יום שבת, 30 באוקטובר 2021

כאב עלה צומח מאת שולה ברנע

פרופ׳ איתן מדיני, רופא
שולה ברנע, כאב עלה צומח, הוצאת צבעונים, 2020

שולה ברנע היא משוררת וסופרת תושבת העיר חולון, בוגרת לשון עברית ומקרא, שימשה כיועצת חינוכית בתיכון ובמכללה, וכיום מנחת בבליותרפיה בקבוצות ניצולי שואה. פירסמה כמה ספרי שירה ופרוזה.
שם סיפרה,, ׳כאב עלה צומח ׳, מאותת שהמשוררת מאזינה ליקום בכללותו בו אנו קיימים וחיים וכן לכל החי הצומח והדומם שבו והיא ממש שומעת את קול כאבו של עלה צומח. שיריה הם אוניברסליים. היא חוקרת את נפש האדם ואת נפש כל החי והצומח.
היא מתארת את נפשה: "...אֲנִי כְּבַיִת דַּל וְשָׁקֵט קִירוֹתָיו עִוְּרִים כְּעֵינַיִם קָמוֹת וְלִבִּי דּוֹמֵם כְּאֶבֶן וְנַפְשִׁי עָלָיו כְּצֵל" (אני כבית, עמ׳ 7).
הכול שקט ודומם אך מבעד לדממה אנו שומעים את הכאב בכל עוצמתו, כפי שהנביא אליהו שמע את קול אלוהים אחרי הרעש בקול דממה דקה.

שומעים את הדומם ממרחקים: "מִמֶּרְחַקִּים נִשְׁמָע דְּכִי גַּלֵּי הַיָּם מִתְנַפֵּץ אֶל סַלְעֵי הַחוֹף חָפֵץ לְהִזְדַּקֵּף וּלְהִתְרוֹמֵם לוֹמַר דְּבָרוֹ אַף אִם יִפָּצַע אַף אִם יִכָּשֵׁל בְּרַגְלָיו, הוּא מִזְדַּקֵּף, מְפַלֵּס אֶת דַּרְכּוֹ לְהָבִין בְּאוֹר הַבִּינָה מָה הוּא וְלָמָּה" (גלי הים, עמ׳ 10).
"שָׁמַעְתִּי אֵשׁ בּוֹקַעַת מֵהַמַּיִם גּוֹעֶשֶׁת סוֹעֶרֶת קוֹצֶפֶת. נִסְחַפְתִּי עִמָּהּ עַד דֶּמַע" (המיה, עמ׳ 11).

זו הזדהות של העולם הדומם אש ומים בסערת קצף ונשמת האדם נסחפת עד דמע.עולם החי משתלב וגועה בקול רם מתוך דומית הסלעים במישור הצחיח:

"מִתּוֹךְ הַסְּלָעִים גּוֹעִים שׁוֹר, חֲמוֹר, אַיָּל " (געיה, עמ׳ 13)
ושוב לנפש האדם: "חוֹל זָהֹב, בְּתוּלִי, מִשְׁיִי, וְהוּא אוֹפֵף אוֹתִי כְּאֵם חַמָּה״ (חול, עמ׳ 17), ועולם הצומח: "לָמָּה נִרְכַּן עֵץ הַזַּיִת בַּגַּן? לָמָּה כּוֹפֵף קוֹמָתוֹ אַרְצָה? הַאִם בְּשֶׁל יְרִיבוּת שְׁכֵנָיו?... הַאִבֵּד עֵץ הַזַּיִת תִּקְוָה?" (שם, עמ׳ 19).
עץ הזית שח את כאבו וצרותיו בלשון בני אדם.
עולם הצומח מתחנן לדומם לשמור אותו בין החיים: "חַמֵּם אוֹתִי, הַצְמַח אוֹתִי, אָמַר הֶעָלֶה הַצָּעִיר לַשֶּׁמֶשׁ, כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶבֹּל, אֶכְמֹשׁ..." (תחינה, עמ׳ 34).
שתי תאומות כוסברה ופטרוזיליה משוחחות, הכוסברה מתלוננת: "מַצָּבִי בְּכִי רַע אַתְּ הַמְּשֻׁבַּחַת בֵּינֵינוּ וַאֲנִי נוֹתַרְתִּי – הַצָּרָה... " (אי צדק, עמ׳ 37).

המשוררת משלבת את כל הקיים ביקום ואנו מאזינים לו יחד אתה. רואים את כל הקיים משתקף זה בזה כמו בראי כפי שהמקרא אומר: כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים (משלי כז 19).

ספרה של שולה ברנע כתוב באופן מרתק אפילו מהפנט. מומלץ בחום!

תגובה 1: