המסע המופלא אל זמן הנשמה היתֵרָה: עיון בשיריה של כרמלה בן ישי

הרצל חקק, משורר

המסע המופלא אל זמן הנשמה היתֵרָה

זמן הכרם

כרמלה בן ישי, זמן הכרם: שירים, הוצאת בימת קדם, סידרת ערוגות השירה, תל אביב 2002, סא עמודים

שבוע הספר העברי מבקש מאיתנו לשוב אל שירים נשכחים. לעתים הם שקטים מדי, לעתים הם נחבאים בפינות נסתרות. אכן כן, יש שירה שנשמעת כמו לחש, כמו תפילה, לפעמים כמו השבעה מכושפת. זה הזמן לחשוף את המנגינה שלא אבדה.

שירתה של כרמלה בן ישי פורסמה לפני שנים, ועם הזמן ראינו אותה מתרגמת את שירתה למחול וּלמופע כובש לבבות.

כאשר קובצי שירה רבים נערמים במדפי חנויות הספרים, מבקשת הנפש קול ייחודי, קול שמחפֵּש הרמוניה ומקצב, פיוט שמתרפק על שערים נעוּלים, שנכתב מתוך הלמות לב.

כרמלה בן ישי כותבת שירה כביכול מינורית, שירה בלחישות, אך בין השיטין אתה שומע קול קורע לב.

כרמלה ישי ברחובות ירושלים
צילום: הרצל חקק

"את תבואי אליי, אל השקט שלי/ אמַלא לך אותו געגועים

מן הרוחק/ ואלייך / ואֵלייך אביא מראות

מראות ומלים וצלילים / ליופייך הכָּבד שמרוח הרים". (עמוד י"א).

כרמלה בן ישי כותבת דו שיח של אוהבים הנלחש כתפילה. החזרות יוצרות ריתמוס של לחישות, של אווירה מכושפת. האוהב והאהובה ממוקמים בסביבה טבעית, במרחבים. משהו נבואי קדמוני שורֶה על השירים :

"עיניים שלי/ זמן עונות נותן בנו סימנים/ מביא חלומות מביא/ צימוקים שקדים למשב מאורות/ מפקיע מגופנו הרעב/ את שנתו הטרופה לסלסולים/ "יופייה הכבד", הוא אומר/ "עיניים שלי" / איך/ איך שאנחנו זעירים כה/ עונותינו בסדרים חולפות/ רק מי/ רק מי יבוא לשמור על כוכבי אור קטנים שלנו/ ומי/ במשא הגעגועים יישא/ שמא לא נדע עוד המשָב חומק..." (עמוד י"ח).

נשימות קצרות, לחישות המזכירות טקסים של מחזוריות העונות. כשרואים אותה מופיעה, המילים מקבלות צבע אחר. זה נשמע כך, זה גם נראה כך. השירה מקבלת גוונים של טקס פולחני.

שירת האהבה של בן ישי פורצת מן הטבע וכל העולם המקיף אותה הוא נחלתה. כמו אותה תפיסה חסידית שהאלוהים נמצא בכל פינה בטבע, כך אנו חשים כי עולם האוהבים כובש את הטבע מן האדמה עד הכוכבים. הכול שלהם. כוכבי האור הקטנים הם ילדיהם, האהבה היא שתשמור עליהם. "עוֹנוֹתינו בסדקים חולפות " ואצל כרמלה יש למלה " עונה" גם משמעות מחזורית וגם משמעות ארוטית ( כפי הביטוי "כסותה ועונתה"). הסיום מוביל אל הפורקן של האהבה, כשיש התייחדות והתמזגות עם האדמה – עמוד י"ח :

"בשר האדמה בדבשה/

זרמת טרם עת ".

דבש האהבה, זרמת האהבה, חיבור של טבע ואהבה. ארוטיקה ופולחן. שירה שהיא כעֵין קדֵשה בבית מקדש זר.

הפולחן והזבח הם חלק מן העולם הקמאי הזה , ולעתים נדמה שיש כאן שירה נשית שבּה האשה מוסרת אהבתה כמנחה לאוהב, לאל:

״בא בן אדם / בא בגלגול / אי טבור הארץ

בנקיקי ירוק שופע״ ( עמוד מ"ו)

ובהמשך הפורקן והתמזגות עם הטבע בצורה הפולחנית הטהורה :

״הייתה המנחה / הייתה האש / והיה הגפן/ בעצים בנסך״ .

השגרה אינה חלק מן העולם הזה, המילים טבולות ורקוחים בתבלינים של עולם פראי. זה זמן אחר, זהו זמן הכרם. אנו נסחפים אל הוויה בראשיתית. זה זמן הטבע, זמן הגפן, הזמן האלטרנטיבי לעולם הזה. כנגד העולם האורבאני המנוכר מציבה בן ישי עולם רוגש, קדמוני, פראי, עולם של חיים בתוך מחזוריות קמאית, בתוך טבע חי ונושם.

היופי הכבד של האִשה הופך אותה לעץ השדה, לפרי בָּשל, והאוהב הבא אליה אף הוא חלק מן המחזוריות הרוחנית והחיונית, האוהב בא בגלגול.

זה עולם היולי, מלא ניחוחות פרא. "טבור הארץ" ו"נקיקי הירוק השופע" - כך מתוארת הישות, כך משרטטים מילות השירים את הארץ - ובה בשעה מתארים את האהובה. הכול הופך לאחד.

גם פסוקי התפילה הלקוחים מן הפולחן היהודי משמשים את האוהבים לבטא את אהבתם, אלה לחשי ההשבעה שלהם :

"בהיות האותיות אצל המזוזות אשר למשקופים/ וצווארינו רטט טיפות ההיכל/ מנשימת הריחות פרי ניצנים / ודגן ותירוש ויצהר/ פתח היד והשביע בשמן וזיכך לתפילה / וחכמים שהיו מגמרים לפסוק/ ׳שהכול נהיה בדברו׳/ וגופנו בכפולת האֶחד באחד /מיום המקדש אשר להר" (עמוד ל"ד) .

שורות קצרות המכילות בקליפת אגוז הן את מעמד הר סיני, ההתקדשות לפני ההר, ובה בעת הן מכילות את תפילת היחיד, תפילת הייחוד, אותה התמזגות ב"אחד". פסוקים אלה הופכים ללחש פולחני של התמזגות ארוטית - ובה בעת צפוּנה בלחש בּרכת האדמה , אם החיים, שהיא עדות להשתתפות הטבע במחזוריות החיים, במחזוריות פולחן האהבה.

כרמלה בן ישי ידועה במופע המחול שלה המשלב מוסיקה ומלים, ולעתים נדמה תוך כדי קריאה, שאנו בעיצומו של מופע מלים מחשמל, שצלילי הריקוד ותנועות האוהבים – הכול נרקח, הכול חבוי ברקע, חול וקודש מחוללים ומשחקים בין השיטין.

תקצר היריעה מלהכיל את העוצמה הזו, את החיבור הפראי של הקצב והמלים. רק כשורות סיום אַפנה את תשומת הלב למחזור השירים "נווה צדק" הקורע שער לעולם הילדות של כרמלה בן ישי, לשורשיה, לחלומות ייחודיים על הבית והאבות, ויפה במיוחד השיר על הסבתא שמחה :

"והייתה נותנת בי הסימנים של אנשים ודברים/ ומעשים / וסימנים של חלומות שלה/ ואני נהייתי בפחד גדול" (עמוד כ"ג).

יש חלק משיריה השבויים בקסם המזרח :

" רעלות הנשים לחופי ארץ קדם/ טעם קפה חריף מהביל/ "אצלך אני בא", אמר, "לעשות אותך/ אשה של אגדות"/ (עמוד י"ט).

מי שרוצה לצאת למסע, למסע שיש בו עוצמות לסחוף אל נתיבי פלא ורוחניות, אל עולם של מוסיקה פנימית וקסם מסתורי. ברוצה בשינוי פנימי אמיתי, יוכל להצליח רק אם יתאים את חייו לזמן הרוחני הנשגב, לזמן הכרם. זו הדרך בה יפיק ענבי הילולים.