על ספרו של יובל שמעוני, מבעד לקרקעית השקופה

פרופ׳ אבינועם מן, האוניברסיטה העברית

עם עובד

יובל שמעוני, מבעד לקרקעית השקופה, עורכת: עירית לוריא, עם עובד, תל אביב 2021, 430 עמודים

ספרו האחרון של יובל שמעוני, 'מבעד לקרקעית השקופה', שונה ודומה לספריו הקודמים. שונה, קודם כל, בכך שהוא נוח לקריאה. שני ספריו הראשונים של שמעוני, 'מעוף היונה' ו'חדר' בלטו בשיטות כתיבה ייחודיות, אולי נסיוניות, שדי הקשו על הקריאה. מן הסתם בשל כך לא זכה הספר הגדול 'חדר' לפופולריות שהוא ראוי לה. בספר השלישי, 'קו המלח', הכתיבה היא כבר קונונציונלית, הקושי הוא בהיקפו הגדול של הספר, כאלף עמודים, וברוחב היריעה שהוא פורס, המדלגת בין ארצות וזמנים. בספר האחרון אין מכל אלה.

ודומה, בכך שהוא מפגיש, ובמובלע מעמת, שתי פרשיות חיים שונות, ולכן הספר מחולק לשניים. גיבור החלק הראשון הוא נער יהודי, טוביאס, שהמיר את דתו, על מנת להימנע מיציאה בגירוש הגדול, גירוש ספרד. וכך הוא צופה מהצד בהמוני היהודים, כולל אביו וסבו, השמים פעמיהם אל הים, והים אינו נפתח לפניהם. וטוביאס, ועימו הקורא, אינו יכול להיפטר מזכרון שכנו, שכאנוס השומר על יהדותו בסתר, נשרף בכיכר העיר, וכן אין טוביאס יכול להיפטר מהידיעה מיהו שהביא לשריפה זו.

אף טוביאס פונה אל הים. הוא מתגנב לספינה, וכשהוא מתגלה, הוא נהיה למשרתו האישי של מפקדה, שהוא קורא לו 'האדמירל'. זהו האדמירל כריסטובל קולון, כי הספר אינו מזכיר את שמו הידוע יותר, כריסטופר קולומבוס.

וכך טוביאס שותף לגילוי אמריקה, ואף נשאר בה. אין לו שום תחושה של השתתפות באירוע היסטורי. כאחרים, הוא מחפש זהב, אך סופו להתפרנס מן הזפת. הוא חי עם אחת מילידות המקום, אף שזו אינה שוכחת שאף הוא היה בין המשתתפים באונס ההמוני שעברה בשעתה, השתתף במשהו בחוסר רצון, אך כמובן זה לא שינה לגביה. טוביאס, לאחר כל מה שראה וחווה, איבד כל אמונה באל, יהודי, נוצרי, יהיה אשר יהיה. אך, אף שאינו מנסח זאת כך, מתברר לנו שלא איבד את האמונה באדם. לפתע ניצבות בפניו החלטות מוסריות, התנהגותיות, קשות, וקצת להפתעתנו הוא מגיב להן בעקביות.

החלק השני הוא מכתביו של האדמירל הגוסס למלך ספרד. הוא מפרט את תולדותיו, בעיקר את הישגיו, הכיבודים שקיבל, וההשפלות הרבות והכואבות שספג. אף שהוא מודע להיותו חולה קשה, הוא בטוח שגדול הישגיו, תכליתו בחיים, עדיין לפניו. כבר בחלק הראשון ראינו שהוא מסוגל להיות אדם קטנוני, וכאן אנו מכירים אתו כאגוצנטרי לחלוטין, משוכנע שהוא נבחר בידי האל, ואת כל שעבר בחייו הוא מפרש כנסיונות שהאל הציב בפניו, ולקחים שניסה ללמדו. וכך, עד לנשימתו האחרונה.

ובינתיים אנחנו לומדים רבות על גילוי אמריקה, ללא נופך של רומנטיקה, ועם כל האכזריות כלפי הילידים, מצד אחד, והקנאה והקטנוניות של המגלים זה בזה, מצד שני. לומדים גם מנקודת ראותו של האדם הקטן שאינו מודע להיסטוריה, מצד אחד, והן מנקודת ראותו של המגלה, מצד שני, המודע יותר מכל לחלקו הוא ולשמו. התחשבות באחרים אינה מסגולותיו.