פרופ' שלום צבר, האוניברסיטה העברית
מקורות חזותיים מן העבר היהודי שופכים לעתים אור על חיי היומיום ואווירת התקופה באופן שאף טקסט לא מצליח לעשות, או כמאמר הפתגם העממי "תמונה שווה אלף מלים". סוגייה זו באה לידי ביטוי מאלף במיניאטורה מלבבת לפורים המופיעה בכתב יד מפואר של מחזור אשר נוצר בדרום גרמניה, בסביבות 1320, ושמור היום אחר כבוד בספריית האוניברסיטה של לייפציג שבמדינת סקסוניה בגרמניה (בעבר נקראה העיר ליפסיא, ולפיכך מכונה המחזור בפי החוקרים בשם "מחזור ליפסיא"). המחזור הכבד וגדל מימדים, שבו הטקסט נכתב בידי סופר סת"ם מומחה באותיות של קידוש לבנה, לא נועד לשימוש פרטי אלא שימש את בעל הקורא לפני הציבור באחד מבתי הכנסת של גרמניה למן היווצרו ועד המאה הט"ז לפחות. מאז לא ברור מה עלה בגורלו ולא ידוע בדיוק איך ומתי הגיע לספרייה האוניברסיטאית בלייפציג.
המיניאטורה הנזכרת מצויירת בשוליים התחתונים של עמוד מתוך פרק הטקסט המוקדש לתפילות ופיוטים לפורים. המיניאטורה מתבססת בחלקה על המקרא ובחלקה על המדרש. בצד שמאל – אחשורוש מושיט לאסתר את שרביט הזהב, עד חצי המלכות (אסתר ה:2), ובצד שמאל נראה המן לצד הסוס שניתן לו מאורוות המלך כדי להושיב עליו את מרדכי. עפ"י המדרש המן יצא עם הסוס לחפש את מרדכי ומצא אותו כאשרהוא מלמד תורה לילדי ישראל (אסתר רבה, פרשה י,2). התמונה מציגה סצנה של בית ספר מדיאבאלי – המורה יושב מול תלמידיו הישובים על ספסל בית ספר טיפוסי. המפתיע ביותר הוא המצאות ספר פתוח בידי כל ילד. שני דברים מעיינים בפרט זה – האחד מדובר בתקופה שלפני המצאת הדפוס וספרים עשויי קלף וכתובי יד היו נדירים ויקרים ביותר, ובכ"ז הקפיד האמן העממי להניח בחיקו של כל ילד ספר יקר מציאות! עניין שני, מרתק לא פחות – חשיבות החינוך בחברה היהודית: כל ילד נדרש להגיע לבית הספר וללמוד עברית. עובדה זו חשובה לאור מציאות הזמן – רק מעטים בחברה הכללית בימי הביניים הגיעו ללמוד בבית ספר (בעיקר שכבת הכמורה) ומרבית האוכלוסיה האחרת (יש המעריכים עד 90%) לא ידעה כלל קרוא וכתוב. בקרב היהודים המצב היה שונה לחלוטין – כל ילד נשלח לחדר ללימוד קריאה לפחות. על הבדל עקרוני זה בין החברה היהודית לכללית העיד כומר, תלמיד מובהק של התיאולוג והפילוסוף הצרפתי המפורסם של המאה הי"ב, פייר אבלאר (Pierre Abélard; 1079-1142):
מתוך קנאת ה' ואהבת תורתו הם [היהודים] שולחים את כל בניהם ללמוד כדי שיבינו בתורת ה'. היהודי גם העני שבעניים, אם יש לו עשרה בנים ישלח אותם ללמוד.
המיניאטורה שלפנינו מאירה סוגיה זו באופן ברור וחד. וכך, באמצעות תמונה פשוטה ונגישה, בה יכול היה לחזות כל יהודי פשוט שהגיע לבית הכנסת, ניתן היה להיווכח כיצד למרות ההשפלות והגזירות הרבות שחוו יהודי גרמניה על בשרם, נצחונם ועליונותם על בני זמנם וסביבתם באו לידי ביטוי בתחום הרוחני, החינוך וגידול הילדים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך תפורסם אחרי אישורה. סבלנות, ותודה על התגובה.