יום שלישי, 21 בספטמבר 2010

"עד מאה ועשרים"


רשימת אלים מאוגרית

האמור בחתימת התורה על גילו של משה ובריאותו הטובה בעת מותו, "ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו לא כהתה עינו לא נס ליחה" (דברים לד, ז), הוא הד מכוון לראשית התורה, לסיפור שבו קוצב ה' את היקף חייהם של בני האדם ושם לו גבול: "ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם [לתיבה זו נשוב בהמשך!] הוא בשר, ויהיו ימיו מאה ועשרים שנה" (בראשית ו, ג).
הסיפור בבראשית ו, א-ד קורא תיגר על המיתוס העתיק של פיו גיבורי ענק, הנפילים, צאצאיהם של זיווגים מעורבים, בני אלהים ובנות אדם, זכו בהאלהה ובחיי נצח. מסורת שכזו מוכרת לנו מסיפורי עמים רבים, כגון מספרות אוגרית, עיר כנענית קדומה שארכיונה העשיר נתגלה במאה הקודמת. שם מסופר על אביהם של כל האלים אשר בא על שתי בנות אדם והוליד מהן את "שחר" ואת "שלם", שנעשו לאלים, יפים ונעימים, וחברים בפנתיאון. דומה הוא מעשה לידת הגיבור היווני רב הכח הרקולס, אשר אביו היה האל זאוס ואמו אלקמון, בת אנוש. אדרבא, ספר בבראשית קובע, כי בני האלהים (שהם על פי תפיסת המקרא רק משרתיו של האלהים, החברים בפמלייתו [ראו לדוגמא תהלים כט, א; איוב א, ו ועוד]) לא יעמידו בזיווגם עם בנות האדם צאצאים אלהיים, גם אם מראם של אלה שונה ונשגב מדמותם של בני תמותה רגילים. אחרי הכל, גם "הנפילים" הם בשר ודם וגם הם לא יחיו למעלה ממאה ועשרים שנה.

והנה, מעשה מות משה, המתמודד עם המסורת המיתית שעל פיה משה לא מת כדרכם של בני תמותה הזוכים להאלהה מבקש לומר: אכן, שונה הוא משה מכל אדם בשר ואדם שעל פני האדמה, ואין קרוב ממנו אל האלוהים. זו הסיבה שהוא ולא אחר מגיע לגבול העליון של חיי האדם, מאה ועשרים שנה, בבריאות מושלמת, ואז נוטל ממנו אלהים את נשמתו. מכאן ברור אפוא כי משה איננו אל ולא בן אל אלא אדם יחיד ומיוחד, שחסד אלהיו שרוי עליו מלידה ועד מוות.
בזיקה שבין מעשה הנפילים שבספר בראשית לספור מות משה חשו כבר חז"ל (כגון במדרש פרקי דרבי אליעזר, פרק לא והשוו בבלי חולין קלט ע"ב), אשר עשו שימוש בגימטריה כדי להצביע על כך שמעשה מותו של משה כבר נרמז בראש התורה, בסיפור הנפילים, וזאת לאור העובדה שערכה המספרי של התיבה המוקשה "בשגם" (כמצוטט לעיל מתוך בראשית ו, ג) הוא כערכו המספרי של "משה" כלומר 345. "בשגם הוא בשר" נתפס אפוא כאומר כי גם "משה הוא בשר" וככל בשר ודם הוא צריך להיפרד מן העולם ולמות בבוא עתו.


מתוך: א‘ שנאן (עורך), י‘ זקוביץ, ד‘ פרוינד (מערכת), נהרדעה - דפי פרשת השבוע של האוניברסיטה העברית בירושלים, וזאת הברכה (תשס“א 2001)

ראה גם: האם מת משה?

אין תגובות:

פרסום תגובה