יום שישי, 26 במרץ 2021

יציאת מצרים: היסטוריה או אגדה?

פרופ׳ נילי שופק, אוניברסיטת חיפה

תבליט משה ('מס'), ©מוזיאון הכט, אוניברסיטת חיפה.


יציאת מצרים: היסטוריה או אגדה?

חג הפסח הוא חג יציאת מצרים, חג שבו עם ישראל חוגג את יציאת בני ישראל מעבדות לחרות. חג זה מבוסס על מסורת יציאת מצרים כפי שידועה לנו מהתנ"ך, ספר הספרים שלנו. פרשת שעבוד מצרים ויציאתה מתוארת בפירוט בשמות פרקים א–טו, אבל היא חוזרת ומופיעה פעמים רבות אין ספור גם בקטעים אחרים בתורה, בנבואה, במזמורים ובהיסטוריוגרפיה. זכרה מלווה את עם ישראל מראשית היווצרותו ועד היום הזה, כנאמר באגדת הפסח: "בכל דור ודור חייב האדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים".

יציאת מצרים מופיעה אפוא במקרא כאירוע מרכזי בתולדות האומה, אולם אמיתותה היא אחת מהשאלות השנויות ביותר במחלוקת בקרב החוקרים. אחד מהכלים שאמורים היו לסייע בפתרון בעיה זו הוא עדויות חוץ מקראיות, בייחוד ממצרים הקדומה. אולם הפרעונים כדרכם של מלכי קדם אחרים, נמנעו מתיעוד אירועים שעלולים היו לפגוע בתדמיתם כשליטים כל יכולים. לפיכך, קשה לצפות שתתגלה יום אחד כתובת המדווחת ישירות על כישלונו של צבא מצרי בסיכול בריחת עם עבדים ממצרים. עם זאת יש מספר תעודות מצריות השופכות אור על היבטים או פרטים בפרשת יציאת מצרים. החשובה שבהן היא כתובתו של פרעה מֶרנפְתַח שנכתבה בשנה החמישית למלכותו , 1208 לפנה"ס, המוקדשת לתיאור נצחונו על אויבי מצרים וביניהם נזכר לראשונה מחוץ למקרא, על במת ההיסטוריה העולמית, השם ישראל: "ישראל הוּשָׁמה, זרע אין לה". צורת כתיבת השם ישראל מעניינת במיוחד משום שהיא יוצאת דופן ברשימת שמות האויבים שהובסו והערים שנכבשו בידי המלך. בסוף השם ישראל מופיע כנהוג בכתב המצרי ציור המסמן את המשמעות הכללית של המלה, במקרה זה ציור שמציין קבוצת אנשים או עם ולא סימן טריטוריה הבא ביתר השמות ברשימה.*

לאור אזכור זה של השם ישראל בכתובת מרנפתח אמנם לא ניתן להכריע אם הייתה יציאת מצרים או לא הייתה. אולם כתובת זו היא בעלת חשיבות שאין כמותה לגבי סוגיית ראשית ישראל, שהרי היא מצביעה על העובדות הבאות:
בסוף המאה הי"ג לפנה"ס, לפני כשלושת אלפים שנה, מופיע 'ישראל', כגורם עצמאי בעל חשיבות על במת ההיסטוריה, לצידם של אויבי מצרים המסורתיים– חת, לוב וכנען.
השם ישראל מתייחס לקבוצת אנשים הנמצאת בתוך גבולותיה של ארץ ישראל כבר בסוף המאה הי"ג לפנה"ס!

השם 'ישראל' במצבת מרנפתח (1208 לפנה"ס): הציור בסוף המלה של איש ואישה מציין קבוצה של אנשים ושלושה הקווים מתחתיו מסמנים ריבוי.

כלי נוסף העשוי לסייע בשפיכת אור על הסוגיה הוא יסודות ורישומים מצריים המשולבים בגוף הטקסט המקראי, בעיקר בשמות פרקים א– טו המספרים על שעבוד מצרים ויציאתה. רישומים אלה מקיפים תחומים שונים החל ממונחים ומילים מצריים, שמות ערים ושמות פרטיים וכלה במנהגים והווי חיים. כיון שקצר המצע מהשתרע נביא דוגמה מובהקת אחת– שמו של מנהיג יציאת מצרים – משה. בסיפור המוקדש ללידת משה (שמות ב) מסופר כי בת פרעה אימצה אותו לבן וגם שם נתנה לו –משה. שם זה הוא ללא ספק שם מצרי. שמות מסוג זה שהורכבו מהשורש 'מס' – יל"ד במצרית – ושם אל מצרי, רווחו במצרים במאות טו–יא לפנה"ס, למשל: תחותמס – (=זה שאל החכמה) תחות ילד אותו, או רעמסס – (=זה שאל השמש) רע ילד אותו, ובדומה רעמוסה ועוד. במצרים נהגו לקצר שמות אלה על ידי השמטת היסוד הראשון בשם. ידוע לפחות על שלושה 'מסים' שנמנו על הפקידות המצרית הגבוהה במאה הי"ג לפנה"ס. יתר על כן, הפלא ופלא, תבליט אחד מ'מסים' אלה נמצא במוזיאון הכט באוניברסיטת חיפה (מוצג H72). הוא אמנם שבור אבל ניתן לשחזרו בעזרת מקבילות. שמו המלא היה "רַעמוסֶה בן אַמֶנ-מְ-חֶבּ״. הוא כיהן כסופר קבר המלך והתגורר בדיר אל מדינה, כפרם של האומנים והבנאים של קברי המלכים בעמק המלכים אשר בדרום מצרים. הפרטים הרבים הידועים עליו מלמדים שהיה אישיות מפורסמת בימי רעמסס השני, שיש המזהים אותו עם פרעה של שעבוד מצרים. משה, מנהיגם הראשון של בני ישראל נשא אפוא שם מצרי. האם יד המקרה היא?

אין ספק שבסיפור שעבוד מצרים ויציאתה יש מן המיתוס והאגדה. בת פרעה שאמצה את משה ואף דרשה את שמו בעברית ("כי מן המים משיתיהו") ודאי לא דברה בלשון הקודש; גם תופעת עשרת המכות שייכת לעולם הנס והפלא; המספר הגדול של יוצאי מצרים – שש מאות אלף איש – רחוק מלהתקבל על הדעת ועוד. אולם אין בכל אלה כדי לשלול את מציאותו של חומר קדום ואותנטי בפרשה כפי שמעידות שתי דוגמאות מתוך החומר המצרי הרלבנטי שהבאנו. בדיקה מקיפה של חומר זה מעלה תמונה של מצרים התואמת את המציאות של תקופת הממלכה החדשה שהיא התקופה המשוערת של יציאת מצרים.

* בשם ישראל מופיעים שלושה מגדירים: ציור איש ואישה וסימן הריבוי ( 3 קווים) והם הסימנים החשובים המייחדים את השם ישראל--- קבוצה , עם ולא ארץ, טריטוריה. המגדיר השלישי שמופיע לפני שני ציורים אלה, הוא ציור בומרנג אופיני לכל אויבי מצרים ולא רק לישראל.
ציור 3 גבעות מופיע בשמות האויבים האחרים ומציין טרטוריה.

2 תגובות:

  1. כדי להבין צריך לצאת מנרטיב הדתי, צריך לקרא את הכתוב: שמות יד,ז "ויקח, שש-מאות רכב בחור", זה סדר הכוח (בצורה מספרית/עובדתית) שיצא "לרדוף" כל השאר זה סיפורים,(זה סדר גודל שמתאים לגירוש החיקסוס). יש מטרה לסופר המקראי והיא בין היתר לשמור עניין -לא להטעות, ולכן הוא השתמש ועיצב מחדש אירועים היסטורים (יש הרבה דוגמאות למעשה כל ספר תורת משה הוא עיצוב מחדש של אירועים והאגדות האזוריות) והכניס אותם לספר שלו. https://www.seferhayashar.com

    השבמחק
  2. האדם הדתי המאמין יגיד: אני לא זקוק להמחשה ארכיאולוגית כמו שבגיל 5 לא ממחישים 1+1 בשני תפוחים. זה טוב לחילונים שעדיין לא הגיעו לגיל 4.
    החילוני יגיד: משה היה גאון?! היום יש לי סמארטפון.

    השבמחק