יום שני, 12 בינואר 2015

שֵׁמוֹת דְּמוּיֵי פְּעָלִים וּשְׁמוֹת-עֶצֶם

משה שפריר, משורר

בְּעִקְבוֹת פָּרָשַׁת הַשָׁבוּעַ שֶׁל תְּחִלַּת סֵפֶר שְׁמוֹת
וּבוֹ שְׁמוֹת בְּנֵי מִשָׁפָּחַת יַעֲקֹב שֶׁיָּרדוּ מִצְרָיְמָה
 .
כְּמוֹ שֶׁשָּׁאַל הָרוֹזֵן הָרוּסִי אֶת רַעְיָתוֹ:
לָמָּה זֶה נָטַשְׁתְּ אוֹתִי נַטָּשָׁה?
- כָּךְ אוּלַי אָמַר הָאָדָם הָרִאשׁוֹן עַל אִשְּׁתּוֹ:
חָוִיִתִי חֲוַיַּת-אֲהָבָה עַזָּה עִם חַוָּה.
וְאוּלַי גַּם אָמַר עַדְרִיאֵל הַמּחֹלָתִי לְאִשְּׁתּוֹ:
מֵרַב, מֵרַב בַּת-שָׁאוּל - קָצָה נַפְשִׁי
מֵרֹב הַבָּנִים שֶׁיָּלַדְתְּ לִי, תְּנִי לִי בַּת!
וּבְדוֹמֶה לְכָךְ אוּלַי שָׂח יַעֲקֹב לְלָבָן:
אֲנִי לֵאֶה מְאֹד מִלֵּאָה רַכַּת-הָעֵינַיִם
וְגַם עָיֵף אֲנִי מִשֵּׁשֶׁת הַבָּנִים שֶׁיָּלְדָה לִי.
אָנָּא אֱמֹר לָהּ - הָבִיאִי לְיַעֲקֹב גַּם בַּת;
קַבְּלִי עָלַיִךְ אֶת דִּינִי וִיהִי שְׁמָהּ דִּינָה.

אֲבָל לֹא יַעֲקֹב וְלָבֶטַח גַּם לֹא לָבָן יָדְעוּ אָז,
שֶׁשִּׁמְעון וְלֵוִי יָדוּנוּ בְּעָתִיד אֶת אַנְשֵׁי שְׁכֶם
לִפְסַק דִּין-מָוֶת עַל אֹנֶס אֲחוֹתָם דִּינה.
וְְקָרוֹב לְוַדַּאי, שֶׁגַּם אָמַר חֶבֶר הַקֵּינִי לְאִשְּׁתּו:
יָעֵל, יָעֵל יָפָתִי-תַּמָּתִי, שָׁמַעְתִּי כִּי בְּהֵעָדְרִי
אַתְּ בְּמוֹ-יָדַיךְ כָּךְ רָצַחְתְּ אֶת סִיסְרָא,

וּבְכָךְ אַתְּ יִעַלְתְּ אֶת שִׁיטוֹת הַהֶרֶג.

אין תגובות:

פרסום תגובה