יום שישי, 6 במאי 2011

יהושע של חז"ל



יהושע, המצביא והמנהיג, כובש ארץ כנען בסופה, מצטייר בספרות חז"ל, אם ניתן להכליל ספרות רחבת ממדים זו, באור שונה, רך הרבה יותר. חכמים אינם מתעלמים ממעשהו בכיבוש הארץ, אך מעדיפים להדגיש דווקא את מיקומו בשרשרת מסירת התורה שעל פה (כאמור בראש מסכת אבות שבמשנה: "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים ...") ולהציגו בעיקר כתלמיד חכם, רב ומחוקק דתי (ראו הלכות שקבע על פי הבבלי, בבא קמא פ ע"ב - פא ע"א). אפשר להציע כמה הסברים למגמה זו של חכמים, אך נראה שהעיקרי שבהם הוא הרצון להמעיט בחשיבותו של הכוח הפיזי ולהדגיש במקומו את החוסן הדתי, את ההלכה, קיום המצוות ולימוד התורה. חז"ל, שהיו עדים לכישלון המרד הגדול ברומאים, לחורבן המקדש ולתוצאות המרות שהביא מרד בר כוכבא על עם ישראל, נוטים למעט בהדגשת כוחן הצבאי-מלחמתי של הדמויות המקראיות (כגון שמשון או דוד) ולהדגיש תחת זאת את אופיין כדמויות מופת דתיות.

את השינוי שעברה דמותו של יהושע בהקשר זה ניתן להדגים בקטעי מדרש רבים ונביא אחד מהם בלבד. כוונתנו לסיפור נוגע ללב המצוי במדרש תנחומא לפרשת ואתחנן (סימן ו) והמספר על ימיו האחרונים של משה. כשהגיע זמנו למות, והוא ביקש לערער על גורלו זה, אמר לו ה' כי "עד עכשיו היה חלקך לשרת לפני, ועכשיו אבד חלקך והגיע שעה של יהושע תלמידך לשרת. אמר [משה] לפניו: רבוני, אם מפני יהושע אני מת, אלך ואהיה לו תלמיד. אמר לו: אם אתה רוצה לעשות כך, לך עשה. עמד משה והשכים לפתחו של יהושע, והיה יהושע יושב ודורש ועמד משה וכפף קומתו והניח ידו על פיו [כדי שיהושע לא יזהה אותו] ... כיוון שתלה [יהושע] עיניו וראהו, מיד קרע בגדיו וצעק ובכה ואמר: רבי רבי אבי אבי ואדוני, אמרו ישראל למשה: משה רבנו למדנו תורה, אמר להם אין לי רשות, אמרו לו: אין אנו מניחין אותך, יצתה בת קול ואמרה להם: למדו מיהושע וקבלו עליכם לישב וללמוד מיהושע. ישב יהושע בראש ומשה בימינו ובני אהרון משמאלו, והיה יהושע יושב ודורש בפני משה. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: בשעה שאמר יהושע 'ברוך אשר בחר בצדיקים' ניטלו מסורות חכמה וניתנו ליהושע ולא היה יודע משה מה היה יהושע דורש... באותה שעה אמר משה: רבון העולמים, עד עכשיו ביקשתי חיים ועכשיו הרי נפשי נתונה לך".
הקטע שעיקרו תיאור השינוי הפסיכולוגי שהביא את משה לבקש את מותו, מתאר אגב כך את מעבר ההנהגה ממשה ליהושע במושגים הלקוחים מעולם בית המדרש: תלמידים, דרשה בציבור, לימוד תורה, הכינוי "רבי", הופעת בת קול, קיומן של מסורות חכמה וכיוצא באלה. 

מתוך: א' שנאן (עורך), י' זקוביץ וד' פרוינד, נהרדעה - דפי פרשת השבוע של האוניברסיטה העברית בירושלים, ואתחנן (תשס"א 2001)

אין תגובות:

פרסום תגובה