם  


וּבְכֹרֹת בְּקַרְכֶם וְצֹאנְכֶם


7  וַאֲכַלְתֶּם שָׁם

לִפְנֵי י"י אֱלֹהֵיכֶם

וּשְׂמַחְתֶּם

בְּכֹל מִשְׁלַח יֶדְכֶם 

אַתֶּם

וּבָתֵּיכֶם


אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ י"י אֱלֹהֶיךָ



8  לֹא תַעֲשׂוּן

כְּכֹל אֲשֶׁר

אֲנַחְנוּ עֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם

אִישׁ כָּל הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו





9  כִּי לֹא בָאתֶם עַד עָתָּה

אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה [...]

11  וְהָיָה



הַמָּקוֹם 

אֲשֶׁר יִבְחַר י"י אֱלֹהֵיכֶם

בּוֹ

לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם



שָׁמָּה תָבִיאוּ

אֵת כָּל

אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם

עוֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם  

מַעְשְׂרֹתֵיכֶם

וּתְרֻמַת יֶדְכֶם

וְכֹל מִבְחַר נִדְרֵיכֶם


אֲשֶׁר תִּדְּרוּ לַי"י




12  וּשְׂמַחְתֶּם

לִפְנֵי י"י אֱלֹהֵיכֶם


אַתֶּם

וּבְנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם

וְעַבְדֵיכֶם וְאַמְהֹתֵיכֶם


וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בְּשַׁעֲרֵיכֶם







כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה אִתְּכֶם

13  הִשָּׁמֶר לְךָ


פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ

בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה








14  כִּי אִם



בַּמָּקוֹם

אֲשֶׁר יִבְחַר י"י

בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ




שָׁם תַּעֲלֶה



עֹלֹתֶיךָ






וְשָׁם תַּעֲשֶׂה

כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ






17  לֹא תוּכַל


לֶאֱכֹל

בִּשְׁעָרֶיךָ

מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ

וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ

וְכָל נְדָרֶיךָ אֲשֶׁר תִּדֹּר

וְנִדְבֹתֶיךָ וּתְרוּמַת יָדֶךָ




18  כִּי אִם

לִפְנֵי י"י אֱלֹהֶיךָ תֹּאכֲלֶנּוּ


בַּמָּקוֹם 

אֲשֶׁר יִבְחַר י"י אֱלֹהֶיךָ

בּוֹ







{17 מַעְשַׂר דְּגָנְך

 וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ

וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ

וְכָל נְדָרֶיךָ אֲשֶׁר תִּדֹּר

וְנִדְבֹתֶיךָ

וּתְרוּמַת יָדֶךָ}




{18  וְשָׂמַחְתָּ

לִפְנֵי י"י אֱלֹהֶיךָ

 בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ}

אַתָּה

וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ

וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ


וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ

וְשָׂמַחְתָּ

לִפְנֵי י"י אֱלֹהֶיךָ

בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ

19  הִשָּׁמֶר לְךָ

פֶּן תַּעֲזֹב אֶת הַלֵּוִי

כָּל יָמֶיךָ עַל אַדְמָתֶךָ













26  רַק

קָדָשֶׁיךָ אֲשֶׁר יִהְיוּ לְךָ וּנְדָרֶיךָ

תִּשָּׂא וּבָאתָ

אֶל הַמָּקוֹם

אֲשֶׁר יִבְחַר י"י




{26 תִּשָּׂא וּבָאתָ}

27  וְעָשִׂיתָ



עֹלֹתֶיךָ







הַבָּשָׂר וְהַדָּם

עַל מִזְבַּח י"י אֱלֹהֶיךָ

[...]









יסודות שונים בפרק הזה מופיעים גם במקומות נוספים בספר דברים. 


והנה תקבולת חשובה נוספת שראוי להביאה בספר:  


10

יונה בלב הסערה (יונה פרק א)   


4  וַי"י


הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה


אֶל הַיָּם


וַיְהִי סַעַר גָּדוֹל בַּיָּם, וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר

5


וַיָּטִלוּ אֶת הַכֵּלִים [...]


אֶל הַיָּם


לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם

12  שָׂאוּנִי


וַהֲטִילֻנִי


אֶל הַיָּם


וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעֲלֵיכֶם

15  וַיִּשְׂאוּ אֶת יוֹנָה


וַיְטִלֻהוּ


אֶל הַיָּם


וַיַּעֲמֹד הַיָּם מִזַּעְפּוֹ


במקרה זה נוח להציג טבלה בצורת שורות, וכך מובלט הנרמז בסיפור. ואין זה בגדר 'מילה מנחה' או 'שורש מנחה' גרידא. אין ספק, שהמספר רוצה להראות בזה, כיצד, אחרי שה' 'הטיל אל הים' סערה מפחידה, מנסים המלחים להילחם בה על ידי אמצעים ארציים: הם 'מטילים אל הים' את המטען הכבד המאיים להטביע את הספינה. אך ללא הועיל. יונה מלמד אותם, את מה צריך באמת 'להטיל אל הים' כדי שהסערה 'תשתוק מעליהם': את האשם בסערה, אותו עצמו! ואכן כאשר 'הטילוהו אל הים', עמד הים מזעפו. 

והנה עניין נוסף מאותו פרק, אשר הצגתו בדרך כמו זו מעמידה את הקורא על ההתפתחות במהלך הסיפור:

     

11

מפני מה יראו המלחים (יונה פרק א)?

  >>zv hpv

4–5  וַיְהִי סַעַר גָּדוֹל בַּיָּם [...]

וַיִּירְאוּ


הַמַּלָּחִים



9     וְאֶת י"י אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם

אֲנִי יָרֵא




אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַיָּם וְאֶת הַיַּבָּשָׁה

10

וַיִּירְאוּ


הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה [...]


כִּי יָדְעוּ הָאֲנָשִׁים כִּי מִלִּפְנֵי י"י הוּא בֹרֵחַ

16

וַיִּירְאוּ


הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה


אֶת י"י


מתחילה המלחים 'יראים' מפני הסערה הבלתי מצויה שפקדה אותם. אבל בהדרגה חלה תפניתכפולהבתפיסתם. היה זה אחרי שיונה הודיע שהוא 'ירא'; הוא ירא את ה' אלוהי הים והיבשה, והוא גם מוסיףמה שהמספר אומר רק אחר כךומודיע להם שהסערה התחוללה בשל מרידתו בשליחות האלוהית. עתה הם מבינים שאין זו סערה הנובעת מהשתוללות איתני הטבע, אלא מעשה ידיו של אלוהיו של יונה, והם נתקפים אימה, 'יראה גדולה'. זו אינה עוד מלחמה של 'מלחים' בים הגועש, אלא של 'אנשים' העומדים מול האל. הם אפוא מאשימים את יונה: 'מה זאת עשית!'. לאחר שיונה הוטל אל הים, וחמתו של אלוהיו של יונה שככה, 'עמד הים מזעפו'. ועתה 'האנשים יראים יראה גדולה את י"י'. עתה אין 'יראה' זו בגדר אימה, אלא זו יראת כבודמפני האל, אשר בקצפו מחולל סערות נוראות, וברצונו משקיט את הים המשתולל. 


לא מן המיותר להציג את המשוואה המעניינת הבאה: 


12

כוחו וגבורתו של ה'


שמ"א ב 10

(שירת חנה)

שמ"ב כב 14, 51 (// תה' יח 14, 51)

(שירת דויד)

י"י יֵחַתּוּ מְרִיבָו (מְרִיבָיו)

עָלָו (עָלָיו) בַּשָּׁמַיִם יַרְעֵם              י"י יָדִין אַפְסֵי אָרֶץ

וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ                           וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ


14  יַרְעֵם מִן שָׁמַיִם י"י                   וְעֶלְיוֹן יִתֵּן קוֹלוֹ 

51  מִגְדֹּיל (מִגְדּוֹל) יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ      וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ 


הפסוק בשמ"א ב 10, כהופעתו בנה"מ, סתום: "י"י יֵחַתּוּ מְרִיבָו (מְרִיבָיו) עָלָו (עָלָיו) בַּשָּׁמַיִם יַרְעֵם י"י יָדִין אַפְסֵי אָרֶץ, וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ, וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ". מבנהו השירי לא ברור (חלוקת הטעמים אינה מסייעת כאן); אל מי רומזת המילה 'עליו'? ברם, בטבלה זו הפסוק מוצג שלא על פי חלוקת הטעמיםאשר אינה תואמת את פשט הכתוב. ההקבלה לפסוקים 14, 51 בשמ"ב כב (שם מופיעה המילה 'וְעֶלְיוֹן'), מצביעה בבירור על הפתרון, ומה פשר המילה 'עליו' במקום הזה: '*עליון' 'עלין' 'עליו' 'עלו'. 


הנה דוגמה מעניינת נוספת, אשר אצל בנדויד אין התייחסות אליה. ביהושע ח 3–13 יש תיאור ההכנות לתקיפת העי. פסקה זו מלאה קשיים, כפלים וסיבוכים, וכן מילים חוזרות, מהן כעין וריאציה (כגון: 'העיר'/ 'העי'), והיא מזמינה את הקורא/החוקר להציע פתרונות. דוד רוזנטל עמד על כך שלמעשה הפסקה מורכבת משתי מסורות מקבילות; ניתן להציב אותן כך: 


13

יציאה למלחמה בעי


יהושע ח 3–9

יהושע ח 10–13

3  וַיָּקָם יְהוֹשֻׁעַ וְכָל עַם הַמִּלְחָמָה


לַעֲלוֹת הָעָי

וַיִּבְחַר יְהוֹשֻׁעַ

שְׁלֹשִׁים אֶלֶף אִישׁ גִּבּוֹרֵי הַחַיִל

וַיִּשְׁלָחֵם לָיְלָה.

4  וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר

רְאוּ אַתֶּם אֹרְבִים

לָעִיר מֵאַחֲרֵי הָעִיר

אַל תַּרְחִיקוּ מִן הָעִיר מְאֹד וִהְיִיתֶם כֻּלְּכֶם נְכֹנִים.

5  וַאֲנִי וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי

נִקְרַב אֶל הָעִיר

[...]




9  וַיִּשְׁלָחֵם יְהוֹשֻׁעַ וַיֵּלְכוּ אֶל הַמַּאְרָב

וַיֵּשְׁבוּ בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעַי מִיָּם לָעָי

וַיָּלֶן יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא

בְּתוֹךְ הָעָם.

10  וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר

וַיִּפְקֹד אֶת הָעָם

וַיַּעַל הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הָעָם הָעָי.

{12  וַיִּקַּח

כַּחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ}



{12  וַיָּשֶׂם אוֹתָם אֹרֵב

בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעַי מִיָּם לָעִיר}


11  וְכָל הָעָם הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ

עָלוּ וַיִּגְּשׁוּ וַיָּבֹאוּ נֶגֶד הָעִיר

וַיַּחֲנוּ מִצְּפוֹן לָעַי וְהַגַּי בֵּינָו (בֵּינָיו) וּבֵין הָעָי.

12  וַיִּקַּח כַּחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ

וַיָּשֶׂם אוֹתָם אֹרֵב בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעַי מִיָּם לָעִיר.

13  וַיָּשִׂימוּ הָעָם אֶת כָּל הַמַּחֲנֶה אֲשֶׁר מִצְּפוֹן לָעִיר

וְאֶת עֲקֵבוֹ

מִיָּם לָעִיר

וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא

בְּתוֹךְ הָעֵמֶק.


נוסף על כך, הצביע רוזנטל על פרט אחד, שלגביו יש התייחסות של אחד הדרשנים, אשר השכיל לשלב לדרשה אחת שתי גרסאות מקבילות, פסוק 9 מכאן ופסוק 13 מכאן (יושם לב למילים המודגשות בטבלה): "אמר ר' יוחנן. 'מלמד שלן בעמקה של הלכה'" (בבלי, מגילה ג כא).[10]  


ייעודו של ספרנורציונל ודרך ביצוע

יש לציין, שבנדויד קבע לעצמו גדרים קשוחים וגבולות, מה ייחשב כ'מקבילות' לצורך ספרו ומה לא ייכנס במסגרת זו. כלל קשוח שלו היה לא להתייחס לקטע קצר מפסוק שלם. משום כך, בעמ' 172 הביא את ההקבלה בין שמ' כג 18–19, לבין שמ' לד 25–26, אבל, כאמור לעיל (עמ' 3), אינו מזכיר את ההיקרות של "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" בדב' יד 21ב, על אף החשיבות הרבה שבמדרשי ההלכה לשילוש של ציווי זה. אנחנו כאן פותחים יותר את המסגרותומשום כך אנו קוראים לספרנו בשם "הקבלות ומערכת השוואות במקרא". עם זאת, פרשיות מקבילות רק מבחינה עניינית, דוגמת שני סיפורי הבריאה (בראשית פרק א מול פרק ב), שכרותו של לוט בהקבלה אל שכרותו של נוח וכדומהבהן אין אנו עוסקים. ואילו הסיפור על עבד אברהם ההולך לבקש אישה ליצחק (בר' כד) – המובא פעם מפי המספר המקראי ופעם מפי העבדיובא בספרנו בשלמותו; זאת משום שאין אלו שני סיפורים, אלא סיפור אחד המציג את האירועים בזה אחר זה, במתכוון, בפי שתי דמויות.[11] אנו נזהרים מצירופי מילים כמו 'ארבעים יום וארבעים לילה', 'דרך שלושת ימים' וכדומה, ואין אנו טוענים בצורה גורפת שמקום אחד 'מתכתב' עם מקום שני.[12]

ככלל, בחיבורים שונים מצביעים על אנאלוגיות בין מקומות שונים במקרא. התיחום של מה שנכון להיחשב כאנאלוגיה אינו מוגדר בצורה מוסכמת. מצד אחד אפשר לקחת כדוגמה מייצגת את המדור "מקבילות" בסופם של הכרכים בסדרת דעת מקרא, בהוצאת מוסד הרב קוק: כאן יש רשימות מקיפות ביותר של הקבלות קצרות מאוד או ארוכות יותר בין מקראות שונים. שלוש דוגמות קיצוניות: מול ההיגד "ישפט ה' ביני וביניך" (בר' טז 5) מוצב אצלם הכתוב "ירא ה' עליכם וישפט" (שמ' ה 21). כיוצא בזה: מול "בי אדנָי" (בר' מג 20; מד 14) מוצב "בי אדנָי" (שמ' ד 10). דוגמה מסוג אחר: "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" (בר' טו 14) ומולו שמ' ג 21–22 (כאן אין אפילו מילה