על ספרה של שרה אהרוני, שתיקה פרסית

אסתר ח״ג ויתקון זילבר, סופרת ומשוררת

שרה אהרוני, שתיקה פרסית, עורכת: דפנה שחורי, משכל - הוצאה לאור מייסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, ראשון לציון 2017, 343 עמודים

הספר עורר את סקרנותי ללמוד ולהעמיק בהכרת העדה היהודית הפרסית, ולהתחקות אחר גורלה בארץ ובתפוצות, לאחר שהיא עזבה את פרס בעשרות השנים האחרונות..

שוב התפעלתי מכשרונה של שרה אהרוני שבא לידי ביטוי בספריה הקודמים. היא מחייה את אורחות חייהם, סגנונם התרבותי-לשוני של גיבורי ספרה והקשיים שהתמודדו אתם בפרס בין מסורת למודרנה.

בספר ׳שתיקה פרסית׳ היא עוקבת אחר תלאותיה של משפחה יהודית בעקבות נפילת שלטון השח הפרסי ועלייתו של חומייני, שהובילו לגל של קנאות דתית קיצונית אלימה כלפי האוכלוסית היהודים בפרס (אך גם כלפי האוכלוסיה המוסלמית המתונה) הפעם במחצית השניה של המאה העשרים...

הספר מתאר את הארועים החיצוניים והפנימיים דרך אישיותה החזקה, הרגישה והחכמה, של פרי ג'ון, הדמות הראשית בספר, היוזמת והרוקמת את מאורעות עלייתם הסבוכה והמסוכנת לארץ ישראל, של משפחתה הצעירה - פרי ומורד בעלה ושני ילדיהם הרכים, בדרך חתחתים, יסורים, חרדות וסכנות חיים, שלא יאומנו כמעט. למרות העזרה שקיבלו מן הסוכנות היהודית, רק אומץ ליבה והתעקשותה של פרי יכולה להסביר כיצד הם לא הרימו ידיים והתייאשו.

דבקותה של פרי במטרתה לעזוב בכל מחיר את אירן החשוכה, וחיבתה לארץ ישראל, יצקו בה עמוד פלדה פנימי ולא פחות מכך הזוגיות האוהבת והתומכת הדדית בין פרי למורד בעלה. שתי תכונות אלו חרצו את גורל הצלחתם להגיע לארץ הנכספת.

(אף כי ניכרת בספר התלבטות מה השפיע יותר על החלטת המשפחה הצעירה, ועל יהודים רבים אחרים, לברוח מפרס, שינאת המן זו פרס או אהבת מרדכי זו ארץ ישראל )

אהבתי בספר את עיצוב הזוגיות הקרובה, האוהבת, התומכת הדדי של הזוג פרי ומורד. זהו מוטיב חוזר בסיפוריה של שרה אהרוני, בוואריאציות שונות.

אני ממליצה לקרא את בספר המעניין הזה.