ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית
 |
| הוצאת יד בן צבי |
אייל בן-אליהו, בין גבולות: תחומי ארץ-ישראל בתודעה היהודית בימי הבית השני ובתקופת המשנה והתלמוד, הוצאת יד בן צבי, ירושלים תשע״ד 2013, 348 עמודים
ההכרזה על הקמת מדינת ישראל מִה' באייר תש"ח (14.5.1948) הידועה בשם ׳מגילת העצמאות׳ נפתחת במילים: ׳בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי׳. מכאן זורמת ההכרזה אל תכליתה המעשית-מדינית: ׳אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל׳. המרחב שבו הוקמה המדינה מכונה במגילת העצמאות בשמות שונים, שמטרתם לקבע את הזיקה שבין תחום ההתיישבות הלאומי לבין זהותו ההסטורית-תרבותית של עם ישראל: ארץ-ישראל, ארצו של העם היהודי ומולדתם העתיקה של היהודים. אך מהם גבולותיה של המולדת הישנה-חדשה הזאת? מה נכלל בה ומה מצוי מחוץ לגבולותיה? לא נאמר! הדבר קשור, בין השאר לכך, שארץ-ישראל היתה מאז ומעולם ארץ מרובת גבולות, וכך הפכה לארץ חסרת גבולות (מוסכמים).
סוגיית גבולות הארץ פותחת מניפת שאלות: האם שטחה של הארץ חופף לתחום התנחלותם של 12 שבטי ישראל של תקופת המקרא? האם נכון לשיר ולטעון ׳שתי גדות לירדן, זו שלנו זו גם כן׳? מה מעמדה של רצועת עזה? האם סוריה והגולן הם חלק מהארץ? ואולי גבולות הארץ רחבים יותר וכוללים את כל המרחב שמן הפרת ועד לים התיכון? ואולי הארץ היא בכלל מרחב אוניברסליסטי נעדר גבולות? וגם: האם ארץ-ישראל היא בהכרח יישות ארצית או שמא היא במהותה ישות שמימית-אמונית?
כל האפשרויות הללו נדונות בצורה זו או אחרת בספרו של ד״ר אייל בן-אליהו, בין גבולות: תחומי ארץ-ישראל בתודעה היהודית בימי הבית השני ובתקופת המשנה והתלמוד. בגלל הרוחב האדיר של היריעה מתמקד בן-אליהו בפלח זמן מוגדר, המשתרע מראשית ימי הבית השני ועד תקופת התלמוד.
חלקו הראשון של ספרו עוסק בשאלת הגבולות על פי המתועד בספרות ימי הבית השני: ספרי עזרא, נחמיה, דברי-הימים ועזרא החיצוני; ספר חנוך וספר היובלים, המרחיבים את הסיפור המקראי שבספר בראשית, ו׳צוואות השבטים׳ שמשכתב אותו; יהודית ומקבים א; חבוריו של יוסף בן מתיתיהו הלא הוא יוספוס פלביוס; מגילת המלחמה מקומראן, ברוך הסורי, קדמוניות המקרא, האוונגליונים הסינופיטיים ומעשי השליחים. לדיונים במקורות הספרותיים הללו מקדים בן-אליהו עיונים בתפיסות היסוד התאורטיות של מחקרו. חלקו השני של הספר עוסק בתפיסות גבולות הארץ על פי ספרות התנאים והאמוראים הארץ-ישראלית. הלכה ואגדה. השאלה המדריכה את הדיון היא כיצד נתפס המרחב הלאומי הארץ-ישראלי בתודעת החכמים בכלל ובעולמם ההלכתי בפרט.
חלקו הראשון של ספרו עוסק בשאלת הגבולות על פי המתועד בספרות ימי הבית השני: ספרי עזרא, נחמיה, דברי-הימים ועזרא החיצוני; ספר חנוך וספר היובלים, המרחיבים את הסיפור המקראי שבספר בראשית, ו׳צוואות השבטים׳ שמשכתב אותו; יהודית ומקבים א; חבוריו של יוסף בן מתיתיהו הלא הוא יוספוס פלביוס; מגילת המלחמה מקומראן, ברוך הסורי, קדמוניות המקרא, האוונגליונים הסינופיטיים ומעשי השליחים. לדיונים במקורות הספרותיים הללו מקדים בן-אליהו עיונים בתפיסות היסוד התאורטיות של מחקרו. חלקו השני של הספר עוסק בתפיסות גבולות הארץ על פי ספרות התנאים והאמוראים הארץ-ישראלית. הלכה ואגדה. השאלה המדריכה את הדיון היא כיצד נתפס המרחב הלאומי הארץ-ישראלי בתודעת החכמים בכלל ובעולמם ההלכתי בפרט.
הדיונים של בן-אליהו בסוגיית תודעת גבולותיה של הארץ במקורות דלעיל חושפים תמונה דינמית. אידאולוגיה המשתנה תדיר כתגובה לנסיבות הזמן והמקום, שיש לה גם הבטים פוליטיים, אסטרטגיים והלכתיים. וישנה גם הסוגיה הדמוגרפית: האם נוכחות יהודית רצופה וצפופה מנכסת את המרחב ל׳ארץ׳? ומה קורה למעמדה של הארץ עם יציאת היהודים ממנה מרצון או ככורח?
בן-אליהו מראה בצורה משכנעת, שהתפיסה התודעתית של המרחב כרוכה בטבורה לתפיסת הזהות היהודית. יש זיקה ברורה, הוא טוען, בין המרחב היישובי, שבו פרוש האתנוס, לבין עיצוב זהותו הלאומית של האתנוס. הזכרונות הקיבוציים של העם שנקשרו למרחב הלאומי הפכו אותו ממרחב גאוגרפי ל׳מקום׳:
׳הגדרתו של מקום או מרחב היא המשמעות הניתנת לחלל בנקודת זמן או במהלך תקופה. לפיכך המשמעות ההופכת חלל ל״מקום״ שנתפס כ״ארץ-ישראל״ מורכבת מצירוף של כמה גורמים. הראשון שבהם הוא הזיכרון הקולקטיבי הלאומי, המושתת בעיקר על תיאורי הגבול המקראיים ועל העלילה המקראית, בצירוף התרחשויות מאוחרות יותר […] מערכות הגבול השונות המצוינות במקרא מרכיבות לא רק את זיכרון העבר אלא גם את התקווה לעתיד ויוצרות זיקה למרחבים הנכללים בתחומי גבול ההבטחה לאבות, שהם נרחבים בהרבה מן התחום ששלטו בו יהודים או שהיו תחומי התיישבות יהודיים מובהקים בעת העתיקה.
לכך מצטרפות המציאות הגיאופוליטית המשתנה והתמורות הפוליטיות ביחידה המדינית שאליה השתייך המרחב הארץ-ישראלי. כמו כן למגמותיו הפוליטיות או הדתיות של המחבר יש משקל בעיצובה של המפה הקוגניטיבית של תחומי הארץ׳ (עמ׳ 285).
׳הגדרתו של מקום או מרחב היא המשמעות הניתנת לחלל בנקודת זמן או במהלך תקופה. לפיכך המשמעות ההופכת חלל ל״מקום״ שנתפס כ״ארץ-ישראל״ מורכבת מצירוף של כמה גורמים. הראשון שבהם הוא הזיכרון הקולקטיבי הלאומי, המושתת בעיקר על תיאורי הגבול המקראיים ועל העלילה המקראית, בצירוף התרחשויות מאוחרות יותר […] מערכות הגבול השונות המצוינות במקרא מרכיבות לא רק את זיכרון העבר אלא גם את התקווה לעתיד ויוצרות זיקה למרחבים הנכללים בתחומי גבול ההבטחה לאבות, שהם נרחבים בהרבה מן התחום ששלטו בו יהודים או שהיו תחומי התיישבות יהודיים מובהקים בעת העתיקה.
לכך מצטרפות המציאות הגיאופוליטית המשתנה והתמורות הפוליטיות ביחידה המדינית שאליה השתייך המרחב הארץ-ישראלי. כמו כן למגמותיו הפוליטיות או הדתיות של המחבר יש משקל בעיצובה של המפה הקוגניטיבית של תחומי הארץ׳ (עמ׳ 285).
לספר מתלווים רשימה ביבליוגרפית עשירה (עמ׳ 330-294) ומפתחות מועילים (331-248).
ספרו של בן-אליהו בנוי לתלפיות. המחקר היסודי של הטקסטים הנדונים בו בצירוף הרגישות לתיאוריות החובקות זרועות עולם אודות הזיקות שבין זהות מרחבית לזהות לאומית, עושים את ספרו לספר חשוב. אין לי ספק, שכל מי שיעסוק בזיקות אלה בכלל ובסוגיית תחומי ארץ-ישראל בתודעה היהודית בימי הבית השני ובתקופת המשנה והתלמוד בפרט, יהיה חייב לשאוב ממימיו הצלולים. מומלץ!
מתוך: המלצות על ספרים לכבוד שבוע הספר העברי תשע״ו 2016
מתוך: המלצות על ספרים לכבוד שבוע הספר העברי תשע״ו 2016
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה