יום שלישי, 6 בפברואר 2018

קריאה פמיניסטית ב׳מלכים ג׳ של יוכי ברנדס

ד״ר אילנה סטוקמן, חוקרת חינוך ואנתרופולוגיה/סוציולוגיה. מפרסמת ספרים על דת, חברה וחינוך.* לומדת בבית המדרש הישראלי לרבנות. 

הוצאת כנרת-שרף

טקסט, דמיון ומציאות במדרש העכשווי של יוכי ברנדס

הסופרת יוכי ברנדס פרסמה בשנת 2008 את ספרה ׳מלכים ג׳ העוסק בתקופת המלכים הראשונים של ישראל - שאול בן קיש, דוד בן ישי, ירבעם בן נבט ושלמה בן דוד - ובדמויותיהן של הנשים בתקופה זו, במיוחד בדמותה של מיכל בת שאול אשת דוד. ספרה הוא סוג של מדרש מודרני על ספר שמואל – אמנם מדרש מורכב ומשוכלל בן כ-400 עמודים - אבל בסופו של דבר מדרש. כמו הרבה מדרשים גם ספר זה מנסה למלא את הפערים בטקסט המקראי. במקרים רבים המדרש של ברנדס מבוסס על הטקסט המקראי או על מדרשים קיימים אבל לפעמים היא ממלאת את החסר בנרטיבים מקוריים ועשירים משלה, בסיפורים שיכולים להוות בעצמם מגילות – ומי יודע, אולי בערימות של הגווילים שאולי עדיין טמונים במערות של מדבר יהודה, קיימים ספרים כאלה שיכולים לזרות אור על מה שבאמת התרחש בחדרי החדרים של משפחות שאול ודוד. 
התרומה הרדיקלית ביותר של ספר זה נמצאת לא במילוי הפערים הקיימים בטקסט המקראי אלא בשינוי זווית ראייה של הנרטיב המקראי שהפך להיות הנרטיב המסורתי של העם היהודי. ברנדס לא רק מספרת את הסיפור מנקודת המבט של ה"מפסידים" – כלומר של שבטי רחל, כפי שהיא קוראת להם, אלא היא גם מספרת את הסיפור מנקודת מבטן של הנשים בזירה, כשמנחה אותה הנחת היסוד שלנשים הללו היה קול, היה רצון, היו חלומות והיה כוח לדבר ולהוביל. הניסיון הזה של ברנדס הוא מרתק ביותר ומצביע על ההשלכות של שתיקת נשים – השלכות שלפעמים מוצאות ביטוי גם בחברה המודרנית של ימינו. 
הספר כאמור ממלא פערים בטקסט, לפעמים על בסיס רמזים קיימים. למשל, הקשר החזק המשוער בין יהונתן לאחותו מיכל שנרקם סביב אהבת שניהם לדוד אולי נרמז בטקסט, אבל ברנדס מעלה עליו עור וגידים. כמו כן, לגבי השפעתו של מרד שבע בן בכרי על העם ועל שבט בנימין ועל עיצוב דמותו של ירבעם,  ברנדס מדמיינת עבורנו מה עבר על המורדים ועל המורדות הן לפני והן אחרי הדרמה המרכזית, ומעניקה לסיפור שבשמ״ב כ השפעה גורלית על עתיד העם. ברנדס  מעבה את עיצוב אישיותן של הדמויות המרכזיות: דוד היה גם נגן וגם לוחם אבל גם יהיר ושחצן; שלמעם (=ירבעם) היה גם פגוע וכועס אך גם ישר ונאמן לעמו.
לפעמים ברנדס כותבת סצנות חדשות לגמרי שנראות אולי רחוקות מאוד מהטקסט המקראי, אבל אולי לא. דוגמא קטנה אך מדהימה היא הסיפור שהמציאה ברנדס על אלחנן, "חבר הילדות" של דוד כביכול, שטען שהוא ולא דוד הרג את גלית, ושדוד גנב את ראש גלית יחד עם כל הקרדיט. זה נשמע אולי הזוי על בסיס המיתוס הענקי על דוד וגלית, אבל בעצם מבוסס על הטקסט המקראי. הרי כתוב במפורש בשמ״ב כא, יט שאלחנן הרג את גלית! זאת דוגמא אחת של סצנה שלמה שברנדס אמנם ממציאה אבל היא בעצם מבוססת על מילים ספורות בטקסט. 
כל החלק הראשון, למשל, של שלמעם כנער, הוא המצאה מוחלטת. אין לנו מושג מה עבר על ירבעם כנער – הרי היסטוריה נכתבת על ידי המנצחים, וירבעם הובס, אבל זה לא אומר שאין בזה שרידי אמת. יכול מאוד להיות ואפילו ייתכן שהיה לו קשר כלשהו לאירועים המתוארים ולתולדות המאבק בין בנימין ליהודה. הרי המקרא מספר עליו "וְיָרָבְעָם בֶּן-נְבָט אֶפְרָתִי מִן-הַצְּרֵדָה, וְשֵׁם אִמּוֹ צְרוּעָה אִשָּׁה אַלְמָנָה, עֶבֶד, לִשְׁלֹמֹה” (מל״א יא, כו). הדימיון המילולי בין "צרועה" ל"צרויה" הוא בהחלט מעניין. ברנדס לוקח את זה רחוק מאוד, אבל לדעתי, הפרטים של העלילה פחות חשובים מהמסר של ברנדס שהיה לאדם הזה עבר ושהלהט שלו בא מאיזה שהוא מקום. 
באופן דומה, הרעיון שמיכל בילתה את ימיה בטירה עצמאית הוא גם מאוד סביר – היא אכן היתה נסיכה! כמו כן כל מה שעשו לה הגברים בחייה הם מסוג החוויות שיכולות לגרום לשיגעון (אם כי בספר, השיגעון היה סוג של העמדת פנים). הסיפורים הללו הם המצאה של ברנדס, אבל הם מבוססים על רמזים קטנים בטקסט. ושוב, העלילה עצמה פחות חשובה מהמסר שלמיכל היו חיים וקרה לה משהו בעקבות כל זה. 
עד כאן המדרשים של ברנדס דומים במידה מסוימת לכל שאר הספרות המדרשית: רמזים מהטקסט, מילוי פערים, והרבה המצאה מהדמיון המרשים והמעורר-השראה של הכותבת. [1] ברנדס עצמה אומרת שכ95%  מהספר לקוח ישירות מהטקסט.  זה לא מדויק לדעתי, אבל אני מבינה מה שהיא מנסה לומר. הכל נמצא שם. היא רק מקשטת. 
אבל לדעתי ברנדס עושה משהו יותר רדיקלי: היא הופכת לגמרי את נקודת המבט  של הטקסט המקראי ובכך נותנת קול לאלה שלא היה להם קול בספר העתיק.
היא עושה זאת בשתי דרכים, שהבולטת שביניהן היא הצגת הסיפור מנקודת מבטם של המפסידים ההיסטוריים – שבטי בנימין, מנשה ואפרים, הלא הם "שבטי רחל". השינוי הדרמטי הזה בא לידי ביטוי בעיצוב הדמויות. שאול בספרה הוא אדם צנוע והוגן ולא קנאי מוכה זעם אובססיבי בגלל שירת הנשים
״הִכָּה שָׁאוּל בַּאֱלְפוֹ [בַּ][אֲלָפָיו] וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו. וַיִּחַר לְשָׁאוּל מְאֹד וַיֵּרַע בְּעֵינָיו הַדָּבָר הַזֶּה וַיֹּאמֶר נָתְנוּ לְדָוִד רְבָבוֹת וְלִי נָתְנוּ הָאֲלָפִים וְעוֹד לוֹ אַךְ הַמְּלוּכָה. וַיְהִי שָׁאוּל עָוֹן [עוֹיֵן] אֶת־דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה״ (שמ״א יח, ח-ט). ולהיפך לגבי דוד. היא מציירת אותו כאגואיסט, רמאי, גנב, שחצן וחסר יכולת לאהוב או לחמול בצורה אמיתית או משמעותית. את כל ההיפוך הזה אנחנו מקבלים כבר מהעמודים הראשונים, כשהעלילה מובאת מנקודת מבטם של האנשים הפשוטים שמפחדים מצבא המלך, דהיינו, משבט יהודה. באופן דומה היא הופכת את עיצוב דמותם של שלמה וירבעם. שלמה בספרה מעוצב כאדם ילדותי ואפילו קצת מגוחך ולא מבריק, וירבעם הוא טוב-לב וסימפטי. לא כמו במקרא. ההיפוך הזה מיהודה כטובים וישראל כרשעים, ליהודה רשעים וישראל טובים (או ליתר דיוק בין בני לאה ובני רחל) קיים לאורך כל הספר והוא פשוט מרתק ומעורר מחשבה.
ישנם רמזים בספר שמואל לכך שהמתחים בין יהודה וישראל היו מבוססים לפחות במקצת על תכונותיו של דוד ולאחר מכן שלמה, לעומת ספר דברי-הימים שבו אין כל אזכור לפגמים הללו. ספר דברי-הימים משמיט את סיפור דוד ובת שבע, סיפור שקשה לקרוא אותו בלי לקבל צמרמורות לגבי דוד, ושאפילו הנביא אומר שדוד חטא, והוא מקבל על חטאו עונש חמור (שמ״ב יב, יג-כג) . אבל בדברי-הימים כל זה בכלל לא קיים כי זה היה הורס את הנרטיב של עליונות יהודה על ישראל.  ספר דברי-הימים הוא פרו-דווידי ומשמיט מתיאור תולדות דוד את כל הפרשיות המטילות עליו ועל ביתו צל בלתי נעים כמו סיפור אונס תמר על ידי אחיה אמנון. בדברי-הימים, בקושי מזכירים את ממלכת ישראל ואת ירבעם בן נבט.
המהפכה משמעותית ביותר לדעתי בספרה של ברנדס היא בנוגע לנשים ומיגדר. כשליש מהספר מסופר מנקודת מבטה של מיכל, שבמקרא זוכה למשפטים ספורים בלבד ורק בקשר לקורות דוד. ברנדס לעומת זאת, נותנת לה מקום מרכזי בעלילה. נכון שהספרות הרבנית הקלאסית מתעסקת לא מעט בדמותה של מיכל, לטוב ולרע, אבל היא כולה נמסרת לנו מנקודת מבט גברית ולא לפי מה שאולי עבר על מיכל מנקודת מבטה. [2] 
על פי ספרה של ברנדס, מיכל היא זאת שהיתה מאחורי חילוף-הכלות עם מירב. אהבתה לדוד עומדת במרכז העלילה מההתחלה. גם סיפור נישואיה לפלטיאל בן ליש, שבמקרא זוכה לאזכור דל, שמ״ב ג, יד-טז , הופך למשהו אחר לגמרי בספר - לסיפור של אהבה, בחירה ועוצמה נשית שהתחיל קודם לעליית דוד על הבמה. לאורך כל הספר הנשים הן אלה שפועלות, חושבות ומשפיעות – מצרויה ועד בת שבע, כולל אמו של שלומעם. את הצגת הנשים כחכמות ועצמאיות לא מקבלים כמעט במקרא, למעט סיפורים בודדים כמו סיפוריהן של מרים, דבורה, יעל, רות או אסתר. לרוב במקרא הנשים נלקחות, נקנות ונמכרות. גם בספר שמואל, תפקידה של מיכל הוא להחליף את מירב כ"מתנת ניצחון" של מלחמה, ועליה מסופר מעט מאוד. האם למשל היו למיכל ילדים? במקום אחד כתוב שכן (שמ״ב כא, ח) ובמקום אחד כתוב שלא (שמ״ב ו, כג). מחקרים פמיניסטיים מצביעים על כך שנשים מופיעות בספר שמואל על מנת לקדם את עלילת הגברים החשובים והנחשבים ותו לא. [3]  לכן ספרה של ברנדס הוא מהפכני. הוא מזכיר לנו כי אילו נשים היו כותבות את ההיסטוריה, ייתכן והדברים היו נראים אחרת.
יש ערך רב לזה שברנדס מביאה את סיפור מלחמת האחים בין אנשי שאול ואנשי דוד (מלחמת יהודה-בנימין או מלחמת בני לאה-בני רחל) מנקודת מבטה של מיכל, מי שהיתה גם "אשתו-של" וגם "בתו-של". בלי כל הקטע אודות אהבתה המוגזמת לדוד (שממילא לא לגמרי הסתדרה לי בספר, כי אם היא באמת היתה אשה עצמאית ודעתנית, אני מאמינה שהיא היתה מוותרת ביתר קלות על אהבתה כביכול לנרקיסיסט אכזרי). שאלת נאמנותה של אשה לבעלה או לאביה לא רק מציפה את הצער העמוק עקב המלחמה הגורלית העקובה מדם שהתחוללה בתוך משפחות ובין אחים, אלא גם מדגישה את בעיתיות מעמדה של האשה בתוך אירועים שבהם היא הושפעה אבל לא באמת יכלה להשפיע. חייה של האשה בחברות כאלה תמיד נעים סביב צרכי הגבר ואף פעם לא סביב צרכיה שלה. בסיפור זה מיכל היתה בעלת כוח מסוים אך מוגבל, אבל כוח כזה נדיר בהיסטוריה של נשים ומלחמות. אילו היינו שומעים מהנשים לאורך ההיסטוריה, במיוחד מנשים שהיו קשורות לשני הצדדים, היינו שומעים יותר על הצער שבהן. 
ברנדס מציגה את ההיסטוריה מנקודת מבטן של נשים שהיו חכמות ואמיצות, בעלות דעות משלהן, מוכנות להפר את כללי הארמון, מובילות אחרים, החלטיות, ומוכנות לעשות את מה שצריך להעשות על מנת לעצב את חייהן כפי שהן רצו. התמונה היא מאוד מושכת. הרבה יותר כיף לקרוא סיפור עם דמויות חזקות מאשר דמויות סמרטוטיות. ואני כמובן לא הייתי מעזה לומר שכל נשים שחיות מתחת לפטריארכיה הן חסרת כוח. אבל כמישהי שגדלה בסביבה פטריארכלית מדכאת כזאת יחד עם עוד שלוש אחיות, אני יכולה להעיד שזה לא קל ולא מובן מאליו שנשים בסביבה כזאת תמצאנה אומץ וכוח כמו שתואר בספר הזה. להיות אשה כזאת בסביבה כזאת זה בהחלט לא בא ללא סוגי ענישה וסנקציות. נכון שמיכל סבלה באמת הן לפי התנ"ך והן לפי המדרש של ברנדס. אבל בשני המקרים, סיבלה נבע מאהבת-יתר לגבר, ולאו דווקא מהיותה אישה לא "קורקטית" בחברה שלה. חסרה לי בנרטיב של ברנדס תגובתם של אלה שנמצאו בסביבתה של מיכל. 
ההבט שלא התיישב בדעתי נוגע לנשים שמגינות על הפטריארכיה. עבור נשים כמו מיכל הספרותית שלא שמרו על כללי ה"נשיות", תמיד ישנם מכשולים בדרך, ולא רק מגברים, אבל קשה לי בספר עם כך שכל הנשים מתוארות כחזקות וכדעתניות, אפילו הפילגשים הצעירות. זה לא מציאותי וזה משמיט פן מאוד חשוב מחיי נשים – ההשפעה הנפשית על נשים כשמחנכים אותן לתוך הפטריארכיה. נשים רבות לא מצליחות להתנגד לסוציאליזציה זו ולמצוא את קולן בפשטות. ונשים שבכל זאת מורדות בכך צריכות להתמודד גם עם ציפיות החברה. לא רק מגברים בעלי כוח אלא גם מנשים מסביבן. הרעיון שמיכל התיידדה מאד עם ילדה-פילגש היה קשה לי לעיכול מהיותו לא מציאותי. סביר יותר להניח שאותה ילדה-פילגש הייתה אומרת למיכל כל מיני דברים שוביניסטיים כמו למשל "כדאי לנו לשתוק, לציית ולשרת". הייתי רוצה לראות תיאור יותר מציאותי של נשים, שמכיוון שהיו חסרות כל השכלה וחסרות כל העצמה האמינו לנרטיב הגברי שאומר להן שהן שוות אפס, וכיצד נשים כמו מיכל נתקלות בקיר כזה ומתמודדות איתו. לא ראינו את זה. ברנדס גם מתארת את שאול כסוג של פמיניסט המגדל בנות לבחור גברים בעצמן. זה כל כך לא מציאותי שכמעט נטשתי את הספר לגמרי. הרי לפי שמ״א יז, כה המלך הציע את בתו כפרס למכה גולית! בת המלך נזכרת בין פרסים כלכליים: קודם מוזכר הפרס הכספי, העושר הגדול, ואחר כך הפטור ממיסים לבית האב. קשה לדמיין מצב שבו אישה שניתנה כפרס לאדם ששחט 200 פלישתים באכזריות רואה את הגבר הזה כאהבה אמיתית ונצחית. אבל כך מיכל מתוארת בספר. אישה שאחראית לגורלה ומחליטה את מי היא אוהבת, אפילו אם היא רק אובייקט בכל הסיפור. ברנדס ממשיכה את המיתוסים שנשים הן כל הזמן חזקות ומסוגלות להתמודד היטב גם תחת כללים פטריארכליים נמשכים.
היבט מעניין נוסף בהקשר זה הוא העובדה שברנדס עצמה סובלת לפעמים מתגובות לא הולמות לכתיבתה, בגלל היותה אישה יצירתית, אמיצה, אמביציוזית ונועזת בתוך חברה עם ציפיות אחרות מנשים. יש לא מעט מבקרים  ששנאו לא רק את הספר והשתמשו במילים כמו  "שטוח",  ״בלוף״ ו״רדוד״, אלא גם את הכותבת שלו וכינו אותה "פשטנית" ו”ריקנית”, כאילו שמישהי שאיננה מבריקה ומיומנת במקרא ובמדרש היתה מסוגלת לחבר ספר כזה. קוראים לה ״סטודנטית של יאיר זקוביץ״, כאילו ניסיונה בכתיבת ספרים במשך 15 שנה אינו מאפשר לה לעמוד על רגליה שלה באופן עצמאי, ומקדישים מאמרים שלמים לאישיותה במקום לכתיבתה:  ״מדוע היא לא צנועה יותר?״ הם שואלים, מכיוון שהיא הודתה בכך שהיא שואפת למכור ספרים בכל רחבי העולם (איך היא מעיזה!). [4] כלומר, אפילו היום מצפים מנשים לא להיות חכמות מדי או נועזות מדי או יצירתיות מדי או שאפתניות מדי. [5] יש מידה לא מבוטלת של אירוניה בכך, שחלק מהתגובות לספר משקפות אותן מגמות פטריארכליות שהשפיעו הן על תקופת המלכים והן על הכתיבה המקראית עליה. 
לסיכום, יש בספר הזה הרבה יצירתיות אודות הסיפורים על מלוכת דוד, במיוחד לגבי דמויותיהן של הנשים. יש בזה רדיקליות מבורכת, אבל אולי פחות ממה שחושבים. אולי ההיסטוריה של נשים אכן שם, בין השורות, צריכים רק ללמוד להבחין בה.   

הערות

[1]     Rebecca Harrison, King David's no hero in Jewish Da Vinci Code, Reuters, April 9, 2008  https://in.reuters.com/article/idINIndia-32944520080409   
[2]  Tamar Kadari, Michal, daughter of Saul: Midrash and Aggadah, Jewish Women’s Archives https://jwa.org/encyclopedia/article/michal-daughter-of-saul-midrash-and-aggadah
[3]  “These women [Michal, Batsheba and Tamar] suffer at the hands of the narrator due to the narratives neglect in recording their experiences in any detail in the text…. [These] women are simply used as a means of continuing and explaining the events that happen in the plot of 1 and 2 Samuel and the ‘David story’.”
 Julia Michelle Hogan, David’s women: A critical comparison of Michal, Bathsheba and Tamar in 1 Samuel and 2 Samuel. Thesis submitted to the University of Birmingham for the degree of master of research in Theology and religion. University of Birmingham, September 2013 http://etheses.bham.ac.uk/5118/5/Hogan14MRes.pdf  
[4]  דורון קורן  ממלכת ישראבלוף התנ"כית :רב המכר "מלכים ג" של יוכי ברנדס מציג קריאה תנ"כית וכחנית המזכירה סיקור רכילאי על שבטים פרימיטיבים. האם ספר התככים השטוח הזה קשור לגישה האקדמית שהמאיסה אצלנו את לימודי התנ"ך?  13.05.08 YNET ספרים https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3542236,00.html;    ביקורת ספר: מלכים ג', יוכי ברנדס ובכל זאת קצת צניעות עם עגנון... על ספרה של יוכי ברנדס מלכים ג', פרשן, 15/05/08   http://www.parshan.co.il/index2.php?id=1533      ;  שירי לב-ארי, הבעיה עם דוד המלך, יוכי ברנדס חושבת שספרה החדש "מלכים ג'" יכול להימכר במיליוני עותקים בכל העולם. "אני קוראת על סלון הספרים בפאריס ומתפוצצת מקנאה; בנתי שאם אני לא אעשה את העבודה, אף אחד לא יעשה אותה בשבילי", היא אומרת, ומספרת איך פחדה "פחד מוות" מיגאל שוורץ וכמה היא אוהבת את מיכל בת שאול. הארץ גלריה   01.04.2008   https://www.haaretz.co.il/gallery/1.131561
[5] דוגמא צורמת במיוחד לתגובת קורא שמגיב על הספר רק מנקודת מבט של חוסר-צניעותה כביכול של המחברת נמצאת באתר כיפה:
שלום רב, לאחרונה קראתי את ספרה של יוכי ברנדס - מלכים ג' אשר העלה בי שאלות וספקות רבים לגבי הכתוב על מיכל בת שאול, מלחמת בית דוד ושאול ועוד..אשמח לדעת מה היה המקרה בין מיכל לדוד, מדוע ניתנה מיכל לפלטי בן ליש כשהיא עוד נשואה לדוד ומדוע או כיצד לקח אותה דוד בחזרה לאחר שניתנה לבן ליש, האם ישנו הסבר מדוע אהבתה לדוד הפכה לבוז בעת שפיזז בהבאת ארון הקודש ?  
תוכן התשובה:
בס"ד 
שלום רב, 
ספר מלכים ג' נכתב על ידי כותבת רבי מכר שמחפשת פרסום "אני קוראת על סלון הספרים בפאריס ומתפוצצת מקנאה. אני שומעת על 40 סופרים שנוסעים ליריד הספרים, חלק מהם כתבו ספר או שניים בלבד, ואני כתבתי שישה שזכו להצלחה, ואף ספר שלי לא תורגם לשום שפה. עכשיו הבנתי שאם אני לא אעשה את העבודה, אף אחד לא יעשה אותה בשבילי. 12 שנה אני רק כותבת וכותבת, עכשיו אני מתכננת לקחת פסק זמן ולהגיע לקוראים בחו"ל. אני מאמינה שספר כמו 'מלכים ג'' יכול למכור מיליונים בעולם. אני יוצאת למאבק הזה". 
http://www.haaretz.com/hasite/spages/970733.html 
אין כאן אפילו נסיון לכבד את האמת התנכ"ית. ההתיחסות לעובדות ולאמת התנכית אינה אלא לפי צרכי ההצלחה של הסופרת...
שאל את הרב, שאלו שאלה, מלכים ג' - מיכל בת שאול, אתר כיפה


ד״ר אילנה סטוקמן
ספריה של ד״ר סטוקמן:
Elana Maryles Sztokman, The war on women in Israel: a story of religious radicalism and the 
women fighting for freedom, Naperville, Illinois: Sourcebooks 2014
הספר זכה בפרס בתחום המגדר מאת ה-  National Jewish Book Council Award 


Chaya Rosenfeld Gorsetman and Elana Maryles Sztokman, Educating in the divine image: gender issues in orthodox Jewish day schools, Waltham, Massachusetts: Brandeis University Press 2013
הספר זכה בפרס בתחום החינוך מאת ה-  National Jewish Book Council Award 








Elana Maryles Sztokman, The men's section: Orthodox Jewish men in an egalitarian world, Waltham, Mass.: Brandeis University Press 2011 



באפריל 2018 עתיד להתפרסם ספרה האנתרופולוגי-תרבותי בנושא נשים הודיות שעובדות על שינוי חברתי בשכונת העוני שלהן דרך בישול וחברות. זהו ספר של סיפורים ומתכונים של נשים עם ידע נשי עתיק. 

אין תגובות:

פרסום תגובה