אלי יונה, שתי אגדות על מלך אחד
Two tales about one king Translated by Prof. Eitan Medini
לא חוכמה!
בְּגִבְעוֹן נִרְאָה יְהוָֹה אֶל־שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים שְׁאַל מָה אֶתֶּן־לָךְ (מל״א ג, ה)
מְאוֹד חָכָם הָיָה מִצַּד שְׁלֹמֹה לְבַקֵּשׁ חָכְמָה מֵאֱלֹהִים; אַךְ אִם כְּבָר הָיָה מְאוֹד חָכָם, מָה נָתַן לוֹ אֱלֹהִים? אֵינְכֶם מוֹצְאִים קְצָת מוּזָר שֶׁמֶּלֶךְ נֶהֶנְתָן כָּמוֹהוּ, יְבַקֵּשׁ בָּרִאשׁוֹנָה דַּוְקָא זֹאת?
בְּסֵפֶר חִיצוֹנִי לַסְּפָרִים הַחִיצוֹנִיִּים, הֶחְכִּים שְׁלֹמֹה רַק בַּשְּׁלִישִׁית.
כְּשֶׁשְּׁאָלוֹ אֱלֹהִים בָּרִאשׁוֹנָה מָה לָתֵת לוֹ, הֵשִׁיב: אִשָּׁה תּוֹסֶסֶת! מְאוֹד טִפְּשִׁי מִצִּדּוֹ (וּלְפִי חז"ל בֶּאֱמֶת הָיָה אָז בֶּן טִפֵּשׁ עֶשְׂרֵה); מִיָּד בָּעַט בּוֹ אֱלֹהִים כְּאֶלֶף שָׁנָה קָדִימָה.
כָּל שֶׁנּוֹתָר מִמֶּנּוּ הָיָה אֵיבָר אֶחָד, מִתְפַּתֵּל וּמִזְדַּחֵל עַל קְלֶאוֹפַּטְרָה*, מֵרִיר תַּאֲוָה וְיֵצֶר, מְלַחֵךְ אֶת עוֹרָהּ הַמְּבֻשָּׂם; רַק נָעַץ בָּהּ אֶת שִׁנָּיו וְשָׁב לַעֲמֹד מוּל אֱלֹהִים.
שְׁאָלוֹ אֱלֹהִים בַּשֵּׁנִית מָה לָתֵת לוֹ. תִּקֵּן שְׁלֹמֹה אֶת עַצְמוֹ וְהֵשִׁיב: יַיִן תּוֹסֵס! גַּם לֹא חָכַם בִּמְיֻחָד; הַפַּעַם בָּעַט בּוֹ אֱלֹהִים כְּאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה קָדִימָה.
כָּל שֶׁנּוֹתָר מִמֶּנּוּ הָיָה אֵיבָר אֶחָד, מִתְפַּתֵּל וּמִזְדַּחֵל עַל הָאָרֶץ, מֵרִיר תַּאֲוָה וְחֵשֶׁק, מְלַחֵךְ מִן הָאֲוִיר נִיחוֹחַ מְשַׁכֵּר בִּמְאוּרָה קְרִירָה;
הַמְּאוּרָה הָיְתָה מוּאֶרֶת, לֹא מֵאֵשׁ אֶלָּא מְהִילָתוֹ שֶׁל חֲרִיטוֹן** שֶׁהֻחְזַק בָּהּ אָסִיר. הַלָּז נִבְהַל מְאוֹד לְמַרְאֵה הַצֶּפַע שֶׁפָּקַד אֶת כִּלְאוֹ, אַךְ לְמַרְבֵּה תַּדְהֵמָתוֹ, זָחַל הַנָּחָשׁ הַיְשֵׁר לְכַד הַיַּיִן שֶׁל שׁוֹבָיו וְטָבַע בּוֹ.
שְׁאָלוֹ אֱלֹהִים בַּשְּׁלִישִׁית מָה לָתֵת לוֹ. עַתָּה הִתְפַּתֵּל שְׁלֹמֹה בִּמְקוֹמוֹ וְהֵזִיעַ, בָּלַע אֶת לְשׁוֹנוֹ וּמִלֵּא פִּיו מַיִם. רַק כַּעֲבֹר שָׁעָה אֲרֻכָּה הֵשִׁיב: אֶת הַחָכְמָה לָדַעַת!
הַפַּעַם הִתְרַצָּה אֱלֹהִים וּמִלֵּא אֶת מִשְׁאַלְתּוֹ בְּלִי חָכְמוֹת.
כיסא שלמה
וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ כִּסֵּא... (מל״א י, יח)
כְּשֶׁעָשָׂה שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ
אֶת כִּסֵּא הַמֶּלֶךְ,
רָבוּ בֵּינֵיהֶן כָּל חַיּוֹת הֶחָצֵר
עַל הַזְּכוּת לְהִשְׁתַּלֵּב בּוֹ.
אָמַר הַפִּיל: אֲנִי סֵמֶל הַיַּצִּיבוּת,
וְאֵין עִטּוּר כָּבוֹד רָאוּי מִזֶּה לַמֶּלֶךְ.
אָמַר הַשּׁוּעָל: אֲנִי סֵמֶל הָעָרְמָה,
וְאֵין עִטּוּר כָּבוֹד רָאוּי מִזֶּה לַמֶּלֶךְ.
אָמַר הַשּׁוֹר: אֲנִי סֵמֶל הַכּוֹחַ,
וְאֵין עִטּוּר כָּבוֹד רָאוּי מִזֶּה לַמֶּלֶךְ.
אָמְרָה הַיּוֹנָה: אֲנִי סֵמֶל הַשָּׁלוֹם,
וְאֵין עִטּוּר כָּבוֹד רָאוּי מִזֶּה לַמֶּלֶךְ.
אָמַר הַטַּוָּס: אֲנִי סֵמֶל הַיֹּפִי,
וְאֵין עִטּוּר כָּבוֹד רָאוּי מִזֶּה לַמֶּלֶךְ.
אָמַר הַזְּאֵב: אֲנִי סֵמֶל הַתּוּשִׁיָּה,
וְאֵין עִטּוּר כָּבוֹד רָאוּי מִזֶּה לַמֶּלֶךְ.
אָמַר הַטָּלֶה: אֲנִי סֵמֶל הַתֹּם,
וְאֵין עִטּוּר כָּבוֹד רָאוּי מִזֶּה לַמֶּלֶךְ.
אָמַר הַנָּמֵר: אֲנִי סֵמֶל הַפַּחַד,
וְאֵין עִטּוּר כָּבוֹד רָאוּי מִזֶּה לַמֶּלֶךְ.
וּלְאַחַר שֶׁהִמְלִיצוּ
רֹב הַחַיּוֹת
בְּרֹב כָּבוֹד עַל עַצְמָן,
קָם הָאָרִי וְאָמַר:
לְכָל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ תְּכוּנָה אַחַת,
אַךְ כָּל תְּכוּנָה וּתְכוּנָה יֵשׁ בִּי, הָאֶחָד,
וְאֵין עִטּוּר כָּבוֹד רָאוּי מִזֶּה לַמֶּלֶךְ!
אָז נָחַת פִּתְאוֹם הַנֶּשֶׁר וְאָמַר:
אָמְנָם יֵשׁ לְךָ הַכֹּל, אַךְ אֲנִי שׁוֹלֵט בַּכִּפָּה,
וְאֵין עִטּוּר כָּבוֹד רָאוּי מִזֶּה לַמֶּלֶךְ!
הִשְׁתַּכְנֵעַ שְׁלֹמֹה
כִּי שְׁנֵיהֶם רְאוּיִים לְעַטֵּר
אֶת כִּסֵּא כְּבוֹדוֹ.
וְהִנֵּה, גַּם לְאַחַר שֶׁהַלַּיְלָה יָרַד
וְהַמֶּלֶךְ עָלָה עַל יְצוּעוֹ, הִמְשִׁיכוּ
הַשְּׁנַיִם לָרִיב מִי רָאוּי יוֹתֵר.
לְבַסּוֹף עָט
הַנֶּשֶׁר עַל גַּב הָאָרִי
וּמֵאֵן לַעֲזֹב.
הַבֹּקֶר בָּא, שְׁלֹמֹה נִכְנַס
לָאוּלָם בְּאֶמְצַע רִיבָם, וְהַשְּׁנַיִם
קָפְאוּ בִּמְקוֹמָם.
זָהָב מוּפָז
עֲטָפָם כְּדֹק הַקֶּרַח
וַהֲפָכָם לְמִקְשָׁה זוֹהֶרֶת
אַחַת.
נֶחְרַד שְׁלֹמֹה וְאָמַר:
הֲרֵי זֶה גְּרִיפוֹן,
סִמְלָם שֶׁל מַלְכֵי גּוֹיִים!
מָה לִי וְלוֹ? אָץ רָץ
לְהַתִּיכוֹ מַהֵר.
אָמַר לוֹ אֱלֹהִים:
הַגְּרִיפוֹן מוֹלֵךְ בָּאֲדָמָה וְגַם בַּשָּׁמַיִם,
כֵּן אַתָּה תִּמְלֹךְ בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁל מַטָּה וָמַעְלָה,
וְאֵין עִטּוּר כָּבוֹד רָאוּי מִזֶּה לַמֶּלֶךְ.
הערות
*קליאופטרה: מלכה שנחש המית.
**חריטון: נזיר שנחש הציל.
Two tales about one king Translated by Prof. Eitan Medini
 |
| מה לתת לו |
בְּגִבְעוֹן נִרְאָה יְהוָֹה אֶל־שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים שְׁאַל מָה אֶתֶּן־לָךְ (מל״א ג, ה)
מְאוֹד חָכָם הָיָה מִצַּד שְׁלֹמֹה לְבַקֵּשׁ חָכְמָה מֵאֱלֹהִים; אַךְ אִם כְּבָר הָיָה מְאוֹד חָכָם, מָה נָתַן לוֹ אֱלֹהִים? אֵינְכֶם מוֹצְאִים קְצָת מוּזָר שֶׁמֶּלֶךְ נֶהֶנְתָן כָּמוֹהוּ, יְבַקֵּשׁ בָּרִאשׁוֹנָה דַּוְקָא זֹאת?
בְּסֵפֶר חִיצוֹנִי לַסְּפָרִים הַחִיצוֹנִיִּים, הֶחְכִּים שְׁלֹמֹה רַק בַּשְּׁלִישִׁית.
כְּשֶׁשְּׁאָלוֹ אֱלֹהִים בָּרִאשׁוֹנָה מָה לָתֵת לוֹ, הֵשִׁיב: אִשָּׁה תּוֹסֶסֶת! מְאוֹד טִפְּשִׁי מִצִּדּוֹ (וּלְפִי חז"ל בֶּאֱמֶת הָיָה אָז בֶּן טִפֵּשׁ עֶשְׂרֵה); מִיָּד בָּעַט בּוֹ אֱלֹהִים כְּאֶלֶף שָׁנָה קָדִימָה.
כָּל שֶׁנּוֹתָר מִמֶּנּוּ הָיָה אֵיבָר אֶחָד, מִתְפַּתֵּל וּמִזְדַּחֵל עַל קְלֶאוֹפַּטְרָה*, מֵרִיר תַּאֲוָה וְיֵצֶר, מְלַחֵךְ אֶת עוֹרָהּ הַמְּבֻשָּׂם; רַק נָעַץ בָּהּ אֶת שִׁנָּיו וְשָׁב לַעֲמֹד מוּל אֱלֹהִים.
שְׁאָלוֹ אֱלֹהִים בַּשֵּׁנִית מָה לָתֵת לוֹ. תִּקֵּן שְׁלֹמֹה אֶת עַצְמוֹ וְהֵשִׁיב: יַיִן תּוֹסֵס! גַּם לֹא חָכַם בִּמְיֻחָד; הַפַּעַם בָּעַט בּוֹ אֱלֹהִים כְּאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה קָדִימָה.
כָּל שֶׁנּוֹתָר מִמֶּנּוּ הָיָה אֵיבָר אֶחָד, מִתְפַּתֵּל וּמִזְדַּחֵל עַל הָאָרֶץ, מֵרִיר תַּאֲוָה וְחֵשֶׁק, מְלַחֵךְ מִן הָאֲוִיר נִיחוֹחַ מְשַׁכֵּר בִּמְאוּרָה קְרִירָה;
הַמְּאוּרָה הָיְתָה מוּאֶרֶת, לֹא מֵאֵשׁ אֶלָּא מְהִילָתוֹ שֶׁל חֲרִיטוֹן** שֶׁהֻחְזַק בָּהּ אָסִיר. הַלָּז נִבְהַל מְאוֹד לְמַרְאֵה הַצֶּפַע שֶׁפָּקַד אֶת כִּלְאוֹ, אַךְ לְמַרְבֵּה תַּדְהֵמָתוֹ, זָחַל הַנָּחָשׁ הַיְשֵׁר לְכַד הַיַּיִן שֶׁל שׁוֹבָיו וְטָבַע בּוֹ.
שְׁאָלוֹ אֱלֹהִים בַּשְּׁלִישִׁית מָה לָתֵת לוֹ. עַתָּה הִתְפַּתֵּל שְׁלֹמֹה בִּמְקוֹמוֹ וְהֵזִיעַ, בָּלַע אֶת לְשׁוֹנוֹ וּמִלֵּא פִּיו מַיִם. רַק כַּעֲבֹר שָׁעָה אֲרֻכָּה הֵשִׁיב: אֶת הַחָכְמָה לָדַעַת!
הַפַּעַם הִתְרַצָּה אֱלֹהִים וּמִלֵּא אֶת מִשְׁאַלְתּוֹ בְּלִי חָכְמוֹת.
כיסא שלמה
וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ כִּסֵּא... (מל״א י, יח)
כְּשֶׁעָשָׂה שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ
אֶת כִּסֵּא הַמֶּלֶךְ,
רָבוּ בֵּינֵיהֶן כָּל חַיּוֹת הֶחָצֵר
עַל הַזְּכוּת לְהִשְׁתַּלֵּב בּוֹ.
אָמַר הַפִּיל: אֲנִי סֵמֶל הַיַּצִּיבוּת,
וְאֵין עִטּוּר כָּבוֹד רָאוּי מִזֶּה לַמֶּלֶךְ.
אָמַר הַשּׁוּעָל: אֲנִי סֵמֶל הָעָרְמָה,
וְאֵין עִטּוּר כָּבוֹד רָאוּי מִזֶּה לַמֶּלֶךְ.
אָמַר הַשּׁוֹר: אֲנִי סֵמֶל הַכּוֹחַ,
וְאֵין עִטּוּר כָּבוֹד רָאוּי מִזֶּה לַמֶּלֶךְ.
אָמְרָה הַיּוֹנָה: אֲנִי סֵמֶל הַשָּׁלוֹם,
וְאֵין עִטּוּר כָּבוֹד רָאוּי מִזֶּה לַמֶּלֶךְ.
אָמַר הַטַּוָּס: אֲנִי סֵמֶל הַיֹּפִי,
וְאֵין עִטּוּר כָּבוֹד רָאוּי מִזֶּה לַמֶּלֶךְ.
אָמַר הַזְּאֵב: אֲנִי סֵמֶל הַתּוּשִׁיָּה,
וְאֵין עִטּוּר כָּבוֹד רָאוּי מִזֶּה לַמֶּלֶךְ.
אָמַר הַטָּלֶה: אֲנִי סֵמֶל הַתֹּם,
וְאֵין עִטּוּר כָּבוֹד רָאוּי מִזֶּה לַמֶּלֶךְ.
אָמַר הַנָּמֵר: אֲנִי סֵמֶל הַפַּחַד,
וְאֵין עִטּוּר כָּבוֹד רָאוּי מִזֶּה לַמֶּלֶךְ.
וּלְאַחַר שֶׁהִמְלִיצוּ
רֹב הַחַיּוֹת
בְּרֹב כָּבוֹד עַל עַצְמָן,
קָם הָאָרִי וְאָמַר:
לְכָל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ תְּכוּנָה אַחַת,
אַךְ כָּל תְּכוּנָה וּתְכוּנָה יֵשׁ בִּי, הָאֶחָד,
וְאֵין עִטּוּר כָּבוֹד רָאוּי מִזֶּה לַמֶּלֶךְ!
אָז נָחַת פִּתְאוֹם הַנֶּשֶׁר וְאָמַר:
אָמְנָם יֵשׁ לְךָ הַכֹּל, אַךְ אֲנִי שׁוֹלֵט בַּכִּפָּה,
וְאֵין עִטּוּר כָּבוֹד רָאוּי מִזֶּה לַמֶּלֶךְ!
הִשְׁתַּכְנֵעַ שְׁלֹמֹה
כִּי שְׁנֵיהֶם רְאוּיִים לְעַטֵּר
אֶת כִּסֵּא כְּבוֹדוֹ.
וְהִנֵּה, גַּם לְאַחַר שֶׁהַלַּיְלָה יָרַד
וְהַמֶּלֶךְ עָלָה עַל יְצוּעוֹ, הִמְשִׁיכוּ
הַשְּׁנַיִם לָרִיב מִי רָאוּי יוֹתֵר.
לְבַסּוֹף עָט
הַנֶּשֶׁר עַל גַּב הָאָרִי
וּמֵאֵן לַעֲזֹב.
הַבֹּקֶר בָּא, שְׁלֹמֹה נִכְנַס
לָאוּלָם בְּאֶמְצַע רִיבָם, וְהַשְּׁנַיִם
קָפְאוּ בִּמְקוֹמָם.
זָהָב מוּפָז
עֲטָפָם כְּדֹק הַקֶּרַח
וַהֲפָכָם לְמִקְשָׁה זוֹהֶרֶת
אַחַת.
נֶחְרַד שְׁלֹמֹה וְאָמַר:
הֲרֵי זֶה גְּרִיפוֹן,
סִמְלָם שֶׁל מַלְכֵי גּוֹיִים!
מָה לִי וְלוֹ? אָץ רָץ
לְהַתִּיכוֹ מַהֵר.
אָמַר לוֹ אֱלֹהִים:
הַגְּרִיפוֹן מוֹלֵךְ בָּאֲדָמָה וְגַם בַּשָּׁמַיִם,
כֵּן אַתָּה תִּמְלֹךְ בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁל מַטָּה וָמַעְלָה,
וְאֵין עִטּוּר כָּבוֹד רָאוּי מִזֶּה לַמֶּלֶךְ.
הערות
*קליאופטרה: מלכה שנחש המית.
**חריטון: נזיר שנחש הציל.
Two tales about one king
by the poet Eli Yona Translated by Prof. Eitan Medini
1. It’s not a great wisdom!
In Gibeon, God revealed himself to king Solomon in a dream and told Solomon: Ask what should I grant you. (I king3:5)
Solomon was wise enough to ask God for wisdom; but if he already was so Wise, what did God grant him? Don’t you find it somewhat strange
The most hedonist king like him first will ask specifically for this.
In the Apocrypha book of the Apocrypha books, Solomon got wise only in the third time
When God asked him the first time what to grant him, he replied: an effervescent Woman! Sound very silly on his part
According to the Sages he was not more than a teenager;
God immediately kicked him a thousand years forward
Only one organ was left of him, twisting crawling upon Cleopatra*, he was Drooling craving and urge, grazing her; scented skin he just inserted in her his Teeth and stood back in front of God
God asked him the second time what to grant him. Solomon corrected himself and Replied: an effervescent wine! This answer was not wise enough; this time God kicked him about four hundred years forward
Only one organ was left of him, twisting and crawling on the ground, drooling Craving and desire, grazing of the air an intoxicating scent in a cold den
The den was illuminated, not of fire but of Hariton’s Halo**
Who was held as a prisoner in it, he got very scared of the look of the viper Who visited his jail, but to his surprise, the snake crawled straight to the wine jar Of his captors and drown in it
God asked him for the third time what to grant him. Now Solomon twisted and Sweat in his place, swallowed his tongue filled his mouth with water! Only after A long while he replied: the wisdom to know
This time God agreed and fulfilled his request without tricks
*Cleopatra: a Queen The snake killed
** Hariton : a monk the snake saved.
Solomon’s throne
Than king Solomon made a throne ( I king 10:18)
When king Solomon made
The king’s throne
The court’s animal fought between themselves
On the right to be a part of it
The elephant said: I am the stability symbol
There isn’t a higher Medal of Honor for a king
The fox said: I am the shrewdness symbol
There isn’t a higher Medal of Honor for a king
The ox said : I am the power symbol
There isn’t a higher Medal of Honor for a king
The dove said: I am the peace symbol
There isn’t a higher Medal of Honor for a king
The peacock said : I am the symbol of the beauty
There isn’t a higher Medal for a king
The wolf said: I am the symbol of resourcefulness
There isn’t a higher Medal of Honor for a king
The lamb said : I am the symbol of innocent
There isn’t a higher Medal of Honor for a king
The tiger said : I am the symbol of fear
There isn’t a higher Medal of Honor for a king
And after all the animals
Recommended
Themselves
So honorably
The lion rose and said:
Each one of you has one feature
But in me the one and only there are all the features
There isn’t a higher Medal of Honor for a king
Than suddenly the eagle landed and said:
You do have indeed all, but I am the ruler here in the top
There isn’t a higher Medal of Honor for a king
Solomon has been convinced
Both of them deserve to Honor
His honorable throne
And here, even after the night set down
And the king went to bed,
The last two continued
To fight who is the one most deserves
Eventually the eagle jumped
On the lion’s back and
Refused to let go
The sunrise arrived, Solomon entered
The hall during their fight, and the two
Froze on their spot
Shining gold
Covered them like
A thin layer of ice
Turned them into one gleaming
Block .
Solomon got scared and said:
It’s indeed a griffin!
The symbol of foreigners kings
Nothing between us!
He than rushed to melt it immediately
God told him:
The griffin reigns on Heaven and Earth,
So you too will reign on Jerusalem below and above.
And there isn’t a more fitting Medal of Honor than this one
נפלא וגאוני כהרגלך
השבמחק