משה שפריר, משורר
כֹּה אָמַר לְתַלְמִידָיו הָרַב-הַמּוֹרֶה:
לֶהֱוֵי יָדוּעַ: הַשֵּׁם הֹוֶה, הַשֵּׁם הָוָה וִ יהֱוֶה;
לֶהֱוֵי יָדוּעַ: הַשֵּׁם הֹוֶה, הַשֵּׁם הָוָה וִ יהֱוֶה;
 |
אֲבָל הוּא לֹא נֶהֱוָה וְלֹא יֵהָוֶה,
הוּא לֹא מְהֻוֶּה, וְלֹא יְהֻוֶּה
וְגַם כָּל-פַּעַם מֵחָדָשׁ אֵינוֹ מִתְהַוֶּה,
אֶלָּא תָּמִיד הָיָה הַשֵּׁם רַק הֹוֶה, מְהַוֶּה וּמְצַוֶּה
וְרַק לַנְּבִיאִים הוּא, לִפְעָמִים, הָיָה נִגְלֶה
וְהוּא גַּם בַּעַל שֵׁם מְפֹרָש, שֶׁלּא נֶהֱגֶה.
הַפֹּעַל הָ וֹ ה אָמְנָם לֹא קַיָּם בְּבִנְיָן הִפְעִיל,
אֲבָל בַּעַל הַשֵׁם הַמְפֹרָשׁ - הוּא הַבּוֹרֵא
וְהַמְחַיֶּה, הַגּוֹאֵל, הַשּׁוֹפֵט וְהַמַּפְעִיל
שֶׁגּוֹרֵם לַכֹּל לִהְיוֹת, בֵּין אִם נִרְצֶה
וּבֵין אִם נְסָרֵב לְכָך בַּעֲלִיל .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך תפורסם אחרי אישורה. סבלנות, ותודה על התגובה.