חגי קמרט, סופר ומשורר
פול אוסטר, טימבוקטו, מאנגלית: סמדר מילוא, הוצאת עם עובד, תל אביב תש״ס 2000, 171 עמודים
מבוא
והייתי עבורו כאלוהים!
כי מי לו לבד ממני? וכולו נתינה ואהבה. והייתי הולך עמו יום יום לטיול המוקצב בזמן שלו ולא מחסיר דקה או סנטימטר מהדרך. כי זה אני אשר קבעתי עבורו דרך וזמן, וזה שלו. זה המעט שאני מחזיר לו ונותן לו. כך מדי יום יום, עד לרגע החיתוך, הרגע המר בו נאלצתי להיפרד ממנו לנצח. ובעצם לא! כי כתבתי עליו ספר בן ארבעה כרכים. וכן אלבום זיכרון.
בטימבוקטו של פול אוסטר אנו עולים מדרגה ביחסים שבין הכלב לאדונו. שוב אינו המישור של כלב ואדונו, אלא מישור הדדי לחלוטין. ואת שמרגיש ווילי יכול גם לחשוב ולהרגיש מיסטר בונס הוא כלבו הנאמן. יתירה מזו. בונס הוא מרכז הכובד או מרכז העצבים של הספר ממנו יישק דבר ודרכו יעברו הרגשות, הגינונים, המחשבות וכל הכרוך בכך.
ובכן במה דברים אמורים?
אז ככה:
ראשית לכל, מה המשמעות של טימבוקטו. שהיא הכותרת של הספר:
טימבוקטו הגיאוגרפית היסטורית היא עיר במרכזה של מאלי אשר נמצאת בצפון מערב אפריקה בקצה הדרומי של מדבר סהרה והאזור הוא אזור ביצות ומדבריות.
מאז ומתמיד נחשבה העיר כנידחת ואפופת מסתורין. עד כדי כך שהמושג טימבוקטו משמש עד היום בהשאלה לתיאור של מקום נידח בסוף העולם. נראה כי זו הסיבה שהשתמש פול אוסטר בשם העיר ככותרת לסיפרו כאשר הכניס בה ממד חדש והוא ארץ המתים! או טימבוקטו כארץ הפלאות החלומית שמעבר לחיי אדם בעולם הזה, היינו משכן המתים בעולם הבא.
מן הראוי לציין שמבחינת המבנה תוכני צורני אפשר לחלק את הספר לשני פרקי חיים של מיסטר בונס הפרק של "עלובי החיים" כשהוא חולק את חיו יחד עם רעו אהובו אדונו ווילי כריסטמס, והחלק השני שבו הוא מגיע לחיי הפאר וההוד עם משפחת ג'ונס שחיה חיים בורגניים עשירים כאשר מבחינה חומרית לא חסר להם דבר ומבחינה רגשית יודעים גם הם לאהוב את מיסטר בונס, אך בניגוד לווילי שמיום ראשון של היות הכלב אצלו ועד יומו האחרון לא נפרד מג'ונס, המשפחה הבורגנית הזו מסוגלת להכניס את מיסטר ג'ונס החולה לפנסיון של כלבים ולנסוע לחופשה לבילוי משפחתי. כלומר יש הבדל מבחניה חומרית ,רוחנית ורגשית בין שני חלקי חייו של מיסטר בונס והיחסיים הרגשיים בינו לאדוניו.
ברור שדרך שני פרקי חייו של הכלב - מיסטר בונס, הסופר מנסה להראות את פניה האמתיים של אמריקה - פניו של הנווד היהודי עם כלבו האומללים הדורשים חמלה, רחמים ועזרה, היינו הצד החיוור האפור של אנשי הארץ הזו, ומן הצד השני את אנשי הפאר, ההוד, העושר שגם הם מגלים רגשות אך לא מוותרים על הנאות החיים אפילו אם הדברים באים על חשבון הזולת ויהיה זה אפילו כלב רחובות שאומץ, שאפילו לא הרגישו שהוא חולה, והכניסו אותו לפנסיון כדי לשחרר עצמם לנסוע לחופשה משפחתית.
דגשים חשובים ותיאור קצר של התוכן
ווילי גורביץ' או כפי שקרא לעצמו ווילי כריסמס, הוא הומלס, מתגולל ברפשי רחובות עם כלבו שלו, אלכוהוליסט שחלה בשלב מוקדם של חייו בסכיזופרניה ואושפז ויצא מבית חולים כאדם שונה, אחר משהיה. פגוע מסמים שלקח בעבר והחולי הסופני קפץ עליו בטרם עת. הוא הולך ודועך הולך ונגמר אל החושך שבקצה המנהרה. אל טימבוקטו. לפי שמתאר אותו אוסטר: וילי גורביץ', "מר –נפש, מורד, משורר מנודה המשוטט בביבים של העולם שחרב" משנה את שם משפחתו לכריסמס.
ווילי נאחז בשביב אור אחד שנותר לו מעולם האנושות והוא לחפש את מורתו האהובה מהתיכון הגברת סוונסון. האישה היחידה שחיזקה אותו והאמינה שבווילי יש איזשהו כישרון לכתיבה. במשך שנים שמרה עמו על קשר אשר בסופו של דבר נותק. עכשיו משאת נפשו של ווילי הגוסס היא להפקיד את כתביו, שירה ויומן חיים, בידה של מורתו. וכאן אחד מהאמרות היפות של פול אוסטר: "אם ייעלמו המילים, יהיה זה כאילו הוא עצמו לא חי מעולם".
כלומר המטרה העברת עומק חייו הריגשיים ההגותיים של ווילי למשמרת אצל האישה היחידה שידעה להעריך אותו. זוהי המטרה המקודשת של ווילי טרם המעבר לטימבוקטו. בדרכו הוא פוגש בכל מיני דמויות שבחיים; ילדי רחובות , ילד סיני שאביו שונא כלבים ואנשים שונים, הוא קורא לזה אנשים שפרשו ממרוצי העכברים, לחיים שבשולי החברה וכמוהם כחיות רחוב חתולים כלבים משוטטים, והדברים מועברים לנו דרך מחשבותיו ניתוחיו הרעיוניים והדו שיח של מיסטר בונס עם ווילי.
ברובד שני יש כאן משום ביקורת כלפי אותה חברה אמריקאית החיה במרוץ החיים כעכברים הרצים במבוכי רחובות, אנשים שגורלם המר להם איש לא חומל עליהם לא מתייחס אליהם כאנשים, אלא ככלבי רחובות. אלו אנשים שנלחמים את מלחמת ההישרדות בדלות, אביונות וחולי. שם בקצוות החברה ואיש לא סופר אותם ולא רואה אותם.
פן אחר שמעלה אוסטר הוא האהבה בין האנוש לחי. בין ווילי האדון למיסטר בונס הכלב.
הכלב קורא את מחשבות אדונו ופועל על פני הגיון אנושי משהו במח כלבי. מעין אוקסימורון או פרדוכס אך זה היפה בסיפור; הראיה האנושית המפוקחת משהו במח החיה הפשוטה, האומללה, כאותם אנשים הסובבים לה. ובראש ובראשונה ווילי האדון אך בעצם החבר הקרוב ביותר, אוסטר מראה עד כמה האהבה והחיבה חשובה בחיי העולם הזה הן לאנוש והן לחי. ואמנם הפרידה בין מיסטר בונס לווילי קשה ביותר גם להם וגם לקוראים. ווילי מוטל על הקרקע ליד בית ספק חי ספק מת מלטף את כלבו המייבב ומלקק את פניו, זוהי אפלולית באור יום אך מהותה היא חמלה אנושית בלא גבול.
יש לא מעט פילוסופיה במחשבתו של מיסטר בונס הכלב ( אגב הוא נקרא בשם ובתואר אנושי "מיסטר בונס" ויש משמעות סמלית בכך המעידה על מהותו) ולאחר שעובר את חצי חייו השניים, לאחר מותו של ווילי, במחיצת משפחת ג'ונס העשירה אך המסוכסכת בתוך עצמה, הוא מעלה בפנינו את השאלה: מה גורם לאושר ושמחת חיים, אצל בני האדם או מה גורם להם להיות אומללים ומדוכאים? וסיפור חייו מראה מסקנה מעניינת שדווקא האנשים העשירים פיסית הם האומללים ביותר רוחנית , והדלים האביונים מקיימים את אלו המסתפקים במועט ושמחים בחלקם.
שאלה פילוסופית אחרת עולה מהמסע האחרון בחיו של ווילי אל מורתו הגברת סוונסון שידעה להעריך אותו ככותב. השאלה למה לאדם גוסס חשוב להשאיר את פרי עטו היינו תמצית נשמתו אצל האחר. הרי ממילא הוא גופו לא יישאר כאן? מה הדחף של בני האדם להשאיר איזה גלעד אחריהם והרי הדבר הוא פרדוקסלי מצד אחד אתה מת ובעצם אתה כלום. ומצד השני קיים בך הדחף להשאיר לדורות משהו מוחשי כחלק ממך בארצות החיים. כל כך למה? את התשובה משאיר אוסטר לכל אחד מאתנו.
משהו על הצורה והסגנון הסיפורי של אוסטר
הפתיחה של הסיפור מושכת את הקורא או אפילו שואבת אותו אל תוך השורות :
"מיסטר בונס ידע שווילי לא יהיה בעולם הזה עוד זמן רב. זה יותר משישה חודשים שהשיעול בתוכו .. וכו'"
הסקרנות של הקורא מתעוררת כבר מהמשפט הראשון מישהו הולך למות שיעול נוראי , מי זה מיסטר בונס?
לדעתי זוהי אומנות נפלאה גם בפרוזה גם בשירה לדעת למשוך כבר מהמשפט הראשון את הקורא אל תוך הסיפור וזה אוסטר יודע לעשות יפה מאוד.
מעברים
המעברים בין סיפור המחבר לדו שיח או סיפור בגוף שלישי לגוף ראשון הם חלקים וכמעט לא מורגשים גם זוהי אומנות הסיפורת היפה.
תיאולוגיה? עולם החלומות שבספר מזכיר את הופעת החלומות כמוטו מאפיין לספר בראשית. לא נראה לי שפול אוסטר היה דתי אך בכל זאת מרבה בתיאור חלומות בספר. ומכאן האנלוגיה שאני מוצא לספר בראשית. ישנם עוד רמזים תיאולוגים למשל שימוש באלוהים ככח עליון:
" עכשיו הכל בידי אלוהים והאמת היא שאין דרך חזרה" (70) "היונים אולי טפשות יותר מכלבים, אבל זה מפני שאלוהים נתן להן כנפיים במקום מח..." (עמ׳ 89)
תיאור וויזואלי של הדמויות וההתרחשויות:
ניתן לתאר מעין מעגל כאשר בנקודת המרכז שלו נמצא הכלב- מיסטר בונס ( מאוחר יותר נקרא ספרקי) על קצות המעגל הדמויות האחרות שבספר כאשר מכל דמות יש חץ המוביל אל מיסטר בונס וממנו חץ אל הדמות. היינו היזון חוזר במידע רגשי, רעיוני, חשיבתי. או אם תרצו מיסטר בונס הוא המרכזת של רשת הדמויות במעגל הימים והחיים הסובבים לו.
יתירה מזו גם ביחסים בין אנשי הקצוות מיסטר בונס מעורב או יודע התרחשויות בין בני זוג למשל:
"פולי אהבה את הבית אבל לא אהבה את דיק. זה היה גלוי וידוע למיסטר בונס" (עמ׳ 14).
באחד המקומות פול אוסטר מנסה להעלות את מחשבות מיסטר בונס הכלב וכותב כך:
"מיסטר בונס התקשה להאמין למראה עיניו. ככה יהי החיים פה?" ובהמשך: "הם הפכו אותו לאסיר הם קשרו אותו לכבל השטני הזה מתקן העינויים המתכתי הזה שחורק בלי הרף ומשמיע זמזום מהדהד. כאילו להזכיר לו שאינו חופשי עוד, שמכר את זכותו מלידה תמורת קערית של דייסה ובית טרומי מכוער" (עמ׳ 134).
זו דוגמא טובה המראה איך המחבר מנסה להאניש את מחשבת הכלב לפי איך שהאדם היה מרגיש (אך האמת שזו הכללה לא מדויקת. שהרי כל כלב היה מגיב אחרת בהתאם לאופיו, וכן משום ידע אישי שלי שמקרה כזה לא מחויב המציאות. והא ראיה : כלב שהיה קשור משך חודשים למוט ברזל ליד הבית שוחרר על ידי במטרה להטיב עמו ולהוציאו לחופשי. מסתבר שהכלב ברח והעדיף להיות קשור בפתח חצר הבית עד סוף ימיו מאשר להיות חופשי. היינו ההרגל וההסתגלות הם גם מנת לחמו של הכלב. והחשיבה לאו דווקא כפי שהאדם חושב).
אך בהמשך הספר בסוף פרק 4 הוא עצמו מגיע למסקנה ההפוכה מהנ"ל ואומר כך:
"אולי לא הכל מושלם במקום הזה, אבל אפשר לומר הרבה בשבחו, וכשאתה מתרגל לדרך פעולתה של המערכת, כבר לא חשוב לך כל כך שאתה קשור לכבל יום תמים״.
דוגמא אחרת שבה מחזיק אוסטר ולא חוזר בו:
"מיסטר בונס שמח על ההזדמנות לנסוע שוב במכונית"
שוב האנשה של החיה אם כי מציאות מראה שכלבים לא תמיד אוהבים נסיעה במכונית לפעמים הם יורדים מהמושב אל הרצפה או רועדים מפחד (עמוד 136).
אך נוח לו לפול אוסטר לתאר כך, כדי להבליט שוב את ההבדל בין חייו של הכלב עם ווילי העממי התמהוני שחי מהיום למחר מעבודות מזדמנות, (כמו שטיפת רצפות בבאר בשיקגו שליח מתלמד בחברה אחת בפילדלפיה) שחיי העוני והפשטות לא מפריעים לו , לעומת החיים בבית האריסטוקרטי משהו שבו נוסעים במכונית, יש ארוחות סדירות, אומצות משובחות לכרסום, שׂחִייה עם אליס במים הקרירים אין קרציות ופרעושים בקיצור חיי פאר ומותרות אמריקה אחרת משהכיר עם ווילי . לעניין זה מן הראוי לציין שגם שמו של הכלב מיסטר בונס משתנה בחייו בבית הפאר לספרקי.
אימרות כנף של פול אוסטר שליקטתי מהספר:
המילים השמורות בתא השכור היו כל מה שהיה לו לומר על עצמו. אם ייעלמו המילים יהיה זה כאילו הוא עצמו לא חי מעולם.
רוח האדם היא כלי קהה, והרבה פעמים אנחנו לא יודעים איך לדאוג לעצמנו יותר טוב מהתולעת הכי פשוטה שבאדמה. (עמ׳ 57)
דברים גדולים נולדים רק מתוך עקשנות (עמ׳ 81)
ונפש דו רגלית שאין בה חמלה , אינה טובה יותר מכלב משוגע.(עמ׳ 95)
האהבה איננה עניין של כמות. תמיד יש עוד אהבה אי שם, ואם אבדה אהבה אחת אפשר למצוא אחרת.
העולם מלא פלאות, ועצוב הוא שאדם מבזבז את זמנו בדאגות לדברים הלא נכונים (עמ׳ 138)
הטוב מוליד טוב והרע מוליד רע וגם אם הטוב שאתה נותן נתקל ברע, אין לך בררה אלא להמשיך ולתת יותר ממה שאתה מקבל. אחרת בשביל מה לטרוח ולהמשיך לחיות? (עמ׳ 152)
אושר כלבי הוא לא רק ההרגשה שאתה רצוי, אתה צריך להרגיש שאתה גם נחוץ (עמ׳ 155)
סיכום
סיפור מהחיים שמעלה, במיקרו, אינטימיות בין הבעלים לכלבו ובין חיי כלב במקרו לסביבה הקרובה והרחוקה. כשהאירועים מסופרים ומתנהלים מנקודת מבטו של הכלב שהוא במרכז או בטבור המעגל התרבותי אנושי. הסיפור רווי בהומור הבלול בעצב, קדרות ואפרוריות. חיים נטולי חמלה, לא תמיד נושאים הם מידה של הגינות, עתים הפכפכים. עניין חשוב הוא ההישרדות (מיסטר בונס לאחר מות וולי). הצחוק המופיע בסיפור הוא לטעמי צחוק מר. פול אוסטר ניחן בדמיון פורה והסיפור לא אחת נע בין מציאות לדמיון. נושא החלומות שבו מזכיר את מוטיב החלומות השגור בספר בראשית ואפשר מאוד והסופר הושפע מכך. הרבה אמרות כנף בספר ( ליקטתי אותן כנ"ל), ונגיעות פילוסופיות בקשר לדגשים מסוימים שבחיי אדם.
כמה מילים על הסופר פול אוסטר
נולד בשנת 1947 סופר יהודי אמריקאי נחשב לאחד הסופרים החשובים בעולם וספריו רבי מכר. למד ספרות אנגלית. ספרות משווה באוניברסיטת קולומביה שבניו יורק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך תפורסם אחרי אישורה. סבלנות, ותודה על התגובה.