כתובות קבורה בארמית וביוונית והברכה העברית ׳שלום׳ נחשפו בציפורי

הכתובת ביוונית

צילום: מיקי פלג, באדיבות רשות העתיקות

שלוש כתובות קבורה בנות כ-1700 שנה, שנכתבו בארמית וביוונית, נחשפו לאחרונה במושב ציפורי שבצפון. בשתי כתובות הקבורה בארמית נזכרים שמותיהם של מי שמכונים "רבנים", ששמותיהם טרם פוענחו, ואשר נקברו בבית הקברות המערבי של ציפורי. 

חשיפת הכתובות בציפורי

צילום: מיקי פלג, באדיבות רשות העתיקות

לדברי ד"ר מוטי אביעם ממכון כינרת לארכיאולוגיה גלילית, "חשיבות כתובות הקבורה היא בכך שהן משקפות את חיי היום יום של יהודי ציפורי, ואת עולמם התרבותי לפני 1700 שנה. במחקר מתלבטים באשר למשמעותו של המונח "רבי" בתקופה בה שהה רבי יהודה הנשיא בציפורי יחד עם ה"תנאים" ולאחריו ה"אמוראים" – אותן חבורות גדולות של חכמים בבתי המדרש של העיר. 

יוסף ואחיו וגם אלומה היתה שם

אביב עקרוני, משורר, מתרגם, מבקר ספרות, עורך ומחנך

חנה קרומר, חלום חלמתי

יוֹסֵף וְאֶחָיו

וְגַם אֲלֻמָּה הָיְתָה שָׁם 

וּכְתֹנֶת פַּסִּים 

שֶׁל בֶּן הַזְּקֻנִּים, 

שְׂנוּא אֶחָיו 

שֶׁאוֹתוֹ אָבִיו אָהַב. וְהַבּוֹר... 

אֲבָל בְּמִצְרַיִם 

יָדוֹ שֶׁל הָאָב הַסּוּמָא 

שֶׁזָּכָה בַּבְּכוֹרָה בְּמִרְמָה 

הָיְתָה מֻנַּחַת 

עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם. 

המלך

יוסף עוזר, משורר

Jean-Léon Gérôme, Bathsheba bathing

בַּמִּלָּה אוֹר

נְקֻדָּה עַל הָאוֹת ו'

רוֹחֶצֶת עַל הַגַּג

כְּמוֹ בַּת שֶׁבַע. 

בדרך לאור עמודי האור הזורח - וינייטה לפרשת בשלח

 יצחק מאיר

ענן ואור

 אדם אומר לנפשו כי הדרך אינה קיימת אלא כדי לחבר תחנה ממנה יוצאים לתחנה בה חונים, עד שהוא הולך ומגלה כי הדרך עצמה גם היא תחנה. כמוה כגשר שאינו בטל בפני שתי הגדות אותן הוא מחבר ומפני הנהר עליו הוא עובר. אם הוא תלוי - ובאה הרוח ומרעידה אותו - העובר חי את הרגעים של חרדה שאין הוא חי על הגדות היצוקות. אם הוא בנוי - ובאים המים הלוחכים ומאיימים לפורר יסודותיו - אדם עובר ויודע שאם הגדה היא קבע - כל גשר הוא ארעי, והוא הולך בהרהורים שאינם נקווים בו על היבשה.  הגשר הוא דבר שכולו גשר אף על פי שלא נוצר אלא להיות מעבר.

על הוראת הכרתת עמי כנען

הרב יובל שרלו, ראש ישיבת ההסדר אורות שאול, פתח תקוה

הקדמה מאת ד״ר לאה מזור

רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לֹא תְחַיֶּה כָּל־נְשָׁמָה. כִּי־הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא־יְלַמְּדוּ אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת כְּכֹל תּוֹעֲבֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם וַחֲטָאתֶם לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם (דברים כ, טז-יח).  וַיַּכֶּה יְהוֹשֻׁעַ אֶת־כָּל־הָאָרֶץ […] לֹא הִשְׁאִיר שָׂרִיד וְאֵת כָּל־הַנְּשָׁמָה הֶחֱרִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל (יהושע י 40). 

פניתי לרב יובל שרלו  ושאלתיו כיצד לדעתו נכון ללמד דברים אלה בימינו אלה, ולהלן תשובתו. דבריו כאן מבוססים חלקית על עמדתו בתחום מוסר המלחמה, אותה פירסם כאן.

******

קיימת התנגשות חזיתית בין עקרונות המלחמה, מטרותיה וכלליה בתקופת המקרא ובין עקרונות המלחמה המטרות והכללים בעולם שבו אנו חיים עתה. אחת הסתירות המובהקות היא העובדה שלכאורה אין אנו מוצאים "מלחמה אסורה" במקרא, או למצער דברים שהם אסורים לעשות בעת מלחמה. לא זו בלבד, אלא שאנו מוצאים בין מטרות המלחמה מטרות הנוגעות להשמדה טוטאלית, לגרוש, ולמלחמת חורמה. לעומת זאת, בעולם בו אנו חיים היום התנהגויות אלה מוגדרות כפשעי מלחמה וכפשעים נגד האנושות, וברמה העקרונית הם מחוץ לתחום המחשבה לחלוטין.

החרמת הכנענים, הלכה למעשה

פרופ' מרדכי כוגן, האוניברסיטה העברית

המאה ה-8 לפנה״ס, מוזיאון הכט, חיפה

בנאומו לדור שני של יוצאי מצרים, החונה על הירדן מול יריחו ערב הכניסה לארץ, שם משה לעצמו למטרה ללמדם את עיקרי הברית שניתנה לישראל במעמד הר סיני, "למען תחיון וטוב לכם והארכתם ימים בארץ אשר תירשון" (דברים ה, ל). אבן יסוד לברית זאת היא המצווה לשמור אמונים לה' אלהי ישראל, ולו בלבד; מצוה זו היתה כרוכה בקיום מערכת התנהגות ונימוסים השונה במהותה מן המקובלות אצל העמים. משום כך בני ישראל הוזהרו מפני קיום מגע עם שכניהם לעתיד בארץ כנען, שמא ידבק בהם מן הנוהג האלילי. ניתוק זה כלל איסור נישואים עם תושבי הארץ, ואף נדרש שכל המקומות שבהם עבדו הכנענים את אלוהיהם יהרסו (שם, ז, ג-ה). זאת ועוד, ישראל נצטווה גם: החרם תחרים אותם, לא תכרות להם ברית ולא תחונם" (ז, ב), או כפי שהדבר מנוסח בחוק שבספר דברים: "מערי העמים האלה...לא תחיה כל נשמה, כי החרם תחרימם" (כ, טז-יז).

העובר במקרא ובחוקי המזרח הקדום

פרופ' ראובן ירון, האוניברסיטה העברית

שיחתנו הקצרה לא תעסוק בסוגיות יסוד, כגון מעמדו של העובר,
וההגנה עליו מרגע ההריון ועד להיפרדותו מגוף האם (הלידה). דרך טיפולנו בנושא מוכתבת לנו על ידי הטקסטים המשפטיים, שתשומת לבם ממוקדת בעיקר בהגנה על האינטרסים של בעל האישה ההרה, ובקביעה של סנקציות על פגיעה בעובר ובאם.

הוצאת מאגנס

מִי יֵדַע אֶת מי?

פרופ׳ עדנה אפק, אשת חינוך, מרצה וחוקרת ספרות ,לשון ותרבות

שָׁמַעְתִּי אֶת רֵיחַ בְּגָדֶיךָ.

רֵיחַ הַשָּׂדֶה.

עוֹרִי זָכָר.

יָדַעְתִּי שֶׁתֵּדַע

שֶׁאֲנִי-

שׁוֹמַעַת תָּמִיד אֶת רֵיחֲך 

וְיוֹדַעַת

שֶׁאַתָּה-

וַאֲנִי

מִן הַשָּׂדֶה.

הלכת אתי במדבר

אביחי קמחי, משורר

אָז אָשִׁיר אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לָךְ
כִּי גָאֹה גָּאָה וְדָהַר לִבִּי
כְּסוּס וְרֹכְבוֹ בַּיָם
הָיִית לִי לִישׁוּעָה

לאה גולדברג מדברת עם קהלת, או: חכמת הציפור המזמרת

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

לאה גולדברג

חיבור זה מציע עיון בשירי סוף הדרך של לאה גולדברג לאור ספר קהלת. [1] לאה גולדברג ושירתה מעוררות כיום עניין רב. [2] במאמר תוצע הדעה ששלושת השירים במחזור שירי סוף הדרך הם שלושה חלקים של שיר אחד שבו מתואר מפגש דמיוני בין המשוררת לבין קהלת. המשוררת מתגלה בשיר בדמותה של ציפור מזמרת הפונה לקהלת המופיע בדמותו של הזקן היושב לנוח בצד הדרך. הציפור מלמדת את "קהלת" שבכל הדורות יש מוצא מן הפסימיזם ושהדרך אל עצמך עוברת דרך האלוהי.

ידעתי לילותיך

יוסף כהן -אלרן, משורר

כִּי־רָאָה יְהוָה בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי  (בראשית כט 32)

שָׁנִים שֶׁל תְּשׁוּקוֹתֶיךָ שֶׁבַע נִתְּנוּ לְאַחֶרֶת

יָדַעְתִּי לֵילוֹתֶיךָ

אַנְחוֹתֶיךָ חֲנוּקוֹת

קָרָאתִי מַאֲוַיֶּיךָ

דִּמְעוֹתֶיךָ הַיְּבֵשׁוֹת

איש בסבלו נפתל עם מזימות שטן

אביב עקרוני, משורר, מתרגם, מבקר ספרות, עורך ומחנך

Léon Joseph Florentin Bonnat, Job 

הָיָה אוֹ לֹא הָיָה, 

לֹא זוֹ הַשְּׁאֵלָה. 

אָדָם בְּסִבְלוֹ נִפְתָּל 

עִם מְזִמַּת שָׂטָן. 

הַחֶרֶשׂ בְּיָדוֹ, 

הַשְּׁחִין מִכַּף רַגְלוֹ 

עַד קָדְקֳדוֹ, 

וְהוּא גּוֹרֵד, גּוֹרֵד, 

גּורֵד גּוּפוֹ, 

יוֹשֵׁב בְּתוֹךְ הָאֵפֶר, 

מַחֲזִיק בְּתֻמָּתוֹ. 

המורה אשר - ראיון עם המורה לתנ"ך אשר גניס

אשר גניס

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

שלום לך, אשר, אתה מורה ותיק ומוערך מאד. תאר לנו את דרכך המקצועית בהוראת התנ“ך.

את דרכי המקצועית התחלתי בחטיבת הביניים "זלמן ארן" בראשון לציון בה עבדתי כעשרים ושלוש שנים כמורה לתנ"ך, מחנך כיתה, רכז שכבה, רכז חינוך חברתי וסגן מנהל. כבר בתחילת הדרך הרגשתי צורך לפרוץ את מעגל החטיבה ולהתפתח מבחינה מקצועית גם במקומות אחרים. מהר מאוד מצאתי את עצמי מלמד גם בתיכון והמעבר למכללה היה רק עניין של זמן. את דרכי במכללת לוינסקי לחינוך התחלתי כמדריך פדגוגי להוראת המקרא ובהמשך כמרצה דיסציפלינארי, כדיקן הסטודנטים וכראש יחידת המעורבות החברתית בקהילה. לימים נתבקשתי ללמד גם במכללת סמינר הקיבוצים, לשמש מדריך מחוזי למקרא מטעם הפיקוח על הוראת המקרא, לבדוק ספרי לימוד ולכל הבקשות נעניתי ברצון.

קֹדֶשׁ גּוּפָהּ

יוסף כהן -אלרן, משורר

ניחוח רימונים

הִנֵּה גּוּפִי מָשַׁחְתִּי 

נִיחוֹחַ רִמּוֹנִים

מַלְכִּי קָרָא וּבָאתִי

לְלֵיל שֶׁל אוֹהֲבִים