פרופ’ יהושע גתי, אוניברסיטת קייפ טאון,
פרשת נח היא חוליה נוספת בשרשרת ההידרדרות האנושית. פרק אחר פרק נגלל לפנינו סיפורה הטרגי של האנושות, שמרגע שנחשפה, בחרה וגילתה את הרע עם אכילת הפרי מעץ הדעת טוב ורע. דומה שהאנושות נוקטת בעקביות דווקא במתווה הרע. קין הרג את הבל, ולמך מתהדר שקין הוא כשום דבר לעומתו (ד 24).
הסיפור המקראי מוביל אותנו דרך המקרים שהציג, להתבוננות פסימית מאוד על דרכי האדם. התבוננות המסתיימת בהבחנה: "וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם" (ו 5). ובכן, האדם עשה את בחירתו: הרע. וכאן בא אחד הפסוקים העצובים במקרא לטעמי: "וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ" (פס' 6). העיצבון האלוהי מדכא. בריאת האדם היא אכזבה, והאכזבה נעוצה לא בעצם הבריאה אלא באופיו של האדם שנקבע על ידו הוא. כלומר, ניתנה כאן רמת חופש נדירה לאנושות, שהיא אמנם מבדילה את האדם ומייחדת אותו מהחיות, אבל היא מחייבת אותו מאוד. התנהגותו של האדם לא נקבעה בבריאתו והוא יכול לכוון את דרכו עצמאית. עצוב שהאדם בחר בדרך החמס, בדרך העושק, העול, הרוע. בלי להיכנס לדיונים אתיים מעמיקים יש לנו כאן הסתכלות פסימית מאוד על האדם.
ועם זאת, יש יוצא דופן והוא נח. נח איש צדיק, כך מתחילה הפרשה, והצדק משתלב בהליכתו של נח בדרכי האלוהים. כלומר, לא רק על פי נטיות לבו הספונטניות. זאת אומרת, ההליכה של האדם בדרכי הרע נוגדת במפורש את הדרך האלוהית. וזה בכלל בלי להיכנס לפרטים ובלי להציב חוקים. ובאה החלטה אלוהית קשה ביותר: הוא עומד למחות את בני האדם מעל הארץ פרט לנח ולמשפחתו, וזאת יעשה דרך המבול. כלומר, תהיה התחלה חדשה לאנושות. החלטה זו מעוררת שאלה מוסרית-חינוכית: האין טעם בחינוך מחדש של האנושות, בלימוד הדרך הנאותה והטפה לה? ההנחה כאן היא שעומק הרוע הוא כזה שאין אפילו טעם בניסיון לשיפור. עומק הרע שבאדם מתבטא עוד בדברי אלוהים אחר המבול. אלוהים מכיר בתכונות השליליות של בני האדם: "יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" (ח 21), ולכן אין משמעות לחזור להשמיד אותו.
אבל, יש ממד חדש שנוסף אחרי המבול. אלוהים מדגיש במיוחד את נושא הרצח; אדם שירצח, דמו ישפך. זוהי המגבלה היחידה על טבעו הרע של האדם, וזהו האיסור הראשון על האדם אחרי גירושו מגן העדן. האדם רע מנעוריו וזה המצב, אבל על דבר אחד אלוהים לא יעבור בשתיקה: על רצח, כי בצלם אלוהים עשה אלוהים את האדם. זוהי מעין סתירה: האדם נברא בצלם אלוהים, ולמרות זאת הוא רע מנעוריו?! יש לחשוב על הניסוח כאן: לא רע מלידתו אלא מנעוריו, כלומר, ממצב שיש לאדם איזו מידה של בחירה, אבל תנאי הבחירה הם נעלים: בצלם אלוהים. ובכל זאת האדם בוחר כפי שבחר.
וקורה דבר מאכזב מאוד: הדבר הראשון שנח עושה הוא נטיעת כרם. והכרם, היין, מוביל להשתכרות ולהתבזות של נח. זוהי האנושות הטובה במירכאות. הרעיון המובא כאן הוא שמחשבות רעות מביאות להתנהגות רעה. גם האנושות הטובה לכאורה מושחתת. ובכן, לא תהיה השמדה חוזרת, וצריך יהיה להתחיל, והפעם מבחינה רוחנית - שמשמעה יהיה גם מידת הציות בניגוד להתנהגות הספונטנית - עם דמות אחרת מיוחדת במינה: אברהם, המופיע בפרשה הבאה.
מתוך: י’ גתי, חוזרים לתנ"ך: פרשת השבוע של כולנו והוראת המקרא, ירושלים 2013
על נוח והמבול ראו גם:
ארבע הבריתות
סיפור המבול בספר ישעיה
מאמר מצוין, גמרתי תוך כדי קריאה!
השבמחקענק!!!
השבמחקגדול.
השבמחק