כשפקח את עיניו למרגלות הר סיני וראה איך בני ישראל מרננים לו

אלי יונה, משורר

אפיס - על ארון קבורה

אפּיס

כְּשֶׁפַּקַּח עֵינָיו לְמַרְגְּלוֹת הַר סִינַי וְרָאָה

אֵיךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מְרַנְּנִים לוֹ

מְפַזְּזִים כְּלַהַק דְּבוֹרִים סְבִיב לְחַלַּת דְּבַשׁ

קָרְנוּ פָּנָיו יוֹתֵר מִשֶּׁמֶשׁ תַּמּוּז בְּרוּם הַשָּׁמַיִם


סוֹף סוֹף

אֲפִלּוּ קְשֵׁי עֹרֶף אֵלֶּה

לִי סוֹגְדִים!


אַחַר כָּךְ נִתַּךְ לְנוֹזֵל וְנָטַף דִּמְעוֹת פָּז

אֲבָל כַּאֲשֶׁר שָׁתוּ כֻּלָּם אֶת אֶפְרוֹ בַּמַּיִם

חָיְתָה רוּחוֹ וְנֵעוֹרָה בּוֹ

הַתִּקְוָה מֵחָדָשׁ וְהַצִּפִּיָּה לְבָאוֹת —


מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם

אֶזְרֹם בְּדָמָם

קִלּוּחֵי נָהָר לֹא אַכְזָב

בְּעוֹרְקֵי הַחֵשֶׁק


אֶתְנַחֵל בְּפֶרַח לִבָּם

בְּהֵיכְלֵי גּוּפָם

וְתַאֲבוֹנִי תַּאֲבוֹנָם


לְשַׁלְמוֹנִים

אֶתְנַנִּים

בֶּצַע כֶּסֶף וְזָהָב


מַלְקוֹחֵי שֹׁחַד

וְכָל אַבְנֵי הַחֶמְדָּה

בְּכֶתֶר הַתַּאֲוָה


לָנֶצַח כְּמַשָּׁב נִסְתָּר

בְּמִפְרָשׂ הַזְּמַן

אֶפַּח בְּרֵאוֹתֵיהֶם

בְּהֶבֶל נְשִׁימָתָם

וְחַיֵּיהֶם!