יום שבת, 11 במרץ 2023

על ספרו של מרדכי כוגן: הנחל השוטף: תעודות מאשור ובבל בזיקה לתולדות ישראל בימי בית ראשון

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית



מוסד ביאליק

מרדכי כוגן, הנחל השוטף: תעודות מאשור ובבל בזיקה לתולדות ישראל בימי בית ראשון, ספריית האנציקלופדיה המקראית לח, מוסד ביאליק, ירושלים תשפ״ג 2022, 246 עמודים.

הכותרת הראשית של האסופה היא - ׳הנחל השוטף׳, ופישרה מבואר בפתח הספר: השטפונות הפוקדים מדי פעם את הפרת והחידקל היו מכשול מעבר, ועל כן מלכי אשור פיארו את נצחונותיהם על המים הגואים, בנוסף להאדרת נצחונותיהם הצבאיים. הם התפארו שאפילו מבול הנהרות לא היה יכול לעצרם בצאתם לכבוש את העולם. כנגד זאת לתושבי ארץ ישראל היו המים השוטפים מצפון דימוי לאיום קיומי (יש׳ ח,ז-ט; יר׳ מז,ב). האסופה הנוכחית מתרכזת בהבט המסופוטמי ההירואי. 
מההסבר הזה ומתוכן הספר ברור, שאין כוונתו של הספר להתמקד בנהר החידקל (׳חידקל׳ באכדית הוא ׳הנחל השוטף׳). המחבר עושה כאן שימוש פיוטי במשמעות שמו של החידקל. במקרא השם ׳חִדֶּקֶל׳ מצוי רק פעמיים: בבר׳ ב,יד ובדנ׳ י,ד, לעומת ה׳פרת׳ הנזכר בו 19 פעמים, כי הפרת, שהוא הנהר הגדול הקרוב יותר לארץ ישראל, היה הנהר המוכר יותר לאנשי המקרא. 
כותרת המשנה של הספר מפרטת שעניינו תעודות היסטוריות מאשור ובבל בזיקה לתולדות ישראל בימי בית ראשון - מאות ט׳-ו׳ לפנה״ס.

הספר הוא מהדורה מעודכנת, מורחבת ומשוכללת של ספרו הקודם של פרופסור מרדכי כוגן שהופיע לראשונה לפני כשני עשורים תחת השם: אסופת כתובות היסטוריות מאשור ובבל - מאות ט׳-ו׳ לפנה״ס, ספריית האנציקלופדיה המקראית יט, מוסד ביאליק, ירושלים תשס״ד 2003, 179 עמודים.


ישנה גירסה של הספר באנגלית שראתה אור בהוצאת כרטא ירושלים. בשנת 2008 בכריכה רכה ובשנת 2016 בכריכה קשה. 
Historical inscriptions from Assyria and Babylonia relating to ancient Israel, translated and annotated by Mordechai Cogan
ההשוואה להלן היא בין המהדורות העבריות של הספר.  

במהדורה הנוכחית תוקנו ועודכנו פרטים וכללים ונוספו כתובות רבות ביחס לגרסה הראשונה של הספר.
רוב פרקי הספר נושאים ככותרת את שמות המלכים הרלוונטיים. במהדורה הראשונה היו אלה לפי הסדר: שלמנאסר השלישי, אדד-נררי השלישי, שלמנאסר הרביעי, תגלת-פלאסר השלישי, סרגון השני, סנחריב, מרדך-בלאדן, אסרחדון, אשורבניפל, נבוכדנאצר השני וכורש מלך פרס. במהדורה החדשה נוספו עליהם מרדך-בלאדן השני (הפרק השביעי בספר) ונבוכדנאצר השני (הפרק השלושה-עשר בספר). כמו כן נוספו במהדורה החדשה פרק על רשימות מלכים אשוריות ובבליות (הפרק השנים-עשר) ונספח הנושא את הכותרת: כתובות מלכותיות מארץ ישראל.

הדיון בכל הכתובות מתחיל בהקדמה, אחריה באים תרגום והערות עם דיונים קצרים, ולבסוף - רשימה ביבליוגרפית עדכנית להרחבת היריעה.

הספר נפתח במבוא מועיל המבאר את היסודות לנתוח הכתובות. ראשון להם הוא האמינות ההיסטורית של הכתובות. לכל כתובת מלכותית יש שתי פנים: עדות למאורעות עליהם היא מספרת, ופרסום ותעמולה של השלטון. מחברי הכתובות היו סופרים בשירות המלך שתפקידם לפאר את מעשי אדוניהם (עמ׳ 1) ועל כן יש להתייחס לכתובות בזהירות המדעית הנדרשת.

מקובל להבחין בכתובות המלכותיות בשלוש סוגות עיקריות: אנאלים, שהיא הסוגה המובהקת של הספרות של ממלכת אשור. אלה רישומים של סופרים שנעשו במהלך מסעות מלחמה וכל כמה שנים נהגו לחבר כתובת חדשה ומעודכנת; כתובות סיכום, שהן כתובות הכוללות את שם המלך ותאריו, סיכום פועלו הצבאי, מפעל(י) הבניה שלו ותפילה/בקשה וברכה; וכרוניקות, שהיא סוגה שהיתה מקובלת מאד בבבל ומתבטאת ברישום כרונולוגי תמציתי של ארועים לפי שנות המלך.

הספר עשיר באיורים (38 במספר) ובמפות (8 במספר) המסייעים להבנת הדברים. למשל, בסעיף על תבליטי לכיש מוצמדים לדיון שלושה איורים עם  עם פרטים חשובים מהתבליט: ההתקפה על שער העיר; הכיתוב ׳סנחריב מלך התבל, מלך אשור, יושב על כסא מלכות ושלל העיר לכיש מועבר לפניו׳ (המלבן בצד שמאל של התבליט); והאיור המדמה משפחה יהודית על מטלטליה יוצאת לגולה מן העיר לכיש(!).

כוגן מעבד ומעשיר את דבריו שבגרסה הראשונה של הספר, וגם כאן. כאן הוא מוסיף את קביעתו של ראסל ש׳כניעתה של לכיש הייתה השיא במסע למערב׳ ומבאר שהתבליט מעוצב על פי המוסכמות המקובלות על האמנים האשוריים ומכאן חשיבות הכיתוב בתבליט לזיהוי הסיטואציה.

בדיון על המסע האשורי לארץ יהודה בשנת 701 לפנה״ס, שהוא אחד הנושאים הנחקרים ביותר בהסטוריה של תקופת סנחריב, מסביר כוגן שהקושי בשחזור המסע הוא דווקא ריבוי המקורות: המקרא (מל״ב יח-יט; יש׳ לו-לז; דה״ב לב), הממצא הארכאולוגי והאנאלים של סנחריב,שכאמור יש להתייחס לתכניהם בזהירות הראויה, שכן תפקידם היה להלל את השגי המלך והדיווח עשוי היה להפוך כל נסיגה או כישלון - לנצחון (עמ׳ 107). לדיון מצורפת מפה מאירת עיניים של המסע (עמ׳ 106).

לפעמים (לרוב?) הבעיה היא הפוכה, דלות המקורות. כך לגבי מרדך-בלאדן השני. מרדך-בלאדן הוא אישיות עלומה בשל דלות המקורות משלושים שנות פעילותו בדרום בבל. מהמקרא למדים שהוא היה פעיל גם בזירה הבינלאומית. ספר מלכים מספר על המשלחת הבבלית שהגיעה לירושלים בימי חזקיהו (מל״ב כ,יב-יט). שליחי המלך באו לדרוש בשלומו של חזקיהו שהחלים ממחלה קשה, וזכו לביקור באוצרות המלך. ייתכן שזה היה ביקור ידידות שגרתי, וייתכן גם שזו היתה הזדמנות לדיון ביחסי יהודה-בבל ותיאום עמדותיהם כלפי אשור (עמ׳ 128-127).

הכתובת הראשונה באסופה היא ׳קרב קרקר - המונולית מכורח׳. זו אחת מהכתובת הנודעות של מלכי אשור בגלל הזכרת אחאב מלך ישראל. היא גם המקור החוץ מקראי הקדום ביותר שבו מתועדת מלכות ישראל בפריחתה. כידוע השתתפותו של אחאב בברית מדינות סוריה וחוף הים נגד אשור איננה מוזכרת במקרא. מוזכר בה ׳10000 רגלי של אחאב הישראלי׳. כוגן מעיר שאחאב איננו מכונה כאן על פי ייחוסו המשפחתי ׳בן עמרי׳ או ׳מבית עמרי׳ כנהוג בכתובות אשוריות רבות כשמדובר במלכי ממלכות אחרים (עמ׳ 17).

האסופה היא אוצר יקר ערך לכל חוקרי תולדות המזרח הקדום במאות ט׳-ו׳ לפנה״ס ולא פחות מכך לחוקרי המקרא ולומדיו. הנה דוגמא נוספת מנחל הידע השוטף של כוגן: האובליסק השחור מימי שלמנאסר השלישי מזכיר תשלום המס של יהוא מלך ישראל. הכיתוב שמתחת לרצועת התבליטים השנייה, מציג את כניעתו של יהוא: ׳קיבלתי את מנחתו של יהוא בן עמרי - כסף, זהב, ספל זהב, קערת זהב, קובעות זהב, דליי זהב, בדיל, חוטר מלכות וחניתות(?)׳ (עמ׳ 18 ראו גם עמ׳ 23). לפי מל״ב ט,ב יהוא היה ׳בן יהושפט בן נמשי׳ או ׳בן נמשי׳ (פס׳ כ). ייתכן שיהוא היה אמנם צאצא של עמרי, אך מענף שהתייחס אל נמשי אחי אחאב (עמ׳ 22).

על הכריכה האחורית של הספר כתוב: ׳הכתובות המלכותיות המסופוטמיות הן התיעוד החוץ-מקראי החשוב ביותר של תולדות עם ישראל וארץ-ישראל בימי בית ראשון. הן משלימות את התמונה ההיסטורית החד-צדדית של המקרא ומאפשרות שחזור מבוקר ומאוזן יותר של המאורעות שקבעו את גורלן של ממלכות ישראל ויהודה.
נוכחותן של האימפריה האשורית, ולאחריה האימפריה הבבלית, הורגשה היטב במרחב הארץ-ישראלי במשך מאות שנים, אך לא כל מעשיהן נרשמו בספר מלכים, ומכאן חשיבותו של התיעוד המכונס באסופה זו – הרחבת היריעה ההיסטורית.׳

ספרו של כוגן הוא ספר יסוד שיצא מקולמוסו של חוקר דגול והוא מומלץ בחום לא רק לחוקרים אלא גם לציבור המשכיל ולמורי התנ״ך שיוכלו לדלות ממנו פנינים להעשרת תלמידיהם.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה