נויה שגיב, מורה תל אביבית למקרא. חברה בצוות מקרא במטח, דוקטורנטית באונ' חיפה
כִּי־חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי (שיה"ש ב 5)
חולה.
לא שמחה, לא מאושרת.
חולה מאהבה.
רק אני יודעת על לילות הנצח ללא שינה.
על התהום הנפערת בחלל הבטן החסר תמיד.
על הפצע המדמם כל הזמן. כל הזמן. כל יום, כל היום. בלילה גם.
על סף הבכי המאיים כמו הר געש בכל נגיעה.
על העיניים המחפשות, על הידיים המגששות,
על לבי הער ללא מנוחה, על הדרך היחידה לשרוד את החיים בשינה.
על משכבי שבלילות, על רחובות העיר,
על הרדיד, על השומרים, על הפצעים, על המחלה.
משביעה אתכן, בנות ירושלים.
אסור שלעולם יוודע
לא חולי, לא חולשה.
עכשיו שפתון, וקו מתאר שחור סביב לעיניים.
תמיד אישה.
לא שמחה, לא מאושרת.
חולה מאהבה.
רק אני יודעת על לילות הנצח ללא שינה.
על התהום הנפערת בחלל הבטן החסר תמיד.
על הפצע המדמם כל הזמן. כל הזמן. כל יום, כל היום. בלילה גם.
על סף הבכי המאיים כמו הר געש בכל נגיעה.
על העיניים המחפשות, על הידיים המגששות,
על לבי הער ללא מנוחה, על הדרך היחידה לשרוד את החיים בשינה.
על משכבי שבלילות, על רחובות העיר,
על הרדיד, על השומרים, על הפצעים, על המחלה.
משביעה אתכן, בנות ירושלים.
אסור שלעולם יוודע
לא חולי, לא חולשה.
עכשיו שפתון, וקו מתאר שחור סביב לעיניים.
תמיד אישה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך תפורסם אחרי אישורה. סבלנות, ותודה על התגובה.