רגע של חסד: על ספרו של יורם בילו ״בעקבות אלחנן, מסע משפחתי״

פרופ׳ רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

הוצאת כרמל

יורם בילו, "בעקבות אלחנן, מסע משפחתי", הוצאת כרמל בירושלים תשפ"ב, 240 עמודים

פרופ' יורם בילו, אשר נולד בתל אביב בשנת 1942, מוכר לרבים כסוציולוג, אנתרופולוג ופסיכולוג מהאוניברסיטה העברית, שכתב דוקטורט חלוצי בשנת 1979 ששמו "פסיכיאטריה מסורתית בישראל: פניות של בני מושבים יוצאי מרוקו עם בעיות חיים והפרעות נפשיות לרבנים ולחכמים בישראל". בעקבות מחקריו פרסם ספרים מאלפים על פסיכיאטריה עממית בישובי עולים, ביניהם: "ללא מצרים: חייו ומותו של רבי יעקב ואזנה", הוצאת מאגנס 1993, על מרפא יהודי בעל כוחות ריפוי אדירים, שיוחסו לקשרים האינטימיים שרקם עם עולם השדים, שחי באזור האטלס המערבי הגבוה במרוקו במחצית הראשונה של המאה ה-20. ו"שושביני הקדושים: חולמים, מרפאות וצדיקים בספר העירוני בישראל" אוניברסיטת חיפה 2005. ספר המוקדש לחידוש פולחן הקדושים בישראל באספקלריה של יוצאי מרוקו בארץ. ספרו האחרון עסק בניתוח התמודדותם של חסידי חב"ד בני זמננו עם אבדנו של הרבי מלובאביץ: "אתנו יותר מתמיד: הנכחת הרבי בחב"ד המשיחית, האוניברסיטה הפתוחה 2017. עוד עסק בעשורים האחרונים במקומות קדושים ובטקסי מעבר ובמקומם של חלומות ודיבוקים, שדים ורוחות, ובאמונות מיסטיות ומשיחיות החורגות מגבולות החיים והמוות בעדות שונות בישראל. שנינו עסקנו בעשורים הקודמים במחקרים על חלומות ודיבוקים בכתב ובעל-פה, בהקשרים שונים בעדות ישראל השונות, וכתבנו מאמר משותף "בין עולמות: רוחות ושדים, בנות קול ודיבוקים" וערכנו יחדיו את הספר "כחלום יעוף וכדיבוק יאחז: על חלומות ודיבוקים בישראל ובעמים". הוצאת מאגנס, ירושלים 2013

השנה ראה אור ספר חדש של פרופ' בילו, העוסק בתחום שונה לחלוטין, מיקרו-היסטוריה משפחתית, המוקדש לפרקים בתולדות משפחתו במחצית הראשונה של המאה העשרים. שם הספר "בעקבות אלחנן: מסע משפחתי", הוצאת כרמל, ירושלים 2022, מצביע רק על חלקו האחרון, קורותיו של סרן אלחנן וילוז'ני, דודו מצד אמו, שנפל במלחמת העצמאות בקרבות של חטיבת גבעתי, לשחרור הנגב הנצור. על גב הספר כתוב:

עלילותיה של משפחה אחת − סיפורי מאבק והישרדות, החמצה והקרבה, אהבה ופרידה − משורטטות ביד אוהבת על סמך מקורות מגוונים: זיכרונות ילדות, חומרים שנגנזו במזוודה, מיתוסים שהתקדשו, ספרי עיון ומחקר, ובמשורה גם דמיונו של המחבר. החלק ראשון של הספר מתחקה אחרי מסעה רב המכשולים של המשפחה מפולין לארץ ישראל והתבססותה בה. גיבוריו המרכזיים הם סבא משה, שנעלם בתחילת מלחמת העולם הראשונה רק כדי לצוץ בסיומה ולהוביל את ילדיו לציון; וגם המפעל למוצרי עץ שסבא הקים בתל־אביב ושממנו התפרנסו שלושה דורות מבני המשפחה עד שגווע בפיתול עלילתי המתמצת את החלום הציוני ושברו. גיבור החלק השני הוא אלחנן, בן הזקונים של סבא, שמעלליו הפכו אותו לאגדה משפחתית. מסכת חייו של הדוד הרוויזיוניסט, שהיה מדריך בבית”ר, חייל בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, מפקד באצ”ל והיה שומר ראשו של מנחם בגין על סיפון אלטלנה וקצין בחטיבת גבעתי עד נפילתו בשלהי מלחמת העצמאות, נפרסת בפני הקוראים כדי לחלצו ממעגל השכחה ולהעניק לו קול.

כשאדם זוכה להגיע לעשור התשיעי לחייו, הוא מסתכל על עברו ושואל את עצמו – מה ראוי להנציח? למי ולמה ראוי להעניק קול, זיכרון ועדות, או בגוף ראשון, לאיזה חלק מסיפור חיי או מסיפורה של משפחת המוצא שלי, נודעת לפי דעתי חשיבות החורגת מהתחום הפרטי לתחום הכללי? או למה ולמי יש חשיבות, ההופכת אותו או אותה לחלק מההיסטוריה החברתית הציבורית של קהילת המוצא שלו, ולא רק לתולדותיו הפרטיות.

פרופ' יורם בילו בחר לעסוק במיקרו-היסטוריה משפחתית מסועפת, ולספר על משפחת אמו שעלתה לארץ מפולין בעשור השלישי של המאה העשרים, שאחיה הצעיר, אלחנן, נפל במלחמת העצמאות. אמו של המחבר, אסתר וילוז'ני, הרבתה לספר על תולדות המשפחה, ואלמנתו של אלחנן, שנולד בשנת 1919, הדסה וילוז'ני-יסעור, שמרה מכתבים ויומנים התקופה שבה הכירו, היא ובן זוגה, התחתנו והפכו להורים, בשנות הארבעים של המאה העשרים, ובתה, נירה, העבירה תיעוד כתוב זה לידי המחבר, ששוחח בהרחבה עם אמה שזכתה לאריכות ימים והפך זיכרונות משפחתיים אלה בעל פה ובכתב אלה לעמוד השדרה של הסיפור.

המחבר, שהוא כאמור, סוציולוג, אנתרופולוג ופסיכולוג בהכשרתו המקצועית, הכשרה שהופנתה ביובל השנים האחרון לעבודתו המחקרית שהתמקדה בין השאר באתנו-פסיכיאטריה ובדרכי התמודדות עם משברים בקהילות מסורתיות של יוצאי מרוקו, בקהילות חרדיות או בקהילת חסידי חב"ד, שלא גדל בהן, מיטיב עד מאוד לצפות בחיי גיבוריו המשפחתיים, בקהילה שגדל בה בילדותו ובנעוריו, מתוך קרבה וריחוק ראויים, ולדובב את החיים והמתים, מתוך עניין, הזדהות וביקורת, ביושר אינטלקטואלי שובה לב, ובאירוניה ביקורתית המופנית רק לגבי המחבר עצמו.

הוא מעמיק להתבונן בקהילתו המשפחתית התל-אביבית, שמוצאה ממשפחה ימנית שומרת מצוות מאוסטרולנקה שבצפון מזרח פולין ומוורשה, בירת פולין, קהילה בת שלושה דורות במאה העשרים, שמקורה במשפחת בעלי מלאכה שעצים הם עולמם ועיבודם המקצועי הוא תחום התמחותם. המחבר, המחונן בעין בוחנת, באהבת אמת ובעניין בפרטים, בכישרון סיפורי מובהק ובדמיון יוצר משלים פערים, לצד כישרון מחקרי שנודע בספריו הקודמים, בכל הקשור לאיסוף דקדקני של עובדות ממקורות רבים ומגוונים בכתב ובעל-פה, נטל על עצמו לספר את סיפורה של המשפחה במחצית הראשונה של המאה העשרים בפולין ובארץ ישראל, על יסוד יומנים, מכתבים, עדויות בעל פה ובכתב, תמונות וקטעי זיכרונות משפחתיים, ספרי זיכרון וחוברות הנצחה חטיבתיות, מצד אחד, ועל יסוד מחקר מעמיק ומדוקדק בספרות עיונית מחקרית היסטורית בת התקופה, הנוגעת לכל אחד מההיבטים השונים הנוגעים לחיי המשפחה בפולין ובארץ ישראל, מצד שני.

עובדות אוטוביוגרפיות של גיבורי הסיפור, משפחת וילוז'ני בכלל ואלחנן וילוז'ני בפרט, שסיפרה אמו של המחבר, אסתר וילוז'ני וכתב דודו, מרדכי וילוז'ני, שנולד בשנת 1909, וסיפרה אלמנתו, הדסה וילוז'ני, ועובדות היסטוריות הנוגעות לפעולתם המתועדת של בני המשפחה בהקשרים שונים, החל מקורות בית החרושת למוצרי עץ שהקים הסב, משה וילוז'ני, באוסטרולנקה ובוורשה ואחר כך בתל אביב, וכל ילדיו הזכרים וחתניו עבדו בו, וכלה בקורותיו של בנו, אלחנן וילוז'ני, יליד 1919, בן למשפחה רוויזיוניסטית, איש האצ"ל המסור, המנהיג הבית"ריסטי הכריזמטי, שנפל במלחמת העצמאות, ושיבוצן בתוך המרקם הספרותי-פרשני-בדיוני שבתוכו מתוארות עובדות אלה, הופכות את הקריאה בספר למרתקת ולמאירת עיניים, משום שהרבה מושגים כלליים המוכרים מתולדות היישוב, נודעים באור חדש, מנקודת המבט של מי שלקח בהם חלק וקולו טרם נשמע, משום שהשתייך לצד הרוויזיוניסטי של המפה הפוליטית שלא זכה להנצחה בזיכרון הכללי.

משפחת וילוז'ני הייתה במחצית הראשונה של המאה העשרים משפחה לאומית, רוויזיוניסטית, שומרת מצוות, אוהדת בית"ר, בעלת עמדות ימניות, חסידת ז'בוטינסקי ובגין, שהזדהתה עם האצ"ל, וזווית הראייה של בני המשפחה על קורות היישוב, על חיי משפחות בעלי המלאכה והתעשיינים הזעירים בתל-אביב, על הגיוס לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, על החברות באצ"ל וההשתתפות במלחמת העצמאות אחרי פרשת "אלטלנה" , שגיבור הספר לקח בה חלק אישי חשוב, איננה מוכרת במידה מספקת. הקריאה במיקרו-היסטוריה הוורשאית-תל-אביבית, פותחת צוהר לממדים לא מוכרים בחיי העירונים הלאומיים הרוויזיוניסטים, תל-אביביים שומרי המצוות, אוהדי בגין וז'בוטינסקי, נאמני חירות הצה"ר, בארץ ישראל המנדטורית.

המחבר מעיד על תכלית כתיבתו: "הדמויות בסיפורים שתקראו הם גיבורים קטנים, קרתניים משהו, אך גם הם, כמו הגיבורים הגדולים שעושים כביכול את ההיסטוריה, חיו את חייהם על במתה, בצילם של מאורעות כבירים. מאורעות אלה –מלחמת העולם הראשונה והשנייה, העלייה לארץ, הקמת מדינת ישראל ומלחמת העצמאות – טלטלו את חייהם; אך גם הם עצמם, במעשיהם "הקטנים", השפיעו על מהלך המאורעות. באופן לא אובייקטיבי במוצהר אני מבקש להקנות לגיבורי הסיפורים שלי, שאינם יותר מניצבים בתיאטרון של ההיסטוריה, רגע של חסד: להביא אותם משולי הבמה אל מרכזה, להציבם באור הזרקורים, לתת להם קול". [בעקבות אלחנן, עמ' 17].

הספר, המעלה קולות רבים, חלקם לא מוכרים, חלקם ידועים המוארים באור חדש, כתוב בסגנון עברי יפה במיוחד, רהוט, קולח, אנושי, מעמיק, מזדהה עם גיבוריו, מתעניין בכל ממדי ההיסטוריה בת זמנם, ואירוני, מפוכח וגלוי-לב ביחס למחברו. כל מי שמתעניין בהיסטוריה של היישוב במחצית הראשונה של המאה העשרים, מהמרכז כמו מהשוליים, מזוויות ראייה שונות, וכל מי שמתעניין בפרשת "אלטלנה", ובתולדות מלחמת העצמאות ובקרבות חטיבת גבעתי לשחרור הנגב הנצור, ובחילוץ קולות נשכחים ממעגל השכחה, והחזרתם למעגלי הזיכרון וההנצחה, ימצא עניין רב בספר זה, הגדוש במידע מפורט, בסיפורים לא מוכרים ובתובנות מאירות עיניים.