מגילת המקדש

קטע ממגילת המקדש

המגילות שנתגלו מאז שנת 1947 במדבר יהודה, והמכונות בשמות שונים כגון "מגילות מדבר יהודה", "מגילות כת ים המלח" ועוד, כוללות מספר גדול של קטעי טכסטים בעברית, ארמית ויונית, שנכתבו ברובם בין אמצע המאה השלישית לפנה"ס לבין שנת 70 לספירה. הקטעים מגוונים באופיים ובתכניהם: יש בהם קטעי מקרא וביאורים למקרא, תעודות היסטוריות, יצירות ספרותיות, תפילות והמנונות, נוהלי חיים ותקנונים, ספרי חכמה ועוד ועוד. בקומראן אשר לשפת ים מלח נתגלו מגילות באחת-עשרה מערות (הממוספרות על פי סדר גילויין מ-1 עד 11) ובהן מאות רבות של קטעים. גילוי המגילות הרחיב מאוד את ידיעותינו על התקופה, אנשיה, דעותיהם, וכיוצא באלה. מחקר ער נסב סביב שאלת זהותם של מחברי המגילות ורבים רואים בהם את כת האיסיים או כת יהודית אחרת שהיתה קרובה ברוחה ובתורתה אל הקבוצה החברתית שבתוכה צמחה בסופו של דבר הנצרות. 

בשנת 1960 שמע יגאל ידין (מי שהיה הרמטכ"ל השני של צה"ל וכן פרופסור לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית) על מגילה שטרם נודעה ברבים, אך עד למלחמת ששת-הימים (1967) לא עלה בידו למוצאה. בימי המלחמה הצליח לאתר את המגילה בשטחי ממלכת ירדן לשעבר ואף לקנותה עבור "היכל הספר" שליד מוזיאון ישראל בירושלים. מאוחר יותר פרסם ידין את המגילה תחת השם "מגילת המקדש" בצירוף מבוא, פירוש ותצלומים. ידין עשה שימוש בעותק כמעט שלם של המגילה שנתגלה במערה 11. במערה זו נתגלו קטעים מעותק נוסף של המגילה, ובמערה 4 נתגלה קטע נוסף, שהוא כנראה אף קדום יותר.

"מגילת המקדש" היא כתיבה-מחודשת, שיכתוב, של חלקים ניכרים מן התורה, החל במצווה לבנות את המשכן (סוף ספר שמות) וכלה בסוף החלק ההלכתי שבספר דברים. מחבר המגילה שילב בתוך הפרפראזה שערך על הטכסט המקראי גם פירושים הלכתיים משלו וסידר את דברי המקרא על פי סדר חדש, נושאי. טקסט המגילה הוא בעל אופי פולמוסי ובא להציג את תובנותיה של הכת שבמסגרתה נכתב ואת תפיסותיה החברתיות והדתיות. יש בו טענות ומענות כנגד הממסד בן-זמנו (בעיקר כוהני ירושלים והמלוכה החשמונאית) בעניינים פוליטיים ודתיים, וכל אלה משולבות בתוך דעותיו ושיטותיו של העורך-מחבר בענייני הלכה. ועוד יש במגילה קריאה לשידוד מערכות במבנה המקדש, עבודת הקורבנות המתנהלת בו, ודרכי הממשל ואופי הצבא, והכול ברוח הכת ותורתיה. הלכות רבות במגילה אינן תואמות את ההלכות כפי שגובשו בידי התנאים והאמוראים, מאות שנים לאחר מכן, וסביר לומר שהן משקפות בעיקרן את שיטתם של הצדוקים, אשר הפרושים - וחז"ל ממשיכיהם - התנגדו להם נמרצות. על סמך לשונה ועל סמך שיקולים אחרים נהוג לתארך את המגילה לימיו של המלך החשמונאי יוחנן הורקנוס (104-134 לפנה"ס). 

[בעקבות י' שיפמן, "מגילה-המקדש אחרי שלושים שנה", קדמוניות ל (1997) עמ2 104-101]

מתוך: א' שנאן (עורך), י' זקוביץ וד' פרוינד, נהרדעה - דפי פרשת השבוע של האוניברסיטה העברית בירושלים, כי תצא (תשס"א 2001)

מקור הצילום