תעודת חוקים הכתובה בסגנון חוקי חמורבי

המצבה שעליה נחקקו חוקי חמורבי

קבוצת ארכאולוגים בראשות פרופ' אמנון בן-תור וד''ר שרון צוקרמן מהמכון לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית חשפה באתר החפירות בתל חצור תעודה מהמאה ה-18-17 לפנה''ס שעליה כתובים חוקים בסגנון חוקי חמורבי הקשורים ליחסים שבין אדם לחברו. זו הפעם הראשונה שבה נמצאה בישראל תעודה המתייחסת לחוקי חמורבי. חוקים אלה דומים לחוקים באותו עניין הכלולים בקודקס חמורבי, וכן לחוקים הקשורים בנזקי גוף מסוג 'שן תחת שן' הנזכרים בספר שמות. חמורבי, מלך בבל, שחי במאה ה-18 לפנה''ס, חוקק והנהיג קודקס חוקים שהוא הנרחב ביותר בין חוקי המזרח הקדום. ידוע כי החוקים שימשו השראה לחוקי המקרא הנוגעים ליחסים בין אדם לחברו. תעודת הטין שנחשפה כתובה בכתב יתדות בשפה האכדית. המילים, שפוענחו עד כה על ידי פרופ' וואין הורוביץ הן ''אדון'' ו-''עבד'', ומילה הקשורה לחלקי גוף, כנראה ''שן''.

מות אהרן בראי המדרש

פרופ' אביגדור שנאן, האוניברסיטה העברית בירושלים

בין שלל נושאיה של פרשת "עקב" – כגון ההבטחה לגירוש תושבי כנען מפני בני ישראל, הצו לשמור את דרך ה' ומצוותיו, סיפור מחדש של מעשה מתן תורה וחטא העגל – נמצא גם אזכור קצר של מות אהרן. האזכור מופיע במפתיע בסיום סיפור מתן תורה: "ואפן וארד מן ההר [דברי משה] ואשים את הלוחות בארון אשר עשיתי ויהיו כאשר ציווני ה'" (דברים י, ה), ומיד בנשימה אחת לאחר מכן: "ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה, שם מת אהרן ויקבר שם, ויכהן אליעזר תחתיו" (פסוק ו). לא רק האזכור החטוף של מות אהרן בקשר למתן תורה דורש את הסברו, אלא גם העובדה שעל פי המסופר בספר במדבר (כ, כב-כט) מת אהרן בהר ההר אשר "על גבול ארץ אדום" סמוך לסיום המסע במדבר ולא ליד הר סיני ובסמוך ליציאת מצרים!

חז"ל שחשו בקושי כפול זה פתרו אותו על דרך המדרש. תחילה בקשו להסביר את סמיכות הפרשיות שבין מתן תורה ושבירת לוחות הברית לבין מות אהרן (כהופעתם בספר דברים). וכך נאמר בתלמוד הירושלמי (יומא א, ה [לח ע"ב] : "אמר רבי יודן בר' שלום: למה סמך הכתוב את מיתת אהרן לשיבור הלוחות? ללמדך, שמיתתן של צדיקים קשה לפני הקדוש ברוך הוא כשיבור לוחות". סמיכות העניינים שבטכסט – אף שלא היה לה יסוד במציאות ההיסטורית – מלמדת, אומרים חז"ל, כמה קשה לפני הקב"ה לחזות במותם של צדיקים, אירוע טראגי נורא שכמוהו מבחינת האל כשיבור הלוחות בשל חטאי העם.

ספר חדש: "נח וספריו"

עטיפת הספר

אריה עמיחי, אוניברסיטת פרינסטון

הספר "נח וספרו/יו" שיצא לאחרונה בעריכת פרופ' מיכאל סטון, אריה עמיחי וד"ר ורד הלל (הוצאת SBL) עוקב אחר מסורות בתר-מקראיות הנוגעות לסיפור נח והמבול. חלקו הראשון כולל מאמרים העוסקים בקטעים שיוחסו ל"ספר נח" שאבד, כולל קטעים מספר חנוך, המגילה החיצונית לבראשית מקומראן ומסורות שהתגלגלו לספרות ימי הביניים. החלק השני עוסק במסורות ופירושים לסיפור נח בתרגום השבעים, בספרים החיצונים, אצל פרשנים יהודיים דוגמת יוספוס, פילון וחז"ל, וכן במסורות נוצריות (כולל באמנות הנוצרית הקדומה והספרות הגנוסטית) ובקוראן. לרגל צאת הספר מראיין אריה עמיחי את פרופ' מיכאל סטון, פרופסור אמריטוס למדע הדתות וללימודים ארמניים באוניברסיטה העברית.

פסיפס יוסף - העיצוב ומשמעותו

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

מוצב בבניין רבין באוניברסיטה העברית בהר הצופים, ירושלים

 אומנות הפסיפס היא סוג של יצירה פלסטית היוצרת דימויים פיגורטיביים באמצעות ציפוי שטח ביחידות חומר ססגוניות קטנות, לרוב של אבן. פסיפס יוסף מתאר את ארוע השיא של הסיפור - התוודעות יוסף אל אחיו: ’ויאמר יוסף אל אחיו: אני יוסף. העוד אבי חי? ולא יכלו אחיו לענות אֹתו כי נבהלו מפניו. ויאמר יוסף אל אחיו: גשו נא אלי: ויגשו. ויאמר: אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אֹתי מצרימה‘ (בראשית מה 3-4).

על יצירת פסיפס יוסף

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

סקיצה בצבעי מים

בשנת תשס“ב נתתי סימנריון על סיפור יוסף לתלמידי תוכנית רביבים, שנועד לשלב בין ההבט המקראי-מחקרי לבין צרכי ההוראה בבתי הספר. לסימינריון נילוו שתי פעולות העשרה ייחודיות: הכנת פסיפס גדול ממדים על המפגש בין יוסף ואחיו וכנס מדעי רב-תחומי על סיפור יוסף. הפסיפס מוצג בקמפוס האוניברסיטה בהר הצופים, סמוך למשרדי רביבים, ומהכנס התפתחה האסופה שערכתי, ’סיפור יוסף במקרא ובראי הדורות‘ , שראתה אור  בהוצאת מוסד ביאליק. צילום הפסיפס (צילום: פרופ‘ זאב וייס) מופיע על כריכת האסופה. על הקיר בבניין רבין מתחת לפסיפס מצוי שלט שבו כתוב: ’הפסיפס "יוסף מתוודע אל אחיו" עוצב ונוצר באביב תשס"ב על ידי תלמידי שני המחזורים הראשונים של תכנית "רביבים" בהנחייתה האקדמית של ד"ר לאה מזור ובהדרכתה האמנותית של ד"ר שרה מלצר‘. 

סיפור יוסף במקרא ובראי הדורות

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

 סיפור יוסף במקרא ובראי הדורות בעריכת לאה מזור

 בית מקרא נה,א (תש"ע), מוסד ביאליק 214 עמודים + א-טו

מאז ומתמיד שבה סיפור יוסף את לב קוראיו ברוחב יריעתו, באופיו הדרמטי, במורכבותו הפסיכולוגית, במסריו האמוניים, הרעיוניים, הערכיים והכלל-אנושיים ובעיצובו הספרותי. כתונת הפסים של יוסף, חלומותיו, השלכתו לבור, מכירתו לעבדוּת, עמידתו בפיתוייה של אשת פוטיפר, עלייתו המטאורית לגדולה, התוודעותו לאחיו ועוד שימשו מקור השראה בלתי נדלה להוגים וליוצרים בכל הדורות ובכל צורות ההבעה האנושית: בכתב ובעל-פה, בתרבות ה"גבוהה" ובתרבות הפופולרית, בסיפורת ובשירה, במחזאות ובקולנוע, במוזיקה ובמחול, בהגות ובאָמּנויות הפלסטיות. רישומיו של סיפור יוסף נטבעו גם בשלוש הדתות המונותאיסטיות – ביהדות, בנצרות ובאסלאם. האסופה האינטר-דיסציפלינרית המונחת עתה לפני הקוראים היא החיבור המרוכז ביותר הכתוב בלשון העברית על סיפור יוסף: חצייה "מקרא" וחצייה "ראי הדורות".

שבר לוח מתקופת הברונזה התיכונה

 תל חצור

ד"ר נילי ואזנה, האוניברסיטה העברית

אחת התגליות החשובות ביותר לענייני מקרא ומזרח קדום נתגלתה לאחרונה (ביום חמישי האחרון!).

תצא גם הודעה של הדוברות של האוניברסיטה, אבל מאחורי הקלעים הכל גועש: מדובר בשבר לוח מתקופת הברונזה התיכונה (מאה 18 לפה"ס) מחצור, שמכיל קטע מקודקס חוקים כמו-חמורבי וספר הברית (אבל לא זהה), כולל אזכור של שן (שן תחת שן?) ומעיד שבכנען המסורת הזו היתה קימת באלף השני לפה"ס. אמנון בן תור חשף ווויין הורביץ מפרסם. בינתיים כולם נורא מתרגשים, ומחכים לפענוח הרשמי.

מהי 'מהפכת זרים'?

על פרשת "דברים"

השבת, שבת "דברים", היא השלישית שבין "תלתא דפורענותא" והפטרתה הם דברי הפורענות והתוכחה של הנביא ישעיהו (א, א-כז). החל מן השבת הבאה, שאחרי ט' באב, תתחיל תקופה בת שבע שבתות ("שבעתא דנחמתא") שבהן יקראו כהפטרה בדברי נחמה הלקוחים מחלקו השני של ספר ישעיה (פרקים מ ואילך).

בנבואה המשמשת כהפטרה לפרשתנו מתאר הנביא בצבעים חריפים את חטאם של יהודה וירושלים: "...בנים גידלתי ורוממתי, והם פשעו בי, ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו, ישראל לא ידע, עמי לא התבונן" (פסוקים ב-ג). כן מקונן הנביא, תוך שהוא פותח את דבריו בתיבת "איכה": "איכה היתה לזונה קריה נאמנה..." (פסוק כא). ועוד הוא מדבר על עונשה-גורלה המר של ארץ יהודה: "ארצכם שממה, עריכם שרופות אש, אדמתכם לנגדכם זרים אוכלים אותה ושממה כמהפכת זרים" (פסוק ז).