על הספר המודפס והדיגיטלי ועל מוסד ביאליק: ראיון עם מר זאב קינן, מנכ״ל מוסד ביאליק

מר זאב קינן, לכבוד ולששון לי לראיין אותך לרגל חג הספר העברי תשפ״ב החל בימים אלה.

דוכן ׳מוסד ביאליק׳ בשבוע הספר תשפ״ב

צילום: זאב קינן

מהו מוסד ביאליק, שאתה מכהן כמנכ״ל שלו? מה מקור שמו של המוסד ומה מייחד אותו משאר הוצאות הספרים בישראל?

מוסד ביאליק הוקם ביוזמת ההסתדרות הציונית זמן קצר לאחר מותו של ביאליק במפתיע בקיץ 1934, ביוזמתו של הסופר והעיתונאי נחום סוקולוב, מתוך רצון להמשיך את חזונו ומפעלו העצום של ביאליק בכינוס ספרות החוכמה העברית לדורותיה יחד עם תרגום ספרות המופת מכל העולם והנגשתה לקורא העברי.

מאז הקמתו של מוסד ביאליק ב-1935 הוא הוציא אלפי כותרים לפי חזון המוסד, וכן סדרות חשובות מאד וייחודיות, כדוגמת האנציקלופדיה המקראית המונומנטלית, והמשכה – יותר מ-30 ספרים של "ספריית הבת" במבחר נושאים הקשורים למקרא; המפעל האדיר של כינוס כתבי המשורר אורי צבי גרינברג, שלא נגמר עד היום, או סדרת "תולדות היישוב" של היישוב היהודי בא"י; או סדרת "דורות", של ההדרת כתבים יהודיים מתקופות שונות – מלפני 2000 שנה ועד המאה הי"ט, במסגרת קטנה ונגישה לקורא; ועוד רבים וטובים. מה שמייחד את מוסד ביאליק הוא פרסום ספרים לא לפי הפוטנציאל המסחרי של הספר, או הפופולריות שלו, אלא התאמתו לחזון של מוסד ביאליק והמחשבה האם הוא מתאים לקוראים משכילים המחפשים ספרי איכות. מסיבה זו, מוסד ביאליק תלוי תמיד בתמיכה ציבורית, ואינו יכול להסתמך על הכנסות וקיום המוסד ממכירת ספרים בלבד, בשל ההיקף המצומצם של ההדפסות, והעלויות הגבוהות. לצערנו, בשנה האחרונה מדינת ישראל – באמצעות משרד התרבות – קיצצה בצורה דרסטית מאד את התמיכה הגדולה שלה במוסד ביאליק, כפי שהיה לאורך שנים רבות, ובהסתמך על הסכמות והבטחות של שרי האוצר בעבר. קיצוץ זה מאיים היום על מוסד ביאליק בסגירה מוחלטת, משום שללא תמיכה ממשלתית משמעותית, המוסד לא יוכל להמשיך לפעול.

מר זאב קינן, מנכ״ל מוסד ביאליק

האם יש ספר שיש מאחריו סיפור מיוחד?

אני רוצה לספר על ספר שיצא אצלנו לפני קצת יותר משנה – "תרנגולת בלי לב", ספר של פרופ' מעוז כהנא. הספר עוסק בהתמודדות של רבנים ופוסקי הלכה במאה הי"ח באירופה עם "המהפכה המדעית", ועם הצורך להתחשב בידע המדעי המתפתח בנושאים שונים של פסיקה הלכתית: האם ייתכן שיש תרנגולת בלי לב? כיצד מתמודדים עם אמונות בשדים ורוחות? ועוד נושאים הלכתיים שהידע המדעי המתפתח השפיע עליהם. הספר הזה זכה להתעניינות עצומה בציבור, והדפסנו ממנו כמה מהדורות. הוא כתוב בשפה מובנת מאד ושוטפת, וכל קורא/ת מתעניינ/ת – גם אם אינם מתעניינים דווקא בתחום ההתפתחות ההלכתית – יוכל למצוא בו עניין רב, ואפילו שעשוע.

מספרי מוסד ביאליק

צילום: זאב קינן

מוסד ביאליק עוסק בהוצאה לאור של ספרים מודפסים בעולם שיש בו שפע בלתי נתפס של ספרים דיגיטליים. האם יש לדעתך השפעה של הפורמט (מודפס או דיגיטלי) על התכנים, על אופני הצריכה ועל קהל היעד שלהם? כשהופיע הספר הדיגיטלי בעולם היו רבים שסברו שהוא ידחוק קל מהרה את רגלי הספר המודפס, עד שייעלם מהשימוש ויהפך למוצג מוזיאוני נוסטלגי. וראה זה פלא, למרות אפשרויות הקריאה החדשניות המאפשרות חיפוש, העתקה, תרגום והתאמת הפונטים למשתמש, ולמרות הזמינות של המכשירים לקריאת החומרים דיגיטליים (המחשב, הקינדל, הטבלט, הסמרטפון) הספר המודפס שולט בכיפה ותופס למעלה מ80% משוק הספרים בישראל. איך אתה מסביר זאת?

זו שאלה נכבדה מאד, וברשותך ארחיב בה יותר: מחקר עדכני שנערך ע"י מכון החקר "פיו" (PEW) בארה"ב ובאירופה, הראה שבשנים האחרונות נמכרים כ-4 ספרים מודפסים על כל ספר אלקטרוני! בארה"ב נמכרו ב-2020 191 מיליון ספרים אלקטרוניים, בעוד שספרים מודפסים נמכרו 751 מיליון! מכירות הספרים האלקטרוניים בארה"ב ב-2021 ירדו ב-8% לעומת 2020. אחת התופעות המעניינות ביותר בנושא זה היא העובדה שהדור הצעיר דווקא קורא (וקונה) יותר. 81% מבני 29-18 בארה"ב דיווחו שקראו לפחות ספר אחד ב-2019, בעוד שרק כ-67% מאוכלוסיית הסקר בגילי 50 ומעלה דיווחה על קריאת ספר אחד לפחות (בכל פורמט שהוא – דפוס או דיגיטלי). 62% מבני 24-16 העדיפו ספר מודפס על פני ספר דיגיטלי, ו-74% - כלומר, כשלושת-רבעי מכלל הנסקרים בגילים 29-18 העדיפו ספר מודפס! מלבד זאת, רק 4% מספרי הילדים בכל ארה"ב פורסמו בפורמט דיגיטלי! את הנתון האחרון אפשר אולי להסביר בכך שספרי ילדים הם לרוב צבעוניים ומלאים בתמונות, וספרים כאלו עדיין אינם מתאימים לפורמט הדיגיטלי ברוב הקוראים הדיגיטליים.

גורמים אפשריים אחרים הם הגישה השמרנית לספרים, והצורך של קוראים לחוש את הספר, כלומר: for the feel of it; אפשר גם להניח שספרים הם חפצים שאנשים אוהבים לאסוף, ואנשים אוהבים לאסוף חפצים שיקרים להם, כמו ספרים טובים, להתבונן בהם, לשלוף אותם מן המדף שוב ושוב, ולעלעל בהם. חוויה כזו כמובן אינה אפשרית בספרים דיגיטליים.

הסבר אפשרי אחר הוא אולי מנוגד לפתגם הידוע don't judge a book by its cover: מאחר שספר הוא מוצר, ולמו"ל ולחנויות יש אינטרס להפוך את המוצר למושך ומזמין כדי שירכשו אותו, יש משמעות רבה לעיצוב עטיפת הספר. ראי למשל את החגיגה הססגונית והמושכת של עטיפות הספרים הסדורים שורות-שורות בדוכני שבוע הספר, או בחלונות הראווה של חנויות הספרים. תצוגה כזו כמובן אינה אפשרית בספר אלקטרוני.

יש ורבי-מכר נמכרים במחיר גבוה יותר בגרסת ה-e-book, או במחיר כמעט שווה לגרסה המודפסת. יש לכך הסברים שונים, שלא כאן המקום להרחיב ולפרטם, אך העובדה שהספר הדיגיטלי נמכר כמעט באותו מחיר כמו ספר מודפס, או אפילו יקר יותר - מערערת את יתרונו הכלכלי הפוטנציאלי המשמעותי.

צריך גם לזכור, שכשמדובר בספרים ישנים (כלומר, ספרים שאין לנו קבצים דיגיטליים שלהם בפורמט עיצוב דיגיטלי כגון אין-דיזיין, או אפילו בטקסט של WORD, דורשים הקלדה מחודשת והגהה של כל הספר כדי להמיר אותו לפורמט דיגיטלי, או סריקה והמרה, שגם היא אינה אמינה כלל (ודאי לא בעברית); כתוצאה מכך – כמעט כל הספרים בני יותר מ-20 שנה, ובמיוחד ספרים עיוניים ומדעיים, אינם שווים כלכלית להמרה והפיכה לספרים דיגיטליים, ולכן הם מעכבים את "המהפכה הספרותית-ספרתית". פתרון ביניים ניתן בהעלאת ספרים בפורמט מצולם, כדוגמת PDF, כפי שעשה מיזם "כותר עיון", אולם גם כאן אין עדיין פתרון כולל.

גורם נוסף לדעתי הוא ניצחונה של תרבות ההשכלה בעולם המערבי (בעיקר), ואם לצטט את הספר הידוע של ג'ורג' אורוול – "ידע הוא כוח!". ארון ספרים גדול ועשיר הוא סמל סטטוס לידע והשכלה = כוח. ולכן כמעט כל פוליטיקאי ומנהיג מדיני מקפיד/ה תמיד להצטלם כשמאחוריו ארון ספרים גדוש (ומסודר יותר מדי...) כדי לסמל את הידע וההשכלה הרחבים שלו. וגם אנחנו – איך נשוויץ בפני אורחינו בהשכלתנו וברוחב אופקינו? איך הקינדל המונח בקרן זווית יבטא את אלפי הספרים שאמנם נאגרו בו, אך איש אינו יכול לראותם? גם כאן תקף הכלל "לא פרסמת – לא עשית". אני רוצה להוסיף, שגם "מהפכת הדפוס" המפורסמת לא היתה באמת מהפכה, ולא קרתה ביום אחד; עם פיתוח מכבש הדפוס לא השתנתה צורתו של הספר, אלא רק הטכנולוגיה השתנתה, ואפשרה הדפסת ספרים רבים במהירות ובמחיר זול בהרבה; צורת הספר לא השתנתה, והרגלי הקריאה לא השתנו – רק התפוצה השתנתה. כשמדובר ב-e-book, מדובר בשינוי פורמט (הגם שנוח בהרבה וורסטילי יותר), בהוזלת מחיר הספרים בצורה משמעותית, בתרומה אדירה לאיכות הסביבה (תעשיית הנייר היא מהמזהמות הגדולות בין התעשיות), ובתפוצה גדולה וקלה למי שמחזיק ברשותו קורא ספרים אלקטרוני, ויש לו גישה לתשתית ולחשמל. אבל אנחנו עדיין בשלב הביניים, שבו השמרנות, "התחושה", הראווה, גוברות על המהפכה הטכנולוגית. אין לי ספק שלא ירחק היום שבו כל הספרייה שלנו תהיה מאוחסנת בגיליון דק וגמיש שיכיל מאות אלפי ספרים, והספר המודפס יחלוף מן העולם. מתי זה יקרה? אינני יודע. אולם אני בטוח שהספר הדיגיטלי יגבר בסופו של דבר, כשם שהמגילה פינתה את מקומה לדף ולמצחף, והתקליט פינה את מקומו לכונן ההבזק.

תודה לך, על דבריך מאירי העיניים ומעוררי המחשבה!